עם ישראל חי, אך נשמתו גוססת
דבריה של יובל רפאל באירוויזיון, לצד ההתעלמות מההרג והחורבן שאנו זורעים בעזה, לוכדים היטב את הרגע הנוכחי: כמו ילד שאוטם אוזניים וצועק כדי להחריש את שאינו רוצה לשמוע, אנחנו משתמשים במילים כדי להסתיר את המציאות. אבל אפשר עדיין לעורר את המצפון
מתעקשים לנהל שגרה, בזמן שההרג נמשך באין תכלית ותוחלת. אנשים צופים באירוויזיון בפאב בירושלים, ב-17 במאי 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
בזמן שיובל רפאל הופיעה על הבמה בבאזל, המשיך הצבא בתקיפותיו ברצועה. לפחות 125 בני אדם נהרגו בתקיפות אלה. ברוב העיתונים חגגו את הישגה של רפאל בכותרות ענק ולא הזכירו אפילו במילה את המתים, רובם אזרחים חפים מפשע. כותרות ענק הביאו את דבריה של רפאל: "עם ישראל חי!"
למקרא הדברים נזכרתי דווקא בהודעת הצבא לתושבי מועצת אשכול ביום העצמאות: "במהלך הלילה ישמעו פיצוצים עצימים במרחב יישובי מועצת אשכול במיקוד למרחב ניר יצחק, סופה וחולית. חשוב לציין כי הפיצוצים שישמעו הינם כחלק מפעילות צה"ל ברצועה. ערב טוב ובשורות טובות". מרק, ידיד המתגורר באחד מן היישובים האלה העביר את ההודעה באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן, והוסיף תרגום משלו: "היו רגועים, אזרחי ישראל, צבא העם ממשיך במשימות ההרג וההרס שלו בשמכם ולמענכם… לתפארת מדינת ישראל. חג שמח! עם ישראל חי", הוא הוסיף, "אך נפשו מתה מזמן".
דבריה של יובל רפאל על הבמה, כותרות העיתונים, הודעת הצבא, לוכדים כולם את הרגע הנוכחי: ישראל מתעקשת לנהל שגרה לצד ההרג והחורבן שאנו זורעים ברצועת עזה. כמו ילדים האוטמים אוזניהם וצועקים בקול כדי להחריש את שאינם רוצים לשמוע, אנו קוראים כי "אין חפים מפשע בעזה", "הם מקדשים את המוות" ו"עם ישראל חי". תמיד עם ישראל חי, השמש זורחת והשיטה פורחת – וההרג נמשך באין שומע, באין מפריע, באין תכלית ותוחלת.
אנו משתמשים במילים לא כדי לתאר את המציאות הזו אלא כדי להסתירה. אני חושב שמרק הרגיש צורך "לתרגם" את השפה הצבאית, שפת אימנו. הוא ביקש לקרוע חרך ברשתות ההסוואה האידיאולוגיות הפרושות מעל הרצועה כדי למסך את ההרג. אנו אומרים "לחץ צבאי" ו"יעדים" כדי להסתיר עיניים קרועות של ילדים רעבים. במקום "פצצות" אנו אומרים "חימושים", ובמקום בני אדם אנו משתמשים ב"נזק אגבי". אנו ממלאים פינו בכל המונחים האלה כדי שמילים אחרות, ישרות יותר, ישירות יותר, לא יתפרצו החוצה.
>> "היא גוססת מול עיניי": הילדים שגוועים מרעב בעזה
הנה פיסה מן המציאות של הימים האחרונים, שכל המלל הזה לא יוכל להחריש: ביום שישי הרג הצבא כמעט מאה בני אדם. בחמישי לפחות 114. ברביעי בערך 80, מתוכם 22 ילדים. מאז שהפרה ישראל את הפסקת האש, ב-18 במרץ, נהרגו ברצועת עזה על פי ההערכות כמעט 3,000 בני אדם. מאז תחילת המלחמה נהרגו יותר מ-50 אלף בני אדם. על פי כל ההערכות, רוב ההרוגים היו אזרחים. בין ההרוגים לפחות 41 חטופים ישראלים. עוד 58 חטופים עדיין בעזה, מתוכם 23 עדיין בחיים. "חגורות האש" וה"חימושים" מאיימים להרוג גם אותם.
אפילו כשחלק ממנהיגינו מדברים בגלוי על הרעבה והשמדה, על נקמה, גירוש והתנחלות, אנו מסרבים להאמין. אנחנו הרי איננו כאלה. על פי דיווחים בעיתונות, ראש הממשלה אמר בדיון בוועדת חוץ וביטחון: "אנחנו הורסים עוד ועוד בתים, אין להם לאן לחזור. התוצאה היחידה המתבקשת תהיה רצון של העזתים להגר אל מחוץ לרצועה". הנה, ראש הממשלה, בקולו, מצהיר על המטרות האמיתיות של "התמרון". וחבר כנסת אחד, שמו לא חשוב, אמר רק לפני כמה ימים כי "כולם התרגלו שאפשר להרוג 100 עזתים בלילה אחד במלחמה, וזה לא מעניין אף אחד בעולם".
איני בטוח שזה לא מעניין את העולם; אני כן בטוח שזה צריך לעניין אותנו. אל נאמר 7 באוקטובר; ילדי עזה לא שפכו את הדם הזה. אל נאמר שאנחנו מתכוונים לפגוע רק באנשי חמאס. "חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע", אמר אברהם לאלוהים, ואנחנו, בני האדם, על אחת כמה וכמה. אל נאמר לא ידענו, הרי לא רצינו לדעת. כשיתפזר העשן וישקעו המילים המרחפות באוויר כאובך, כשישתרר סוף סוף שקט על האדמה המעונה הזו, נישאר אנו נעים ונדים בין האומות ואות קין מרוח באדום על מצחנו וגדול עווננו מנשוא.
מרק כתב שנשמתנו כבר מתה, אך אני רוצה להאמין שניתן עוד לעוררה, שיש עוד מצפון בקרבנו. ודווקא באפלה הכבדה הזו ראוי לזכור שמצפון אינו מותרות; הוא אינו המצאה פרוגרסיבית או חידוש ליברלי. מצפון, כמו מצפן, נועד להתוות דרך דווקא כשזו אינו ברורה. אף בת קול לא תצא, אותות לא ייראו בשמיים, אף דגל שחור לא באמת יתנופף מעל שדות הקטל. ראש הממשלה הרי לא יאמר ללוחמים או לאזרחים שעברנו לשלב רצח העם. הוא לא יצהיר באחד מסרטוניו הרבים שאחת המשימות של צה"ל היא טיהור אתני. הוא ימשיך לכחש ולהכחיש, לטשטש ולהסתיר, ולקרוא ש"עם ישראל חי" בכל הזדמנות.
כשמחפשים את הדרך בחשכה הזו, בין כל "התמרונים" ו"השיקולים הביטחוניים" ו"סדרי העדיפויות", דווקא כשהמילים משמשות להטעות ולתעתע, עלינו למקד עינינו במצפון. הוא מורה על כיוון ברור, אל האופק שמעבר לחורבות: עלינו להתנגד להמשך המלחמה הזו כל עוד נשמה באפנו.
אבנר וישניצר הוא פעיל בתנועת "לוחמים לשלום"
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
