newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרבן שירות שוחרר אחרי 114 ימים בכלא: "זה קשה אבל אפשרי"

ועדת אי התאמה החליטה לשחרר את ערן אביב אחרי שש תקופות בכלא הצבאי. "נכנסתי לכלא כי אני לא מוכן לקחת חלק בכיבוש של העם הפלסטיני", הוא אומר, "הכי חשוב שיש המשכיות לסרבנות"

מאת:
כששמעתי שאלך ל-90 יום לפחות בכלא הזדעזעתי, אבל זה לא היה טראומטי". ערן אביב מול הכניסה לבקו"ם (צילום: אורן זיו)

"כששמעתי שאלך ל-90 יום לפחות בכלא הזדעזעתי, אבל זה לא היה טראומטי". ערן אביב מול הכניסה לבקו"ם (צילום: אורן זיו)

הסרבן ערן אביב שוחרר מהצבא לאחר 114 ימי מאסר בכלא הצבאי "נווה צדק". אביב בן ה-19 הכריז על סירובו להתגייס במחאה על הכיבוש, ושוחרר ביום רביעי האחרון על ידי ועדת אי התאמה, לאחר שסיים את תקופת המאסר השישית שלו.

אביב החל במאי את תהליך החיול לאחר שהובטח לו שיקבל תפקיד "מנותק מהכיבוש". לאחר שהצבא לא עמד בהבטחתו, הוא בחר לסרב, אך מבחינת הצבא הוא נחשב חייל. הוא לווה על ידי רשת התמיכה "מסרבות". בחודשים האחרונים אביב התייצב לתקופות המאסר יחד עם הסרבנית שחר פרץ, שריצתה עד היום 58 ימי מאסר.

בוועדת אי התאמה שהתקיימה בשבוע שעבר נאמר לאביב כי הוא משוחרר בגין "התנהגות רעה וחמורה". אביב סיפר כי ביקש להופיע בפני הוועדה פעמים רבות במהלך כליאתו, ורק אחרי מאמץ של עורכי דין הוא אכן זומן אליה.

"נכנסתי לכלא בגלל שאני לא מוכן לקחת חלק בכיבוש העם הפלסטיני", סיפר אביב אחרי שחרורו. "לאחר שהחלטתי לסרב, שמעתי שאשב לפחות 90 יום בכלא והזדעזעתי, אבל במהלך השהות בכלא ראיתי שזה אפשרי. זה היה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. כל בן אדם יכול לעשות זה. מבחינתי הכי חשוב שיש המשכיות לסרבנות, כמו שחר פרץ".

אביב סיפר כי הזמן בכלא עבר מהר, חוץ מתקופת המאסר האחרונה ש"עשתה לא טוב, יותר מדי זמן מאותו דבר. אבל בסופו של דבר, תקופות המאסר לא השאירו לי חוויה טראומטית, זה פשוט היה קשה".

אביב אמר כי הוא הופתע מהשחרור. "לא חשבתי שאני שוחרר פתאום", הוא משחזר. "אני מאוד שמח ורגוע עכשיו, בניגוד ללחץ שהייתי בו בחצי שנה האחרונה. עכשיו אני מתכונן לפסיכומטרי ואני מתכוון שירות לאומי, השנה או בשנה הבאה״.

​​אביב הצהיר על סירובו להתגייס בפעם הראשונה ב-10 במאי השנה, כאמור לאחר שקצין הבטיח שידאג בשבילו לתפקיד ש"מנותק" מהכיבוש. אביב הסכים לשרת בשח"ם (שירות חובה במשטרת ישראל), אבל בצבא לא עמדו בהבטחה ולא מצאו לו תפקיד. שוב ושוב הציעו לו תפקידים שסתרו את עקרונות מצפונו, כמו ראיון קבלה לתפקיד בשייח' ג'ראח או תורנויות אבטחת התנחלויות, למשל.

לאחר שאביב הצהיר שוב כי לא יסייע בהליכים כנגד פלסטינים וכנגד אוכלוסייה אזרחית, דרש ממנו אותו קצין להמשיך בשירות רגיל. אביב עמד בסירובו.

בראיון ל"שיחה מקומית" לפני סירובו הראשון אמר אביב, כי ההחלטה לסרב התגבשה אצלו בזמן ששהה עם משפחתו בארה"ב לצורכי עבודת הוריו. "חזרתי לארץ באמצע כיתה י"א בידיעה שאני הולך לסרב בגלל הכיבוש ולהיכנס לכלא כנראה.

"אני חושב שאסור שחיילים יהיו בכלל במחסומים. אם האוכלוסייה הפלסטינית לא מקבלת אזרחות כמו אזרח ישראלי יהודי, אז אסור לנו להיות שם בכלל או להפעיל מחסומים שפוגעים בחופש התנועה שלהם. לא משנה כמה טוב אני אהיה במחסום, בסוף אני מעכב אנשים בדרך למקום העבודה שלהם, או לביקור אצל חברים, בצורה לא מידתית. אני לא חושב שזה בכלל סביר שאהיה במחסום, לא משנה כמה מוסרי אשתדל להיות שם. התוצאה בכל מקרה תהיה לא מוסרית או סבירה", אמר אביב בראיון.

"בהצהרת הסירוב שלו כתב: "אני מסרב כי אני מאמין שכל בני האדם צריכים לחיות תחת שלטון שמייצג אותם. אני מסרב כי אני מאמין שגיוס לצבא נותן לגיטימציה ומשרת את הכיבוש. אני מסרב כי אני מכבד את הכללים והנורמות של הקהילה הבינלאומית שעומדים בסתירה לכיבוש הישראלי. אני מסרב כי אני מאמין שאם רבים מאוד יסרבו, ישראל תהיה מוכרחת לסיים את הכיבוש. אני מסרב כי אני מאמין שלאחר 53 שנות כיבוש, הכיבוש הוא חלק אינטגרלי מהצבא ולא ניתן לשרת בצבא בלי לשרת את הכיבוש".

במהלך שהותו בכלא, נאסר על אביב לדבר עם הכלואים אתו על הסיבות לסירובו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

עזבתי את עזה, אבל המלחמה עדיין לא עוזבת אותי

יצאתי משג'אעייה, עברתי מחסום של הצבא הישראלי, וביליתי כמה שבועות באוהל ברפיח בדרך לעזוב את הרצועה. אני חושש שההחלטה הזאת תעיק על נשמתי לתמיד, אם יקרה משהו למשפחתי בזמן שאיני שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf