newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההבדל העקרוני בין העבריינות (לכאורה) של נתניהו וגטאס

החוק לא יכול להיות המדד היחיד לשאלה אם מעשים הם ראויים או לא. חוק שיוצר אפליה ודיכוי הוא חוק שראוי להפר. הבעיה עם נתניהו היא שהוא מעצב את החוק ואת המוסר הציבורי כרצונו מתוך מניעים צרים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מושג החוק הוא מושג מתעתע. אנחנו אוהבים להתגאות בהיותנו "אזרחים שומרי חוק", ובהתאמה נוטים להסתייג ולגנות כאשר חברים בקהילה שלנו – הקרובה או הרחבה יותר – עוברים על החוק. יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, למשל, מיהר להסתייג מהחשדות המיוחסים לח"כ באסל גטאס מיד עם פרסומם, והדגיש את "חשיבות כיבוד החוק".

אפשר להבין את האינסטינקט הזה; כאזרחים, אנחנו רוצים להאמין שמערכת החוקים שלנו מבוססת על רעיונות בסיסיים של מוסר ושל צדק שנועדו להסדיר את החיים המשותפים לטובת הכלל. לתפיסה הזו יש חשיבות מיוחדת עבור מיעוטים ששלטון החוק אמור לספק להם הגנה מפני רודנות הרוב ולשמור על זכויותיהם.

> "נתניהו הורס לנו את הבתים כדי לכסות על הסיגרים והשמפניה"

בנימין נתניהו בטקס סיום קורס טיס (עמוס בן גרשום, לע"מ)

משחק עם הכללים לצרכיו. בנימין נתניהו בטקס סיום קורס טיס (עמוס בן גרשום, לע"מ)

אולי משום כך אנחנו נוטים להיחרד יותר כאשר נבחרי ציבור נתפסים מפרים את החוק. הרעיון שמי ששותף לניסוח כללי המשחק פוטר את עצמו מאותם כללים מקומם אותנו, ודאי כשמדובר בראש ממשלה. אבל כאן צריך לדייק: העניין הוא לא עצם העובדה שנתניהו עבר, כנראה, על החוק. שמירה על החוק כשלעצמה איננה ערך. אנחנו נוטים לייחס לה ערך כזה משום שהמחשבה שיש זיקה כלשהי בין החוק לבין עקרונות של צדק ומוסר נחוצה לנו בחיים, היא עוזרת לנו לשים את עצמנו "בצד הנכון", או לכל הפחות מקלה על החלוקה בין "הטובים" ו"הרעים".

אבל לחלוקה הזו אין כל כך קשר לשמירה על החוק, בטח ובטח במדינה שבה החוק מגויס בהגדרה למסד את הגזל, האפליה וההדרה נגד צד אחד ולהעשיר על חשבונו את הצד שמנגד, ברוח התובנה היפה של מומו מ"כל החיים לפניו": "החוק הוא דבר שקיים כדי להגן על אנשים שיש להם משהו להגן עליו מפני אחרים".

אם מדינת ישראל מעגנת את שוד הקרקעות בחוק שהיא קוראת לו 'הסדרה', אין לי שום כבוד ל"שלטון החוק". אם המדינה מונעת מתושבי קלנסווה לבנות את בתיהם באופן חוקי על אדמתם ומאלצת אותם לבנות ללא היתרים, ואז שולחת את דחפוריה להרוס את הבתים האלה בשם החוק – האדם ההגון צריך לעמוד מול הבולדוזרים של החוק בגופו ולהתנגד להם. אם החוק מפלה בין אסירים יהודים לבין אסירים ערבים, אני מעריכה ומכבדת את מי שבז לחוקים האלה ופועל על פי צו מצפונו. אם חוק חדש מבקש לאסור על מוסדות חינוך לחשוף את תלמידיהם לאמיתות ועובדות שהם רוצים להסתיר, נגיד של חיילים שמספרים מה שהם עשו בשירותם בשטחים, אני מקווה בכל לבי שאנשי חינוך יעברו עליו במופגן ובמוצהר.

כל זה נכון ביתר שאת במערכת שבה לא רק החוק עצמו, אלא גם שומרי הסף שלו מגויסים לשימור הסדר הקיים, על משטר הפריבילגיות שהוא מכונן. קחו למשל את אביחי מנדלבליט, אותו יועמ"ש רופס שעשה קולות של שטיח נוכח שורת חשדות מדהימה ממש נגד ראש הממשלה, שמשקיע פתאום כמויות מרשימות של אנרגיות, יוזמה ויצירתיות בפרשת גטאס, כולל החלטה שערורייתית על הגשת כתב אישום נגד ח"כ מכהן עוד בטרם נערך לו שימוע. לכמה כבוד לשלטון החוק אפשר לצפות כשאלה הם שומרי הסף שלו?

התקשורת והשיח הציבורי הישראלי סוערים מזה ימים סביב פרשת נתניהו-מוזס והעסקה הנפסדת שנרקמה בין השניים, על פי המסתמן. זה מובן והגיוני; ראש ממשלה תחת חקירה זה חתיכת כותרת. אבל בעודנו עוקבים אחר ההתפתחויות בעלילה, חשוב שנזכור שהבעיה איננה בעצם העובדה שנתניהו עבר על החוק. הבעיה היא שהאיש המושחת הזה מכיר אולי טוב מכל אחד אחר את אותו קשר עדין, חמקמק, בין חוק למוסר, ויודע לעשות שימוש מניפולטיבי להחריד בחקיקה עצמה כדי לנטרל את חוש הצדק הבסיסי של הציבור.

למעשה, הפרויקט הגדול של נתניהו הוא ניסוחו מחדש של המוסר הציבורי דרך חקיקה נואלת ומשולחת רסן, בדיוק כשם שניסה לנסח מחדש את ההיסטוריה באמצעות אותה "אמירת המופתי" הזכורה לרע. אצל נתניהו אין טעויות ואין פליטות פה, הכל מחושב בקור רוח, מודע היטב לאקפט הקולקטיבי המצטבר של האמירות והחוקים הללו על השיח הציבורי ועל תפיסת הצדק שלו. ובחסות אותה חקיקה בלתי מוסרית בעליל, שנועדה לעשות דה-לגיטימציה שורשית לכל מתנגדיו הפוליטיים, הוא מבסס את מעמד הקיסרות של שלטון שלא ניתן לאתגר, ואחר כך הוא בז לאותם החוקים עצמם וצוחק על כולנו מבעד לעשן הסיגר.

> עובדי ידיעות אחרונות, היום הוא יום נהדר לפוטש

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ככל שהתלמידים עולים בכיתות מהיסודי לעל-תיכוני, רמת השיעמום שלהם עולה (צילום אילוסטרציה: college degrees 360)

משעמם לתלמידים בבתי הספר - ולמשרד החינוך לא איכפת

כבר יותר מעשור מראות תוצאות מבחני פיז"ה כי רק שליש מהתלמידים בתיכון נהנים ממה שהם לומדים או שהלימודים מעוררים בהם סקרנות. הבעיה מוכרת וגם הוצעו לה פתרונות, אבל את משרד החינוך כנראה משעמם לטפל בה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf