סילמן מעדיפה את קדושת האדמה על טובתם של מי שחיים עליה

ב-11 החודשים האחרונים היה קשה לדבר על משבר האקלים, אף שהוא חמור יותר מתמיד. 2024 צפויה לשבור את השיא של 2023, שהיתה החמה ביותר בהיסטוריה. בכל פינה בעולם מתרחש אסון אקולוגי או אקלימי. כולנו מרגישות את החום על בשרנו, אבל לא זה מה שמניע אותנו לצאת לרחובות. כפי שכתב ניר חסון, קשה לדבר על הרתיחה העולמית כשגופות נערמות כאן ועכשיו.

אבל לא זו הסיבה שבגללה לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן לא אכפת מהנושא.

דרום הר חברון: כך נראה משבר אקלים פוליטי

בישיבת הממשלה שהתקיימה אחרי רצח ששת החטופים בשבוע שעבר, רמות ההזיה והניתוק בממשלה הגיעו לשיאים חדשים. במקום לדון בדרכים להצלת שאר החטופים מעזה בעסקה בהקדם האפשרי, שרי הליכוד העלו אחד אחרי השני הצעות לגבות מחיר מחמאס באמצעות תפיסת שטחים מהפלסטינים. "על כל חטוף יילקח X דונם", הציע ניר ברקת. כן, קראתם נכון. חיים של אנשים ניתנים לכימות במחיר של קרקע.

לאור התמשכות הלחימה, ההפצצות על עזה, הפקרת העורף הישראלי והחרפת משבר האקלים, נשאלת השאלה: מה יישאר כאן מלבד אדמה חרוכה ומיובשת, רוויה במוות, טראומות ויגון?

לחגיגת גיבובי השטויות הוסיפה את שלה השרה סילמן. "יש לעם ישראל הוראות הפעלה ברורות. יש רק מפה ומצפן אחד", אמרה סילמן בישיבת הממשלה. "זה לא רק ציר פילדלפי. שיידעו בג׳נין ובשכם ובכל מקום, אנחנו רוצים חזרה את האדמה שלנו, תתקפו, ואנחנו נירש חזרה. לא נכבוש, לכבוש זו מילה פרוגרסיבית שהפרוגרסיבים הביאו עלינו. אנחנו יורשים. ירושה מהשם. יש לגבות מחיר מחמאס על מה שהם עשו. החמאס מבין את מחיר הקרקע וכך כל אויבינו".

סילמן שכחה כנראה שכיבוש הוא מונח משפטי, שגם ישראל מכירה בו לגבי השליטה שלה בשטחים. היא גם שכחה כנראה שרעיונות פרוגרסיביים הם אלה שאפשרו לה, כאישה, לכהן כשרה.

יש פתגם האומר שכשאדם אומר לך מי הוא, תאמין לו. אז כשסילמן אומרת לנו מי היא, כדאי לנו לקחת זאת ברצינות. זה לא רק ציטוט, זו מדיניות; במהלך כמעט השנתיים שבהן היא נמצאת בתפקיד, הוכיחה סילמן שהיא מעדיפה לנצל את השיח הסביבתי ואת המשרד להגנת הסביבה ככלים לקידום מדיניות גזענית, ולדחיקת פלסטינים מאדמותיהם. על הדרך, היא גם גורמת נזק משמעותי לסביבה ולאקלים.

סילמן הקדישה שלוש שעות מזמנה לפגישות עם מכחישי אקלים, אבל מלבד המפגש הזה היא מנתבת את פעילות משרדה לקידום "משילות סביבתית" מעבר לקו הירוק, בין היתר באמצעות טיפול חד צדדי באתרי פסולת פיראטיים בכפרים פלסטיניים, ללא כל תקשורת עם גורמים סביבתיים פלסטיניים. בו בזמן, היא מתעלמת מהנזק הסביבתי והאקלימי הנגרם מבנייה לא חוקית של מאחזים, ומהרחבה של כבישים ליהודים בלבד ברחבי הגדה המערבית. הסיבה להתעלמותה מאותן עוולות סביבתיות היא שתיקונן לא מתאים לאינטרסים של חבריה בימין המתנחלי. לכן גם לא מפתיע שהעבירה כספים מקרן הניקיון לגרעינים תורניים, שאין להם שום קשר לעשייה סביבתית.

ראייה נוספת לאדישותה לענייני הגנת הסביבה היא שתיקתה לנוכח שלוש תוכניות בנייה, העלולות להחריב לחלוטין את המסדרון האקולוגי בוואדי רבאח שבשער שומרון, בין הקו הירוק לגדר האפרטהייד, מזרחית לראש העין וכפר קאסם. התוכניות, הכוללות הרחבת מחצבה, הקמת אזור תעשייה ענק ובית קברות, ויפגעו קשות בבתי הגידול של בעלי חיים אנדמיים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. תוכניות אלו לא נובעות מצרכים אמיתיים, אלא מהשאיפה להמשיך לספח את הגדה ולממש את חזון ארץ ישראל השלמה.

הגישה המשיחית של סילמן מתנגשת ישירות עם ערכי התנועה הסביבתית ומייצגת את המדיניות שהובילה למשבר האקלים: מדיניות של עליונות. בעידן של משבר אקלים הולך ומחריף, ומלחמה מתמשכת ועקובה מדם המשפיעה על כולנו, פעולה אזורית משותפת המתחשבת בטובתם של כל בני האדם וכל היצורים החיים אינה רק עיקרון אידיאולוגי חשוב, אלא גם צורך קיומי.

פוליטיקה וסביבה אינם נושאים נפרדים, ואת זה מוכיחים לנו סילמן וחבריה. מתחת לאף שלנו, השיח הסביבתי בישראל מנותב לצורך מימוש אידיאולוגיה ימנית משיחית.

סילמן טוענת שאנחנו יורשים מטעם אלוהים של האדמה הזו. בכך היא יוצרת היררכיה בין יהודים לפלסטינים, כמו גם בין יהודים לבין האדמה וכל היצורים החיים עליה. אם היתה מאמינה באמת ובתמים בקדושת האדמה, היתה מישירה מבט אל המחירים הסביבתיים העצומים של המלחמה וקוראת לעצור אותה.

מאבק על זכויות אדם, זכויות בעלי חיים ודרך חיים מקיימת, השואפת לטובת הכלל, היו תמיד חלק בלתי נפרד מהתנועה הסביבתית. כאשר השרה להגנת הסביבה רומסת את הערכים הללו ומשתמשת בכספים ומשאבים שהוקצו עבור הסביבה כדי לקדם אג׳נדה משיחית של סיפוח, חובתנו להתנגד.

יערה פרץ ודפנה ברנקל הן פעילות לצדק אקלימי וחברות באקלים אחד مناخ واحد