עם כלכלה הרוסה ופלישות צבאיות, בשכם מנסים לשקם את מעמד העיר

"התנאים מעולם לא היו קשים כל כך". מחנה הפליטים בלאטה בשכם, 20 בדצמבר 2024 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

במשך שנים רבות שמרה שכם על התואר "בירת הכלכלה הפלסטינית", אולם בשנים האחרונות החלה העיר לאבד ממעמדה בעקבות שרשרת של משברים. בכל פעם ששכם ניסתה להתאושש מהמצור, הפשיטות הצבאיות ומההשלכות ההרסניות שלהן, היא מצאה את עצמה מתמודדת עם משבר חדש שהכביד על תושביה.

המכה הקשה ביותר נחתה לאחר 7 באוקטובר 2023: כ-200 אלף עובדים פלסטינים מהגדה נאלצו להפסיק את עבודתם בישראל, מה שהוביל לעלייה חדה באחוזי האבטלה ולהחמרת המשבר הכלכלי. במקביל, נסגר גם מקור פעילות הכלכלה השני בגודלו בגדה – ביקורי האזרחים הפלסטינים מתוך הקו הירוק בערי הגדה לצורכי קניות ותיירות. עצירת הביקורים פגעה קשות גם בשכם.

מכ-115 אלף מבקרים פלסטינים מישראל ביום, ירד מספרם ל-15 אלף בלבד – צניחה של יותר מ-80 אחוז. "נכון ששכם לא חוותה את מה שעבר על ג'נין וטולכרם מבחינת ממדי ההרס והסגר הכמעט מוחלט, במיוחד במחנות הפליטים. הפשיטות הצבאיות על שכם, אף שהתדירות שלהן עולה מעת לעת, לרוב מוגבלות ולא משפיעות באופן משמעותי על שגרת החיים בעיר", אומר חבר בלשכת המסחר של שכם שביקש להישאר בעילום שם. "הסיבה המרכזית שמנעה מהאזרחים הערבים לחזור לכאן היא המחסומים. במהלך חודשי המלחמה הראשונים, היה קשה מאוד להגיע לשכם בגלל ריבוי המחסומים וסגירתן של דרכים רבות. גם היום עדיין ישנם מחסומים רבים, חלק מהדרכים נשארו סגורות, ויש גם מחסומי פתע שהצבא מחליט להקים ללא התראה מוקדמת".

הפעולות הצבאיות הישראליות בשכם נגד קבוצות חמושים, שהחלו באוקטובר 2022, החריפו, כצפוי, לאחר פרוץ המלחמה. המחסומים הוכפלו, מה שהקשה עוד יותר על התנועה אל תוך המחוז ומחוצה לו, והנסיעה גבתה יותר זמן וכסף מהמבקרים. תושבי שכם יזמו מספר קמפיינים לעידוד המבקרים לחזור לעיר, האחרון שבהם תחת הכותרת "שכם מחכה לכם" (نابلس بانتظاركم) שמנוהל על ידי לשכת המסחר בשיתוף עם מושל שכם וגורמים נוספים.

סיור קצר בעיר העתיקה של שכם מבהיר מיד מדוע היא מכונה "דמשק הקטנה". העיר העתיקה מחולקת לשבע שכונות עם כ-20 אלף תושבים, והיא מכילה אתרים דתיים נוצריים, מוסלמיים ושומרוניים, לצד שווקים עתיקים, בתי מלון, חאנים, מרחצאות טורקיות, חצרות, מעיינות ומבנים מפוארים, ארמונות עם חצרות רחבות, חדרים רבים וגינות פנימיות. חלק מהארמונות נטושים כיום, בעוד שבאחרים מצטופפות משפחות רבות, אך עדיין קל להבחין בפאר של הארמונות.

בשכם העתיקה עומד גם מגדל שעון עות'מאני, אחד מ-25 מגדלי שעון שהורה הסולטן עבד אל-חמיד השני לבנות ב-1901 לציון 25 שנה לשלטונו בערים שונות ברחבי האימפריה, בהן ירושלים, יפו, חיפה, עכו, צפת ושכם. העיר העתיקה בשכם, שנבנתה לפני יותר מ-1,900 שנה, נחשבת לאחת הערים העתיקות ביותר שעדיין מיושבות. האופי הארכיטקטוני הייחודי שלה משקף את שלל התרבויות שעברו בעיר, בהן הרומית, הביזנטית, העבאסית, האומיית והעות'מאנית. העיר ידועה גם בזכות הכנאפה ותעשיית הסבון שלה, וכיום מתגוררים בה כ-200 אלף תושבים.

"שכם מאוד קרובה אלינו, וטול כרם אפילו קרובה יותר. באזור המשולש התרגלנו לנסוע לטול כרם לקניות זריזות, ולשכם לקניות לכל המשפחה וליהנות מהמסעדות והאווירה שלה, במיוחד במהלך חודש הרמדאן", אומר עלי מסארווה מהעיר טייבה, כשאנחנו מסתובבים בעיר העתיקה של שכם. "המחירים כאן, למרות שעלו בשנים האחרונות, עדיין זולים יותר מהמחירים בישראל. יותר מזה – אנחנו בורחים לכאן, במיוחד מי שלא מצליח לנסוע לחו"ל. להגיע לשכם ולערים בגדה המערבית, למרות הקשיים במחסומים לפעמים, זו סוג של הקלה. זה מאפשר לנו להתחבר לזהות הפלסטינית-ערבית שלנו, בלי לחצים, בלי מבטים גזעניים ובלי המגבלות הרבות שמוטלות עלינו בישובים היהודיים ובקניונים. וכל זה נוסף לקסם של שכם וליופיה".

כוחות צבא בפלישה לשכם, 19 בנובמבר 2024 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

הביקורים של פלסטינים מתוך הקו הירוק בשכם אינם מוגבלים רק לקניות ולתיירות. באוניברסיטת אל-נג'אח לומדים יותר מ-6,000 סטודנטיות וסטודנטים מהחברה הערבית בישראל, והם מתגוררים במעונות סטודנטים בעיר. המחסומים והמגבלות בשנתיים האחרונות פגעו בצורה משמעותית גם בתנועת הסטודנטים.

"חשוב לנו להמשיך ולעודד את הקמפיינים הללו (לעידוד ביקורים של האזרחים הערבים, ב"ז), שהם תגובה למדיניות של הכיבוש לפגוע ולפצל את אחדות העם הפלסטיני ולמנוע כל קשר מסחרי, כלכלי, תרבותי ואזרחי בין הפלסטינים משני צידי הקו הירוק", אומר פעיל חברתי משכם, שמדגיש את "הצורך לשבור את הפחד של הפלסטינים מ-48 (הכוונה לאזרחים הפלסטינים, ב"ז) מלהגיע לשכם ולערים פלסטיניות אחרות. הכיבוש הישראלי מנסה במכוון להרע את האווירה בשכם על ידי הטלת מצור, פריסת מחסומים צבאיים והסלמת הפלישות לעיר ולמחנות הפליטים, ובכך לעוות את התמונה של שכם ולהציג אותה כעיר 'טרוריסטית', במטרה לפגוע בכלכלה שלה ולמנוע ממבקרים מהגדה המערבית ומתוך הקו הירוק להגיע אליה לתיירות ולקניות."

"אנחנו מכירים את הנזק שספגו ג'נין וטולכרם, רואים אותו, ואנחנו לא רוצים ששכם תסבול ממה שסבלו השכנות שלה. אנחנו יודעים שישראל מוכנה ועם 'תיאבון' פתוח למחוק ולהשחית, ראינו את זה במחנה בלאטה בכל פלישה, ולכן אנחנו מתעקשים שלא לאפשר לה את הדבר הזה, וששכם תמשיך לקבל את המבקרים, ושהחיים המסחריים והתיירותיים בעיר יימשכו. הפעלת גלגלי הכלכלה מפחיתה את האבטלה ומניעה את העניינים לטובה, בעוד שהאבטלה מגבירה את הייאוש, ובכך מגבירה את הסיכוי למתחים נוספים", אומר גורם רשמי בעיר שביקש להישאר בעילום שם.

מחנה בלאטה, הצד האפל של שכם

למרות ששכם סובלת מירידה בפעילות המסחרית, למרות סימני הפלישות שעדיין ניכרים בעיר העתיקה, ולמרות הפלישות לקבר יוסף המציתים בדרך כלל התנגדויות ומעצרים, הרושם הכללי מביקור בשכם הוא חיובי ומשמח. העיר יפה מאוד, מסעדותיה, בתי המלון שלה ושווקיה מלאים חיים. אבל לעיר יש גם צד אפל ועצוב: מחנה הפליטים בלאטה, שהביקור בו משנה את הרושם. העוני, הבתים הצפופים, המבנים ההרוסים כתוצאה מהפלישות החוזרות ונשנות של הכוחות הישראליים במחנה שסובל גם כך מתשתיות מיושנות, הם מראות מזעזעים המשקפים את המציאות הקשה של מחנות הפליטים בגדה.

בלאטה הוא המחנה הגדול ביותר בגדה, והוא הוקם ב-1950 על שטח קטן. כיום מתגוררים בו עשרות אלפי תושבים, רובם צאצאים של משפחות שנעקרו מאזור לוד, רמלה ויפו בשנת 1948. המחנה סובל מתנאים קשים מאוד, והפלישות האחרונות החמירו את מצבו. בנוסף, המגבלות על אונר"א, המממן העיקרי של המחנה, של המשפחות והשירותים בו, החריפו את המשבר בצורה חסרת תקדים.

"העניין לא מוגבל רק לאונר"א", אומר גורם במחנה, "מ-7 באוקטובר 2023, גם הסיוע שהיינו מקבלים ממדינות ערביות ומערביות נפסק והמחנה נשאר כמעט ללא מימון, למרות שהוא היה תלוי בסיוע הזה לכל הצרכים, מהתשתיות ועד לעזרה יומיומית למשפחות. יש 200 משפחות שחיות בזכות הסיוע של אונר"א מבחינת התרופות, המרפאות, בתי הספר ומוסדות רבים אחרים. בשנה האחרונה המצב החריף כמובן. מאז המלחמה בעזה, כוחות הכיבוש משתמשים בשיטה חדשה: חופרים את הרחובות, כמו שעשו בעזה. ראינו את זה בג'נין ובטול כרם בצורה בולטת, וזה קורה גם במחנה בלאטה. התנאים מעולם לא היו קשים כל כך".