newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרבן מצפון בדרך לכלא: "לא ניתן לשרת בצבא בלי לשרת את הכיבוש"

ערן אביב צפוי להתייצב בשבוע הבא בבקו"ם ולהצהיר על סירובו להתחייל, מה שיוביל ככל הנראה לכליאתו. אביב ידע שהוא מתכוון לסרב מגיל צעיר, עוד כשחי בארה"ב. "זו לא החלטה פשוטה, אבל הנושא בער בי"

מאת:

ביום שני הקרוב, 10 במאי, צפוי ערן אביב, בן 19 מתל אביב, להתייצב בבקו"ם ולהצהיר על סירובו להתחייל מטעמי מצפון, הצהרה שככל הנראה תוביל לכליאתו.

בהצהרת הסירוב שכתב בטרם התייצבותו בבקו"ם, אביב כותב בין היתר:

"אני מסרב כי אני מאמין שכל בני האדם צריכים לחיות תחת שלטון שמייצג אותם. אני מסרב כי אני מאמין שגיוס לצבא נותן לגיטימציה ומשרת את הכיבוש.אני מסרב כי אני מכבד את הכללים והנורמות של הקהילה הבינלאומית שעומדים בסתירה לכיבוש הישראלי.

"אני מסרב כי אני מאמין שאם רבים מאוד יסרבו ישראל תהיה מוכרחת לסיים את הכיבוש. אני מסרב כי אני מאמין שלאחר 53 שנות כיבוש, הכיבוש הוא חלק אינטגרלי מהצבא ולא ניתן לשרת בצבא בלי לשרת את הכיבוש".

אני משוחחת אתו ימים אחדים לפני היום המיועד, אסיר מצפון בדרך. אם אכן ייכלא, אביב יהיה סרבן המצפון השני שירצה מאסר כעת, ויצטרף לסרבן נוסף שנמצא בימים אלה במעצר בבסיס צבאי.

סרבן המצפון ערן אביב (צילום: באדיבות מסרבות)

סרבן המצפון ערן אביב (צילום: באדיבות מסרבות)

מה עושים בימים לפני הכלא? איך מתארגנים?

"האמת שכרגע עוד לא ממש התחלתי להתארגן מבחינת הציוד והכל. אני מתחיל לדבר עם אנשים שהיו בכלא כחלק מההכנה. אני מרגיש עוד קצת בהמתנה".

ישנן חששות? חרדות?

"החרדה כרגע היא לא ממש רציונלית, אבל הגוף שלי הכניס את עצמו קצת לסטרס. כבר הרבה זמן שאני מכין את עצמי לזה נפשית. מאז שבאתי לבקו"ם בפעם הראשונה לפני כשנתיים אני יודע שאכנס לכלא".

ההחלטה לסרב התגבשה אצל אביב, לדבריו, בזמן שהותו עם המשפחה בארה"ב, לצורכי עבודת הוריו. "חזרתי לארץ באמצע כיתה י"א בידיעה שאני הולך לסרב בגלל הכיבוש ולהיכנס לכלא כנראה", הוא אומר.

אני מניחה שהשיח על הכיבוש לא היה משהו מאוד רווח מסביבך בארה"ב כנער, למה זה העסיק אותך עד כדי החלטה לסרב?

"באופן כללי זה העסיק אותי גם לפני הנסיעה לארה"ב. מאז שהייתי קטן מאוד התעניינתי בחדשות ובאקטואליה. בתחילת כיתה ט' הגעתי למסקנה שכל נושא השליטה שלנו בפלסטינים הוא מין אזור בעייתי ולא מסוקר, ושגם מה שמספרים עליו הוא מאוד עמום ולא מדויק. היתה לי הרבה מאוד ביקורת על זה.

"בארה"ב נחשפתי לעוד מקורות על הכיבוש. למדתי הרבה גם על תפקידו של האו"ם, ואז כבר גיבשתי עמדה פוליטית שמתנגדת לכל המדיניות של ישראל בשטחים ולעצם השליטה שלה בשטחים".

אלה דברים שדוברו אצלכם בבית? אתה מגיע מבית עם תודעה פוליטית אקטיבית?

"לא. הבית שלי הוא מאוד ליברלי אבל ממש לא פוליטי. לא מדברים כל כך על עניינים כאלה בבית, אני חושב שלא שמעתי את המילה כיבוש בבית אי פעם".

היו לך מעגלים אחרים שיכולת לחלוק איתם את המחשבות הפוליטיות האלה?

"החברים שלי בבית הספר ידעו. באופן כללי הפוליטיקה ומה שאני חושב על המצב לא באו לידי ביטוי בחיים היומיומיים שלי, זה משהו שהייתי עוסק בו בזמן הפנוי שלי ולא ממש מדבר עליו עם אנשים. בסופו של דבר גיבשתי את העמדה שלי לבד, אבל לא התביישתי בה. אבל בגלל שידעתי שהעמדה הזו נחשבת לכל כך קיצונית בחברה הישראלית, רציתי להמשיך את החיים שלי בתלם.

"בדיוק חזרתי לישראל ולבית הספר שלמדתי בו לפני שעזבנו, וידעתי שאם אני אהיה מזוהה לפי העמדה הקיצונית-לכאורה שלי, אני עלול לא להשתלב טוב. חוץ מזה אני אוהב להתעסק במחשב ולהתעסק בדברים אחרים עם אנשים שאני מכיר בזמן הפנוי שלי".

השיח הצבאי היה נוכח בתיכון אחרי שחזרת?

"אני זוכר שהיה יום כזה שהביאו חיילים שידברו על השירות שלהם בצבא וקצת להרעיל את התלמידים לגבי שירות קרבי, אז לא הגעתי באותו היום. היה לי קשה שעושים את זה, בית הספר ידע שאני מתכוון לסרב אז אפילו לא דרשו ממני להיות שם. בדיונים בשיעורי אזרחות הייתי השמאלני של הכיתה, היה לי חשוב להשתתף כי היתה אג'נדה מאוד ברורה של הכיתה, מין מרכז-ימין, אבל זה לא הגיע לרמת ויכוחים קשים".

מתי שיתפת את ההורים בהחלטה לסרב?

"למעשה מהרגע שחזרתי לישראל והם עדיין היו בארה"ב, הם ידעו שאני לא מתכוון להתגייס. כשהלכתי לבקו"ם והצהרתי שבכוונתי לסרב הם עזרו ותמכו בי. באופן כללי השיחות שלי אתם מאוד פתוחות. בארה"ב, עוד לפני שידעתי שאחזור לישראל, היו לי הרבה דיונים פוליטיים אתם על הכיבוש, אמרתי להם שאם אחזור לישראל אני לא אתגייס.

"אני זוכר במיוחד שיחה אחת כזו, זה עוד היה מינורי כי החזרה שלי לישראל עוד לא עמדה על הפרק, אבל הם ידעו מה אני חושב ומה עובר עלי באותה תקופה והם קיבלו את זה לגמרי. בפן הפוליטי לא היתה להם בעיה עם זה בכלל, אבל הם כן חששו מכך שאני דופק לעצמי את החיים. הם עדיין חושבים שבסך הכל אני טועה בהחלטה שלי, שעדיף לי להתגייס ולעשות פעילות פוליטית אחר כך כדי לא לדפוק את עצמי".

זאת עמדה מאוד רווחת שסרבנים שומעים לא פעם: במקום לסרב, תתגייס ותהיה "החייל הטוב במחסום". זה משהו ששקלת?

"אני חושב שאסור שחיילים יהיו בכלל במחסומים. שאם האוכלוסייה הפלסטינית לא מקבלת אזרחות כמו אזרח ישראלי יהודי אז אסור לנו להיות שם בכלל או להפעיל מחסומים שפוגעים בחופש התנועה שלהם. לא משנה כמה טוב אני אהיה במחסום, בסוף אני מעכב אנשים בדרך למקום העבודה שלהם, או לביקור אצל חברים, בצורה לא מידתית. אני לא חושב שזה בכלל סביר שאהיה במחסום, לא משנה כמה מוסרי אשתדל להיות שם. התוצאה בכל מקרה תהיה לא מוסרית או סבירה".

זאת החלטה מאוד לא פשוטה, לסמן את עצמך כחריג באופן מודע בגיל כל כך צעיר.

"זאת לא החלטה פשוטה אבל זה כן בער בי. זה נכון שהרגשתי קצת אאוטסיידר, אבל זה לא משהו שיכולתי לשנות. לא באמת יכולתי להחליט שאני מתנער מכל העניין הפוליטי כי זה היה ממשיך להציק לי".

יצא לך לפגוש פלסטינים?

"הייתי בשני סיורים של שוברים שתיקה בגדה המערבית, אבל האמת שלא יצא לי לפגוש פלסטינים ולדבר אתם. אני אשמח לעשות את זה. אני בעיקר קורא הרבה ומנסה ללמוד על המצב בשטח, אבל זה נכון שבפן הבין-אישי אין לי כמעט ניסיון".

ספר קצת בבקשה על התהליך שעברת עד כה. הלכת לבקו"ם בצו הראשון והכרזת על כוונתך לסרב. ומה אז?

"בהתחלה אמרתי שאני לא מוכן לשתף אתם פעולה כי אני סרבן מצפון בגלל הכיבוש, אבל אחרי זה הבנתי שככה אני גם לא אוכל להגיע לוועדת מצפון אז חזרתי בי. אחרי די הרבה זמן זימנו אותי לוועדת מצפון. הרוב בוועדה רצה לתת לי פטור כללי מהשירות, מיעוט רצה לתת לי תפקיד מותאם שאין לו שום קשר לכיבוש, ואחד מחברי הוועדה אמר שהוא בספק אם הסירוב שלי הוא מצפוני.

"אמרתי שאם הם יכולים להבטיח לי תפקיד שאין לו שום קשר או נגיעה לפלסטינים אני מוכן, אבל בסוף איזו קצינה בכירה שם אמרה שהיא לא רואה סיבה לשחרר אותי, ושלמרות עמדת הוועדה אני מתאים לגיוס, והיא שיבצה אותי לתפקיד עורפי. זה לא היה רלוונטי מבחינתי.

"אחרי שלושה חודשים, בוועדת ערר, זרקו אותי מכל המדרגות ודחו אותי פה אחד כי אני לא מצפוני לפי דעתם, בגלל ההתנגדות שלי לכיבוש ולא באופן כללי לצבא. הם גם לא מכירים במילה כיבוש, הם שמו אותה במרכאות".

אתה כנראה הולך להיות הסרבן השני שיהיה במעצר כרגע. הכיבוש הרי לא נעלם, הוא רק נהיה יותר אלים ועמוק. איך אתה מסביר את זה שהסרבנות כמעט נעלמה בקרב הדור הצעיר?

"הסכסוך הישראלי-פלסטיני הרי כמעט בכלל לא מדובר היום, כל הדיון הוא רק בעד או נגד ביבי, לאף מפלגה אין באמת אג'נדה פוליטית מעבר לזה. בנוסף לזה, באופן כללי השיח הוא של 'הפלסטינים הם אויבים ולכן צריך להמשיך לשלוט בהם', רוב האנשים מאוד מרוחקים מהדעה שגם לאויבים-לכאורה יש זכויות ולא צריך בהכרח להיות כוחניים מולם".

טיפ טוב שקיבלת לקראת הכניסה לכלא?

"יש את הטלכארד הזה לטלפונים הציבוריים, אני חושב שקוראים ככה לכרטיס הזה, שצריך להשיג אותו מהדואר כדי לדבר מהכלא עם העולם. זה משהו חשוב".

איזה ספרים תיקח איתך?

"אני חושב שאקח ספר ללימוד פסיכומטרי, וגם את 'חוק חי: שיטור וריבונות תחת כיבוש'. זה לתקופת הקריאה הראשונה. אני לא יודע מה יהיה המצב שלי שם ואם יהיה לי זמן ובעיקר כוח לקרוא הרבה".

אתה יודע מה בדיוק צפוי לך ביום שני?

"אני יודע שאני אגיע לבקו"ם ואצהיר שאני לא מוכן לעבור את תהליך החיול כי אני סרבן מצפון, ואז הם כנראה יעבירו אותי בין כל מיני חדרים ואנשים שלא יבינו כל כך מה אני רוצה מהחיים שלהם עד שבסוף יגידו לי 'או שאתה עובר תהליך חיול ועולה לאוטובוס, או שאנחנו שולחים אותך לכלא'. ואז אני אגיד שאני לא עולה לאוטובוס. זהו".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חייבים להבחין בין ויתורים שאינם בלב הערכי לאלו שמהווים התקפה על עיקר העיקרים. תמר זנדברג ונפתלי בנט (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

חוק האזרחות: הצפרדע שעלולה לחנוק את השמאל הציוני

כניסתן של מפלגות שמאל לממשלה החדשה מחייבת ויתורים ופשרות, אבל תמיכה בחוק האזרחות תבהיר שאין לשמאל הזה קווים אדומים והכל נתון לסחר-מכר פוליטי. את החוק הזה אי אפשר לתקן או למתן. הוא רקוב מוסרית מהשורש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf