מטרת המבצע בעזה היתה סיכול ממוקד של הרשימה המשותפת

נתניהו ניסה לחסל בעזה כל סיכוי למתן משקל סגולי לנציגי הציבור הערבי במשחק הישראלי, ולמנוע אפשרות של הקמת ממשלה בלעדיו. ניתן להתייחס אל המהלך שגבה 34 קורבנות בצד הפלסטיני כהמשכו של הניסיון הימני לאחוז בקרנות המזבח בכל מחיר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

גם אחרי יומיים של מבצע "חגורה שחורה", החברה היהודית בישראל ניצבת באותה נקודה שלפני מבצע ההרג הזה. הסבב הבא הוא רק שאלה של זמן. יש רק מעטים בציבוריות הישראלית שמוכנים לצאת בריש גלי ולקבוע שגם הסבב הזה היה מיותר ואווילי. רק מעטים מעזים לדרוש מהלך מדיני רציני, שיסיים את המצור מעל עזה והעם היושב בה.

אך לדעתי, הפעם העניין לא היה מתחת לפנס של עזה, אלא במקום אחר. ניתן אף להעלות את האפשרות שהסיכול לא היה מכוון נגד בהאא אבו אלעטא, אלא נגד הפוליטיקה הפנימית בישראל, נגד המהלכים החובקים את הציבור היהודי ומכוונים להיפטר מהסרח העודף ששמו בנימין נתניהו. קרי, עוד פלסטינים היו צריכים למות על מזבח הפוליטיקה הישראלית מבית המדרש של הימין הלאומני.

ניתן לקרוא את חיסול אבו אלעטא כאנלוגיה לחיסול כל סיכוי, ולו התיאורטי בלבד, להקים ממשלה בלי נתניהו – המסובך בארבע פרשיות שנודף מהן ריח חזק של פלילים. לא רק זאת, אלא מדובר גם בניסיון לחיסול כל מתן משקל סגולי לרשימה המשותפת במשחק הישראלי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נותן הצהרה לתקשורת אחרי פגישת קבינט בקריה בעקבות ההסלמה בעזה, ב-12 בנובמבר 2019 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נותן הצהרה לתקשורת אחרי פגישת קבינט בקריה בעקבות ההסלמה בעזה, ב-12 בנובמבר 2019 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

לא פלא שנתניהו, שבדרך כלל מדיר את רגליו מהכנסת, טרח להגיע ביום הראשון של המבצע כדי לעמוד בעצמו על פעולת ה"חיסול". אם נעקוב אחרי מה שהוא ובנו ושאר צאן מרעיתו בטוויטר או כתבו ברשתות חברתיות אחרות, ומה שאמרו אנשיו כאיש אחד בשעות השידור בזמן המלחמה זוטא הזאת, נגלה ללא מאמץ כביר כי המטרה היתה הרשימה המשותפת, והמחשבה שמא תתמוך בממשלה צרה בראשותו של יו"ר כחול לבן, בני גנץ. מה שלא נשאלו אלה, הם כיוונו אל המטרה – הרשימה ואפשרות חבירתה לממשלה צרה.

יתרה מכך, נתניהו ניסה לחסל – באמצעות מלחמה בעזה – את האפשרות שגנץ ישתמש בתמיכתה של הרשימה המשותפת מבחוץ כקלף מיקוח מולו, כפי שעשה עד כה, ככל הנראה גם בלי כוונה לממש את האופציה הזאת.

ניתן להתייחס אל כל המהלך, שגבה 34 קורבנות בצד הפלסטיני – רבים מהם אזרחים לא מעורבים – כהמשך למינוי השקרי של נפתלי בנט לשר ביטחון כהמשך למלחמה נגד מנגנוני האכיפה ובית המשפט העליון; כהמשך של שינויי החקיקה וכללי המשחק תוך כדי המשחק; כהמשכו של הניסיון האווילי הימני להמשיך לאחוז בקרנות המזבח ויהי מה, גם במחיר של החרבת מה שנותר מאותם מנגנונים של הדמוקרטיה האתנית, יצירתם של המייסדים.

מקוננים בלווייתם של שבעה מבני משפחת אבו מלחוס, שנהרגו בתקיפה ישראלית בביתם בדיר אל בלח, ב-14 בנובמבר 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

מקוננים בלווייתם של שבעה מבני משפחת אבו מלחוס, שנהרגו בתקיפה ישראלית בביתם בדיר אל בלח, ב-14 בנובמבר 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

אין בעיה שמישהו מנסה לשמור את השלטון בידו. הבעיה היא כשהדבר נעשה במהלכים שמעלים ריח באושים, כמו הקרבת בני עם אחר על המזבח, וכמו חיסול ממוקד של ציבור האזרחים הערבים במדינה על ידי דה-הומניזציה והסתה פרועה ללא הרף נגד נציגיו הנבחרים. אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו שפוליטיקאי צרפתי ממוצע היה מתייחס ליהודים בארצו כפי שראש הממשלה מתייחס לאזרחים הערבים?

הסיבוב הזה שנתניהו עשה על עזה ותושביה מעלה עוד שתי שאלות  מתמיהות. הראשונה קשורה לפוליטיקה הישראלית ולחברה היהודית כולה – גם אלה המתנגדים לביביזם יודעים כי המהלך אינו קשור לביטחון, אלא לנתניהו עצמו, וכי נתניהו השתמש באויב החיצוני כדי לברוח ממשפט הציבור והצדק. ובכל זאת, כולם אימצו בחום רב את הנארטיב שלו לסבב ההרס וההרג ויישרו קו עם טענותיו – במקום לחשוף את הבלוף ולומר לאיש מבלפור את האמת בפרצוף.

מרגע שאתה מציב את עצמך כחלופה לנתניהו, אתה אמור לחבוט בו במלוא הכוח – במיוחד כשהוא עושה מהמדינה, מהאזרחיה וממך עצמך צחוק. ועוד יותר מזה כשהוא עושה זאת על גופות של בני העם הפלסטיני.

הבעיה השנייה נעוצה בהתנהלות התקשורת העברית ברובה – שצועדת לפני המחנה בשיח מיליטריסטי, לאומני ולא אחת גזעני ומשחית. סוללות של עיתונאים ושדרים, גברים כנשים, עומדים שם כלהקת מעודדות המפצירות בצבא "הכי מוסרי בעולם" לחבוט בהם. למשל באותה משפחה בת שמונה נפשות ששהתה בבית שהצבא חשב לתומו שהיה ריק!! להקות שממשיכות לכתוש כל נציג ערבי שנקרה בדרכן. פתאום אני מבין איך התרחשו הזוועות בהיסטוריה המודרנית, כשטובי העיתונאים ואנשי ההסברה מכסים עליהן.

הדברים האלה קשים, תגידו. אכן. אבל לא יותר קשים מתמונה של שמונה בני משפחה עטופים בתכריכים שמונחים לפני קבורה.

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני ועמית בפורום לחשיבה אזורית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נלחם כל חייו נגד גזענות על כל סוגיה, ועכשיו מדביקים לו תווית של אנטישמי. ג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור (צילום: Party of European Socialists)

קורבין לא אנטישמי. הוא על הכוונת כי הוא רוצה להציל את העולם

פריבילגים, איסלמופובים ואפילו אנטישימים מקדמים במרץ את הטענה שקורבין אנטישמי. אך מה שמפחיד אותם באמת זה שלראשונה זה שנים, מוצגת אלטרנטיבה למשטר ההרס הניאו-ליברלי. לכן צריך לקוות שקורבין ינצח ביום חמישי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf