"עזה אינה למכירה": תושבי הרצועה מגיבים לתוכנית טראמפ
ברחובות עזה, פלסטינים הגיבו לדברי נשיא ארה"ב בתערובת של כעס, תשישות והומור שחור, ורבים אמרו שאין להם שום כוונות לעזוב. "אנחנו לא בניין נטוש שמישהו יכול לתבוע עליו בעלות. אנחנו בני אדם. אנחנו שייכים לאדמה הזאת"

"הם רוצים שניעלם, אבל זה לא יקרה". פלסטינים קונים בשוק בג'באליה, ב-5 בפברואר 2025 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)
ח'אלד אל-דאוודי יושב על רצפה של חדר צפוף בבית שכנו בדרום עזה, וצופה במסך טלוויזיה באיכות ירודה. גנרטור מזמזם ברקע, וריח הנפט תלוי באוויר. בחדשות רואים את נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, עומד ליד ראש הממשלה בנימין נתניהו ואומר: "אנחנו הולכים להשתלט על רצועת עזה. נהיה הבעלים שלה".
אל-דאוודי מנענע בראשו. הצבא הפציץ את ביתו לפני כמה חודשים, ומאז הוא נאלץ לעבור ממקלט אחד לשני עם אשתו ושלושת ילדיו. הוא צוחק צחוק יבש. "להשתלט על עזה? הם לא עשו את זה כבר?"
המילים של טראמפ, שנאמרו בנונשלנטיות האופיינית שלו, עוררו זעזוע וזעם ברחבי העולם. היו מי שדחו את הצעתו כעוד אמירה לתקשורת. אחרים מזהירים מפני ההשלכות העמוקות יותר של הדברים על היציבות האזורית. ארגוני זכויות אדם מכנים אותה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי.
>> גם אם תוכנית טראמפ לא תתקדם, הנזק כבר נעשה
אך בעזה עצמה, תוכנית טראמפ בקושי גרמה לאנשים למצמץ. 15 חודשים של הפצצות ומצור הותירו את הרצועה בחורבות. הרעב פושה בכל פינה. מערכת הבריאות קרסה. גם אחרי הפסקת האש, עדיין יש מחסור חמור במים נקיים ובדלק, ואין אפשרות לצאת.
פרט לכך, פלסטינים שומעים דברים דומים כבר דורות: הצהרות של מנהיגים בישראל ובמערב שמתייחסות לאדמה שלנו ולחיים שלנו כמשהו שאפשר לסחור בו, לקחת מאיתנו או למחוק לגמרי מהמפה. הרעיון של "בעלות" על עזה אינו רק הצהרה פוליטית אבסורדית, הוא מייצג את המופע האחרון של קמפיין בן מאה שנים למחיקת הקיום הפלסטיני.
מבחינה חוקית, המילים של טראמפ הן חלק מדפוס רחב יותר של הפרות אמריקאיות וישראליות של החוק הבינלאומי. העברה בכוח של אוכלוסייה אזרחית היא פשע מלחמה; ומשפטנים מומחים אומרים שפעולותיה של ישראל ב-15 החודשים האחרונים – הפצצת בתים, דחיקת אנשים לגבול הדרומי של רצועת עזה, הגבלת כניסת סיוע עד כדי הרעבה – כבר עומדים בקריטריונים של טיהור אתני וג'נוסייד.
ארה"ב ממלאת כבר זמן רב תפקיד מכריע בסכסוך הישראלי-פלסטיני, כתומכת החזקה ביותר של ישראל. בתקופת נשיאותו הראשונה, טראמפ הגביר את התמיכה הזאת באופן קיצוני – הוא העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, קיצץ בסיוע לפליטים הפלסטינים, והכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן.
מאז שחזר לנשיאות לפני פחות משלושה שבועות, טראמפ הסיר את הסנקציות שהטילה ארה"ב על מתנחלים אלימים, פועל לגבש עסקה חדשה למכירת נשק לישראל בהיקף של עוד מיליארד דולר, ודוחף לביטול מוחלט של המימון האמריקאי לאונר"א, סוכנות הסיוע העיקרית שתומכת בפליטים פלסטינים. כעת, הוא מקדם נכבה חדשה.
"אנחנו עדיין כאן. אנחנו עדיין פלסטינים"
ברחובות עזה, פלסטינים הגיבו לדברי טראמפ בתערובת של כעס, תשישות והומור שחור. רבים מהאנשים שדיברו עם מגזין 972+ ראו בדברים עדות נוספת לכך שהכוחות העולמיים אינם מייחסים כל ערך לחייהם. אחרים חוששים שרטוריקה כזאת תסלול את הדרך לעקירות נוספות.
מחמוד אל-שורפה, דייג בן 43 מהעיר עזה, נשען על הסירה החבוטה שלו ומסתכל על הים. "להשתלט על עזה? אנחנו לא יכולים אפילו להוציא את הסירות למרחק של יותר מכמה קילומטרים בלי שחיל הים הישראלי יירה עלינו", הוא אומר. משפחתו התפרנסה בעבר מדיג, אבל המגבלות שהטילה ישראל – עוד לפני 7 באוקטובר – כמעט לא מאפשרות לעשות זאת יותר. "הם כבר שולטים על הכל – על המים שלנו, האדמה שלנו, האוויר שלנו. מה עוד הם רוצים?"
לינה אל-ספאדי, סטודנטית בת 21 שהמלחמה ניפצה את חלומה ללמוד בחו"ל, סבורה שדבריו של טראמפ מחזקים את התפיסה שלפלסטינים אין שום שליטה על גורלם. "אנחנו לא בניין נטוש שמישהו יכול לתבוע עליו בעלות. אנחנו בני אדם. אנחנו שייכים לאדמה הזאת".
ברפיח, אום איימן צופה בילדיה משחקים בחול ליד האוהל המאולתר שלהם. היא נעקרה כבר שלוש פעמים מאז תחילת המלחמה. "נולדתי פליטה, וכעת גם הילדים שלי יהיו פליטים", היא אומרת. המחשבה שתוכרח לעזוב את עזה מפחידה אותה מאוד. "לאן נלך? מצרים לא רוצה אותנו. ישראל לא רוצה אותנו. טראמפ חושב שהוא יכול פשוט להחליט מה יהיה גורלנו? אנחנו לא נעזוב".
עבור אבו סאלח, בעל חנות, ההישרדות הכלכלית הפכה למאבק יומיומי. "תמיד היה קשה בעזה, אבל עכשיו זה כבר מעבר למשבר", הוא אומר. "אין חשמל, אין אספקה, אין עבודה. והם חושבים שהם יכולים להיות 'בעלים' של עזה כאילו שמדובר בנדל"ן? אנחנו לא למכירה".

"זה לא קשור לביטחון. זה קשור למחיקה". נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בבית הלבן בוושינגטון, ב-4 בפברואר 2025 (צילום: לירי אגמי / פלאש90)
עלי אל-הנדי, עיתונאי עזתי, רואה בהצעת טראמפ את פסגת הג'נוסייד הישראלי באזור. "זה לא רק דיבורים", הוא אומר. "זה חלק מאסטרטגיה: להפציץ את עזה, להרעיב את אוכלוסייתה, להפוך אותה לבלתי ראויה למחיה, ואז להתנהג כאילו שהוא עושה לנו טובה כשהוא משתלט על המקום. זה לא קשור לביטחון. זה קשור למחיקה".
במחנה פליטים בח'אן יונס, קשיש בשם אבו סמיר יושב מחוץ לאוהל שלו, ומעלה זיכרונות מהנכבה המקורית של 1948, שבה גורשו כ-750 אלף פלסטינים מביתם על ידי הכוחות הציוניים. "הייתי ילד כשנאלצנו לברוח מהכפר שלנו", הוא אומר. "חשבנו שזה זמני. עכשיו אני כבר זקן, ואנחנו עדיין פליטים. הם מדברים על השתלטות על עזה כאילו שאנחנו כלום. אבל אנחנו עדיין כאן. אנחנו עדיין פלסטינים".
"איבדתי כבר את הכל, אבל לא אעזוב"
דבריו של טראמפ היו מזעזעים וחריגים, אבל יש להם תקדים היסטורי. כפי שמציין ממדוח ג'ראדה, היסטוריון וחוקר מעזה, "הרעיון לרוקן את עזה מתושביה נמצא על סדר היום של ישראל כבר שנים. ראינו אותו במסמכים ובדיוני מדיניות. ההבדל עכשיו הוא שנשיא ארה"ב אומר את זה בקול.
"עבור כל מי שמכיר את ההיסטוריה הפלסטינית, זה לא חדש, זו רק גרסה נוספת של הנכבה", הוא אומר. "מה שטראמפ מציע – להזיז אוכלוסייה שלמה ולבנות מחדש את עזה ללא תושביה – מתאים בצורה מושלמת לפרויקט המחיקה המתמשך, שנכשל במהלך הג'נוסייד".
בעיני עזתים רבים, הצעת טראמפ משקפת חוסר הבנה של הסירוב הפלסטיני לנטוש את מולדתם בכל מחיר. מוחמד אבו אל-אבד, בן 44, איבד את ביתו ושניים מילדיו – אחמד (6) ובסמה (13) – בהפצצות ישראליות. הוא דוחה את הרעיון של טראמפ שהפלסטינים יעזבו מרצון את עזה, ואומר שמדובר בהזיה. "איבדתי כבר את הכל, אבל לא אעזוב", הוא אומר. "עזה היא ביתי, היא המקום שבו ילדיי ואני צעדנו את צעדינו הראשונים, הלכנו לבית הספר, בנינו את חיינו. איך אני יכול לנטוש את זה? עכשיו גם הקברים של הילדים שלי נמצאים כאן, באדמה הזאת.
"ישראל השתמשה בכל שיטת דיכוי נגדנו – הפצצת הבתים שלנו, קיצוץ המזון והמים והרג יקירינו – אבל שום דבר לא יגרום לנו לעזוב את עזה. הם רוצים שניעלם, אבל זה לא יקרה".
אחרים, כמו סעיד פרחאת, תושב העיר עזה, מגלים אדישות לדברי טראמפ. "אין לנו זמן לעקוב אחרי החדשות והאמירות של טראמפ", הוא אומר. "המצב בעזה חמור, ההרס אדיר, ואנחנו מנסים להציל את כל מה שניתן. כל הדיבורים נגד עזה הם חסרי משמעות עבורנו עכשיו. הכל כבר נהרס".

"המצב בעזה חמור, ההרס אדיר, ואנחנו מנסים להציל את כל מה שניתן". עקורים פלסטינים חוזרים לבתיהם בצפון רצועת עזה דרך רחוב ראשיד, ב-5 בפברואר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
למרות זאת, פרחאת דוחה בתוקף כל תוכנית לעקירת תושבי הרצועה. "לעולם לא נקבל העברה כפויה של אנשי עזה. ישראל לא הצליחה לכפות על עזה את שאיפותיה, אז איך הם יצליחו להזיז את כל האוכלוסייה? אף אחד לא יקבל את זה".
אחמד עוואד, סטודנט לרפואה בן 23 מח'אן יונס, התנדב בחודשים האחרונים בבתי חולים מאולתרים, והיה עד להרס שהומט על עמו. הוא צוחק במרירות על הרעיון שעזה תהפוך ליעד תיירותי יוקרתי. "הם הפציצו את האוניברסיטה שלי. הם הפציצו בתי חולים, בתים, הכל. ועכשיו הם רוצים להקים מלונות לתיירים? זה הזוי.
"הם מנסים למחוק אותנו, להעמיד פנים שעזה יכולה להמשיך להתקיים בלי הפלסטינים", הוא אומר. "אבל אנחנו עדיין כאן, ואנחנו לא עוזבים. אנחנו נבנה מחדש – לא למשקיעים או לתיירים אלא עבור עצמנו, עבור התרבות שלנו.
"מאז שנולדתי, סבתא שלי היתה מספרת לי ש'ב-1948 נעקרנו מאל-מג'דל (עיירה פלסטינית שרוקנה מתושביה, כיום בשטח אשקלון), ויום אחד אנחנו חייבים לשוב'", מוסיף עוואד. "הם כבר גנבו את הבתים המקוריים שלנו, ועכשיו הם רוצים גם למחוק אותנו מעזה? האדמה הזאת נמצאת אצלנו בדם. אלא אם זה כדי לחזור לאל-מג'דל, לא אעזוב את עזה לעולם".
"דוגמה קלאסית של טיהור אתני"
ראג'י סוראני, עו"ד לזכויות אדם ומנהל המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, לא חוסך במילים בתגובתו לדברי טראמפ. "מה שטראמפ מציע הוא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. הרעיון 'להשתלט' על עזה ולעקור את תושביה הוא דוגמה קלאסית של טיהור אתני, שאסור באמנות ז'נבה. זה גם נוגד את עיקרון ההגדרה העצמית, אבן יסוד של החוק הבינלאומי שמבטיח לאנשים את הזכות לנהל בעצמם את חייהם ולהישאר על אדמתם".
סוראני אומר שדברי הנשיא אינם רק הסתה, אלא מסוכנים ממש. "כשמנהיג בסדר גודל כזה, במיוחד ממדינה כמו ארה"ב, משחרר הצהרות כאלה, זה שולח מסר שעקירה בכוח היא משהו מתקבל על הדעת. זה מחזק את מי שמבקשים למחוק את הנוכחות הפלסטינית ואת זכויות הפלסטינים", הוא טוען. "זה גם אומר לעולם שמדינות חזקות יכולות לשרטט מחדש גבולות ולהזיז אנשים בהתאם לרצונן. זה לא מאיים רק על הפלסטינים, זה איום על היציבות העולמית".
הוא מציין שהיסטורית, "היה שימוש בשפה כזאת כדי להצדיק השתלטויות קולוניאליסטיות וכיבושים צבאיים. העובדה שמשתמשים בה עכשיו מראה עד כמה התרחקנו מכל העמדת הפנים שארצות הברית תומכת בשלום צודק ומתמשך".
מנקודת מבט גיאופוליטית, דברי טראמפ עלולים לגרום לאי יציבות נוספת באזור נפיץ גם כך. "ההצהרה הזאת נותנת אור ירוק לפעולות של ישראל בעזה", אומר עומאר שבאן, אנליסט פוליטי מעזה. "היא מחזקת את הנרטיב שעזה היא 'בעיה' שיש לפתור בכוח ולא באמצעות דיאלוג. היא גם מערערת כל אמינות שעוד נותרה לארה"ב כמתווכת ניטרלית בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אם ארה"ב נתפסת כתומכת בהשלטות על אדמה פלסטינית, זה מרחיק את בעלות הברית בעולם הערבי ומתדלק רגשות אנטי-אמריקאים ברחבי האזור".
ריהאם עוודה, אנליסטית פוליטית מעזה שלומדת כיום במלזיה, מתארת את הצעת טראמפ כ"יותר הצעה עסקית של מישהו עם שאיפות נדל"ניות בעזה מאשר הצהרה פוליטית מראש מדינה שמבקש למצוא פתרון הוגן לסכסוך הישראלי-פלסטיני". לדבריה, אם טראמפ היה באמת רוצה להעביר את העזתים ממקומם כדי לשקם את הרצועה, "אז הפתרון ההגיוני היה להעביר אותם זמנית לשטחים הנרחבים בגדה המערבית – ולא לאפשר לישראל להמשיך להרחיב את ההתנחלויות שלה באזור".
בעיני סוראני, לקהילה הבינלאומית יש כיום ברירה פשוטה: לאפשר את מחיקת זכויות הפלסטינים, או לצאת להגנת הצדק. "שתיקה היא שיתוף פעולה", הוא מדגיש. "העולם חייב להחליט אם הוא מוכן לאפשר לרטוריקה הזאת להפוך למציאות, או להילחם על עתיד שבו כולם, כולל הפלסטינים, יכולים לחיות בחירות ובשלום".
בינתיים, אנשי עזה ממשיכים להתנגד בעצם נוכחותם המתמשכת על אדמתם. "אנחנו עדיין כאן", אומר אחמד, הסטודנט לרפואה בקול יציב. "ואנחנו לא הולכים לשום מקום".
איבתיסאם מהדי השתתפה בהכנת הכתבה.
מחמוד מושתהא הוא עיתונאי ופעיל זכויות אדם מעזה. הוא לומד כיום לתואר שני בתקשורת גלובלית באוניברסיטת לסטר בבריטניה, ופרסם באחרונה את ספרו הראשון בספרדית: "לשרוד את רצח העם בעזה" (Sobrevivir al genocidio en Gaza). הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן