newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרבנית המצפון הלל רבין בדרך למאסר שלישי

רבין ריצתה כבר שתי תקופות מאסר של שלושה שבועות במצטבר. היא יודעת שהרבה צעירים עוקפים את השירות בדרכים שונות, אבל בחרה לסרב: "רציתי לשלם את המחיר שהסירוב לשרת דורש. זה מציב מראה מול הצבא"

מאת:

מחר (שני) בבוקר צפויה הלל רבין, בת 19 מהיישוב הרדוף, להתייצב בבקו"ם ולסרב להתגייס מטעמי מצפון בפעם השלישית. רבין ("בכל עבודות השורשים עוד לא מצאנו קשר למשפחת רבין המיתולוגית") צפויה להישלח בעקבות סירובה לכלא בפעם השלישית, אחרי שריצתה כבר שתי תקופות מאסר של שלושה שבועות במצטבר.

"אני באה מבית מאוד ליברלי, כולנו חונכנו לאהבה ולחופש ולשוויון, מעולם לא חשבתי שיש הבדל בין בני אדם לפי גזע, מין או מגדר. זה הרקע החינוכי שלי", אומרת רבין ל"שיחה מקומית" בשיחת טלפון, יום לפני המאסר הצפוי הבא.

"אמא שלי היא מורה לאזרחות, מגיל קטן העסיקו אותי שאלות על מלחמות, למה יש מלחמה במקום אחד ולא במקום שני, למה מפחדים מערבים וכו', והיתה לי גישה לתשובות מקצועיות לשאלות האלה. הרדוף מוקף כפרים ערבים בגליל, היציאות לעיר לקניות היו לשפרעם. אבל בגיל מאוד צעיר הבנתי גם שלא כולם חושבים כמוני.

סרבנית המצפון הלל רבין (צילום: באדיבות מסרבות)

סרבנית המצפון הלל רבין (צילום: באדיבות מסרבות)

"בגיל החטיבה זה כבר הפך לנושא בוער. הייתי מאוד נלהבת פוליטית. התחלתי לחפש ערוצים לא כוחניים, אלימים או מתלהמים. בגיל 15 כבר הבנתי שאני לא מסוגלת להתגייס, שזה נוגד את כל האידיאלים הכי בסיסיים שלי, שאני לא מוכנה לתרום למדיניות אלימה כל כך.

"לא ממקום נאיבי או של אי לקיחת אחריות, בחרתי בדרך היותר קשה, אפשר לומר. יכולתי לזרום עם המערכת ולצאת בדרכים מקובלות יותר על הצבא ובחרתי שלא, כי הרגשתי שזה לא ישר, זה להתחמק מהאחריות החברתית שיש לי על המציאות".

את מגדירה את עצמך כפציפיסטית?

"אני שואפת להיות פציפיסטית. אני מודעת לאנרגיות האלימות שיש גם בי לצערי, אבל חד משמעית שואפת לשינוי לכיוון של אי שימוש באלימות. גם בשווייץ הייתי מסרבת להתגייס. המהות של הצבא היא לחימה, בארץ זה מקושר גם לסוגיות פוליטיות".

נשמע פציפיזם די מגובש. מה היה בוועדת המצפון?

"זאת היתה פגישה קצרה מאוד. בחצי השנה האחרונה לא העבירו אף אחת בוועדת מצפון. התפקיד של הוועדה הוא לבחון את תפיסות העולם של המועמד או המועמדת לשירות. הם שאלו אותי הרבה על הרקע שלי, על הילדות שלי, על תפיסות החיים שלי, השאיפות שלי, שאלות על גיוס. הם עושים הבחנה בין פציפיזם גלובלי לבין התנגדות פוליטית. בסופו של דבר לא עברתי בהחלטה של שניים מול שלושה.

"הפגישה בוועדת המצפון נקבעה לשבוע וחצי לפני מועד הגיוס שלי. אחרי שבוע נתנו לי תשובה שלילית, שלושה ימים לפני מועד הגיוס, כך שלא היה לי זמן לערער בכלל".

עבר הרבה זמן עד שקיבלת את הנימוקים לסירוב הוועדה.

"לכל מי שלא עובר את ועדת המצפון יש זכות לקבל את נימוקי הוועדה כדי לערער תוך 30 יום. למרות הלחץ שהפעילו עורכות הדין של מסרבות (רשת סרבנות פוליטית שמלווה סרבניות וסרבני מצפון; א"נ), את המסמכים האלה קיבלנו רק אחרי 45 יום, ובזמן הזה כבר ישבתי פעמיים בכלא. זה היה כשל של הצבא. הגשנו את הערר אחרי שקיבלנו את הנימוקים".

מה היו הנימוקים?

"הם לא ממש פירטו את כל שיקול הדעת, בגדול הם טענו שאני סרבנית פוליטית. זה מעצבן כי הם אפילו לא שאלו שאלות שבחנו את הסוגיה הזו לעומק. זאת סיטואציה מלחיצה, לשבת מול אנשים שהחופש שלי בעתיד הקרוב אצלם בידיים".

כאמור, רבין הספיקה לרצות כבר שתי תקופות מאסר בכלא שש: הראשונה בת שבוע, השנייה בת שבועיים. בבית, היא אומרת, תומכים בהחלטתה, וגם את חבריה ההחלטה לא הפתיעה, אבל סבא וסבתא דואגים מאוד. "למה את בכלא? את לא פושעת!", היא מצטטת אותם בחיוך.

"הכלא הוא חוויה מאוד מיוחדת, מאוד תלושה, אבל לא רעה. בשבילי הכלא הוא לא מקום שבו אני מרגישה אומללה או במצב משברי, אבל זה כן קשה כי אני במערכת צבאית, יש שם סדר יום שמזכיר טירונות. אבל פוגשים בנות מאוד מעניינות ממלא רקעים שונים, ומתפתחות חברויות מיוחדות בזמנים מאוד קצרים.

"לא נתקלתי בהתנגדות או פסילה שלי מצד כלואות אחרות בגלל הסירוב. יש חילוקי דעות כמובן, הסירוב נחשב ללא מקובל על גבול הלא לגיטימי, אבל הרבה גם לא ידעו באמת מה זה סירוב מצפוני ושאלו שאלות. זה נושא שנורא חשוב לי לדבר על הלגיטימציה שלו. גם מצד כאלה שמאוד לא הסכימו אתי יש כבוד. יכול להיות שזה המכנה המשותף המשונה של הכלא, אבל מגלים כבוד להחלטה".

נכון להיום את סרבנית המצפון היחידה שתשב בכלא. יש לך הסבר לשאלה למה הסרבנות המוצהרת כמעט שיצאה משימוש ככלי פוליטי של השמאל?

"אני חושבת שהוא באמת הפך ללא לגיטימי, למעשה מוקצה. לפי מה שאני רואה, הרבה פונים לשחרור מטעמים רפואיים או נפשיים, זה מסלול יותר נוח לנערים ולנערות וגם לצבא – זה לא מציב להם שום מראה מול הפנים.

"בשבילי אישית ההחלטה ללכת על מסלול הכליאה היתה קשורה לשאיפה ליושרה, לא לנצל מערכות בצורה לא ישרה, לפעול בצורה שאני מאמינה בה ולא להשתמט מהמחיר שזה דורש. עם זאת אני מאוד מכבדת את הבחירה של אנשים אחרים ללכת בדרך אחרת".

יש לך תוכניות לאחרי השחרור?

"אני מכוונת לשירות לאומי, זה חשוב לי. יש כל מני כיוונים אפשריים – יש מעון בירושלים שהתנדבתי בו שנה, לנשים שנמלטו מהבית עם ילדיהם מפני אלימות. זאת היתה חוויה מטלטלת להתנדב שם. גם מאוד מעניינים אותי מקומות שמשלבים עבודה חקלאית עם נוער בסיכון".

איזה ספרים תקחי איתך לכלא?

"'היעדרו המסנוור של האור', 'חלומות על אפריקה', ו'פמיניזם זה לכולם'".

השתתפת גם בהפגנות השחיתות ששוטפות את הארץ?

"אני הולכת להפגנות, גם בבלפור וגם בצמתים. זה חשוב לי".

איזה שלט את מחזיקה בהפגנות?

"'כשהממשלה נגד העם – העם נגד הממשלה'. זה השלט הקבוע שלי".

ארגון מסרבות יקיים הפגנת תמיכה ברבין מחר מול הבקו"ם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf