newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"נתניהו הורס לנו את הבתים כדי לכסות על הסיגרים והשמפניה"

בתוך שעות הרסו הדחפורים בקלנסווה 11 בתים, לאחר התראה של יומיים בלבד. על הריסות בתיהם מדברים התושבים על מצוקת הדיור, על שנים של עבודה קשה ותקוות לעתיד שירדו לטמיון בתוך שעות, על אווירת מלחמה רוויית תסכול, ומבטיחים: "גם אם יהרסו כל יום 100 בתים, אנחנו נמשיך לבנות"

מאת:

כתבה וצילמה: קרן מנור

ביום שלישי האחרון הגיעה היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה של משרד האוצר, מלווה במאות שוטרים, ליישם את "מדיניות האכיפה השיוויונית" של נתניהו בקלנסווה. 11 בתים נהרסו תוך כמה שעות. תושבים מספרים שהכוחות נכנסו כאילו זו הייתה מלחמה – אלימות, מכות ושבירת חלונות של מכוניות. אישה בהריון שנדחפה ע"י שוטר נפצעה ברגלה והייתה זקוקה לניתוח. "התחילו לאיים, להגיד 'אני אתן לך כדור ברגל אם אתה לא זז מפה', עשו תנועות מגונות לעברנו עם היד, קיללו, אמרו מוות לערבים, דברים כאלו", מספר לי עאמר מחלוף, בן 25, שהיה אמור להתחתן עוד שלושה חודשים ולעבור לבית שבנייתו כמעט הסתיימה.

> "נתניהו הצטרף למועדון המעריצים של פוטין מבלי להבין מיהו באמת"

איפה הילדים שלנו אמורים לגור? על הירח? עימאד עראר, 23, עומד על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

איפה הילדים שלנו אמורים לגור? על הירח? עימאד עראר, 23, עומד על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

"יש מטבח, קרמיקה, הכל, רק החלונות לא מורכבים", הוא מספר כשאנחנו עומדים על ההריסות – מה שנשאר מביתו. "את כל הדם שלי שמתי פה, כל מה שעבדתי שמתי פה. אני עובד בשביל להביא את הכסף הזה מגיל 13, עובד וחוסך כסף כדי לבנות את הבית הזה ולעשות את החיים שלי. החלום שלי היה לגמור לבנות את הבית הזה ולהתחתן, אבל כנראה הם לא רוצים את זה".

עאמר ניסה להוציא רישיון לבית, הבנוי על אדמה פרטית של משפחתו, ונחשו מה – הוא לא קיבל. "בסוף נמאס לי ובניתי, כמו שכולם עשו". הוא ציפה לקנס, אך קיבל במקומו צו הריסה. את צווי ההריסה קיבלו כל המשפחות של 11 הבתים ביום ראשון. ביום שלישי בבוקר נשארו רק הריסות. שום סיכוי סביר לערעור או פנייה לערכאות משפטיות לא ניתן. אכיפה שיוויונית, כבר אמרנו?

במתחם של משפחת מחלוף נהרסו 4 בתים שהיו בשלבי בנייה אחרונים. עאמר הולך איתי בין ההריסות ומצביע על עיי החרבות שנשארו ממה שרק אתמול היו בתים שאוטוטו הכילו חיים חדשים. "זה הבית של איימן מחלוף, זה של ארווה וזה של עודאי". כולם בני דודים, כולם בשנות העשרים לחייהם, שניים מהם, כמו עאמר, תכננו להתחתן השנה. שאלתי אותו מה הוא יעשה עכשיו אחרי שיתחתן. "עכשיו אין בית, לא מתחתנים", הוא עונה לי. "איך אני אתחתן בלי בית?"

דיאה מחלוף, אח של עאמר מספר שגם עזב את הלימודים בגיל צעיר לעבודה כדי לבנות בית. "היום עשו פה, מחר יתקדמו הלאה. עוד מעט בטייבה, עוד מעט ברמלה, בכפר קאסם, בג'ת, איפה שאת רוצה. נתניהו רוצה לעשות ניקיון פה- בכל הערים הערביות, במגזר הערבי, הכל. לא רוצה ששום דבר ישאר. המטרה שלו לא לתת לאנשים לחיות, לעשות ילדים, להסתדר בחיים, להמשיך בחיים. אין. האנשים שהוא הרס להם את הבתים נפגעו כבר. זה מה שנשאר לנו", הוא מצביע על ההריסות.

> שלילת התושבות של משפחת הדורס מירושלים בשירות המלחמה הדמוגרפית

אכיפה שוויונית, כבר אמרנו? בולדוזרים הורסים ארבעה בתים במתחם משפחת מחלוף בקלנסווה. צילום: עאמר מחלוף

אכיפה שוויונית, כבר אמרנו? בולדוזרים הורסים ארבעה בתים במתחם משפחת מחלוף בקלנסווה. צילום: עאמר מחלוף

הוא רוצה שאכיר את חבר שלו מארוויה מחמוד. "הוא גם קיבל צו הריסה, תדברי איתו, הוא פוחד שיהרסו לו גם". מארוויה, גם הוא צעיר, בן 23, שעזב את הלימודים בכיתה י' כדי לעבוד ולחסוך כסף לבית, לווה כסף ובנה בית שקיבל עכשיו צו הריסה. "המצב שלי כמו המצב שלהם ולי עדיין לא הרסו", הוא אומר "אני בונה את העתיד שלי מאז שהייתי קטן ועכשיו אני גודל לאט לאט ורוצה שיהיה לי עתיד, שיהיה לי בית, אני רוצה להתחתן, שתהיה לי משפחה. אם יהרסו לי את הבית אין לי עתיד. לא יודע לאן אני אלך, אני אפנה לכיוונים לא טובים".

עו"ד עבד אלכרים שהיה ראש מועצת קלנסווה בין השנים 2011-2013 מספר שאוכלוסיית העיר גדלה בשליש בשנים האחרונות בשל הגירה של פלסטינים מהנגב, מהשטחים ומעזה. הבנייה בעיר כבר רוויה, אין אדמות לבנייה, ולמרות מאמצים רבים, תוכנית המתאר של העיר לא השתנתה במשך שנים רבות. "ניתן  להסדיר את הבנייה פה אבל נתניהו רוצה לעשות שרירים, רוצה להצטדק בפני הימין הקיצוני. זה המציאות שלנו – אנחנו עם שסובל בתוך המדינה שלו. אנחנו נרדפים".

מישהו מהצד מצטרף לשיחה. "זה הדירות שנתניהו במצע הבחירות שלו, הבטיח לזוגות הצעירים במגזר הערבי. זה כיסוי על הפאדיחות, על הסיגרים, על השמפניה הוורודה. זה בשביל לכסות על זה. את עמונה שמוקמת על הר לא חוקי מעבירים לעוד הר לא חוקי ומפצים אותם גם".

"ההתגרויות האלו אופייניות לממשלה שמבוססת על ימין קיצוני. זו ממשלת בנט-נתניהו, למה אנחנו מצפים?", ממשיך אלכרים. "האם זו גזענות? האם שנאת ערבים? האם זה עונש קולקטיבי בגלל מה שהיה בירושלים או במקומות אחרים? מה פשר הריסת 11 בתים בבת אחת כאשר חלק מהם ניתן להסדיר, ולחלק יש להם היתרים חלקיים על חלק מהמבנה? זו מדיניות מכוונת נגד המגזר הערבי בכללותו. זו לא רק קלנסווה, אני חושב שהמגזר הערבי צריך להתעשת ולהתחיל להבין שיש מדיניות של גזל קרקעות, של יצירת מצוקת מחייה. לנו אין פרויקטים של זוגות צעירים שאופייניים בישובים היהודים. הממשלה לא עושה כלום לפתח את תוכנית המתאר שלנו. מה היא עושה? כלום! אנחנו מדברים על אדמות פרטיות. בואו נסדיר אדמות פרטיות כדי שנמצא פתרון לזוגות הצעירים אצלנו. מה הם עושים? כלום! אפס! איפה העתיד של ילדינו? איפה יגורו? בירח?"

> הפגנות ועצרות מחאה ברחבי הארץ בעקבות הריסת הבתים בקלנסווה

"בסוף נמאס לי ובניתי, כמו שכולם עשו". עאמר מחלוף על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

"בסוף נמאס לי ובניתי, כמו שכולם עשו". עאמר מחלוף על הריסות ביתו בקלנסווה (קרן מנור/אקטיבסטילס)

הריסות ביתם של עימאד עראר ובן דודו

הריסות ביתם של עימאד עראר ובן דודו

גם ארבעת הבתים של משפחת עראר, שנהרסו בשלבי הבנייה האחרונים, היו מיועדים לבנים הצעירים במשפחה. חאלד אבו עראר, מבעלי הקרקע, מדבר על הרגשה של גרוש המוני. "אנחנו בעלי הקרקעות, זו אדמה שלנו. אין מה להשוות – לא לאנשי עמונה שגוזלים אדמות מהפלסטינים ולא למתנחלים. אנחנו בעלי האדמות, אין לנו מקום אחר לגור בו. מצד אחד אין תוכניות מתאר- לא בקלנסווה ולא במגזר הערבי- ומצד שני אם אנחנו בונים אז הורסים לנו. מה הפתרון? תתנו לנו פתרון. אנחנו לא אנשים שאוהבים לעבור על החוק אבל אין לנו ברירה. אנחנו פה לפני קום מדינת ישראל, לפני 48. זה אדמות שלנו בטאבו ואנחנו נמשיך לבנות. הם יהרסו ואנחנו נמשיך לבנות. גם אם יהרסו כל יום 100 בתים אנחנו נמשיך לבנות, זה לא יעזור לאף אחד. הפתרון היחיד הוא להכניס את כל האדמות לתוכניות מתאר. מה הבעיה לעשות את זה? 15 שנה יש תוכניות שהוגשו ע"י ראשי עיריות וע"י ועדת המעקב של ערביי ישראל ואף אחד לא מתייחס לזה".

> די לשביתות האוטומטיות, החברה הערבית זקוקה לאסטרטגיה חדשה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf