נצל וזרוק: מדוע האוצר שומר לעצמו כספי ביטוח רפואי של עובדים חולים?

עשרות אלפי עובדים שמשלמים דמי בריאות ורווחה אינם זוכים לטיפול רפואי בישראל. הם לא מקבלים חיסונים, אינם זכאים לבדיקות תקופתיות גם אם הם עובדים במפעלים מסוכנים, ופעמים רבות כשהם נפצעים המדינה מתנערת מאחריות כלפיהם. רק כי הם פלסטינים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: עינת פודחרני

עשרות אלפי עובדים במשק הישראלי אינם יכולים לממש זכותם לטיפול רפואי בעת הצורך. העובדים ומעסיקיהם משלמים מדי חודש דמי בריאות ורווחה, כפי שמחייב החוק, אך כספם נאגר אצל החשב הכללי באוצר ואחוזים סמליים מתוכו מועברים לטובת רווחת העובדים וצרכיהם. נכון להיום, משרד האוצר שומר לעצמו עשרות מיליוני שקלים בשנה הנגבים ממשכורות העובדים בעבור שירותים אלו.

איך יתכן שמחדל כזה מתקיים כבר שנים בלי שישמע קול זעקה? איפה ארגוני העובדים? איפה חברי הכנסת החברתיים? התקשורת? איך לא שמעתם עד היום על השוד הממלכתי הזה? אולי זה בגלל שהעובדים הם פלסטינים – ואת מי מעניין אם הם מממשים את הזכות לטיפול רפואי?

עובדים ללא הגנה

לפני כשבועיים הוצאנו ב"קו לעובד" דו"ח מקיף וקשה על הפגיעה בזכות לטיפול רפואי בקרב עובדים פלסטינים. הדו"ח, שנוצר בעמל רב, אחרי עבודה ממושכת של איסוף נתונים דרך חוק חופש המידע והתכתבויות אינסופיות עם אגפים שונים ומשונים, חושף מציאות מעוותת ומפלה.

אבל בתקשורת הישראלית דממה. על עובדים פלסטינים אין כמעט מי שיכתוב. על פלסטינים לא כותבים בהקשרים של עבודה ורווחה. רק אם הם "מחבלים". כאמור, עשרות אלפי העובדים הפלסטינים ומעסיקיהם הישראלים משלמים עבור כל הזכויות הסוציאליות המעוגנות בחוק – ומשרד האוצר שומר חלק גדול מהכספים לעצמו. אין מי שישמיע את קול זעקתם של העובדים והניצול המחפיר יכול להמשיך כפי שקורה כבר שנים.

> האם עובדים פלסטינים יפגעו מההחלטה לסמן מוצרי התנחלויות?

עובדים פלסטינים ממתינים במעבר שער אפרים לפנות בוקר. דצמבר 2014 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

עובדים פלסטינים ממתינים במעבר שער אפרים לפנות בוקר. דצמבר 2014 (אורן זיו/אקטיבסטילס)

הרשו לי לפרט קצת את עיקרי הממצאים כדי להבין את חומרת השתיקה המהדהדת: כמאה אלף עובדים פלסטינים מועסקים במשק הישראלי, רובם בהיתר. עובדים אלו זכאים לפי חוק לזכויות שוות ולהגנה תחת חוקי העבודה של מדינת ישראל. לפיכך הם ומעסיקיהם מחויבים לשלם מדי חודש בחודשו את המסים הנגבים בעבור זכויות סוציאליות, לרבות ביטוח רפואי, דמי מחלה ופנסיה. ואכן, דו"חות מנהל התשלומים במשרד הכלכלה (מת"ש) מראים שממשכורות עשרות אלפי העובדים מנוכים מיסים אלו באורח קבע. לפי נתוני המבקר המדינה, עד לסוף 2013 הועברו ממת"ש למשרד האוצר כ- 2.5 מיליארד שקלים מניכויי משכורות העובדים. אז לשלם הם משלמים.

בנוסף, מיליוני שקלים ייעודים המועברים לקופות החולים עבור שירותי בריאות תעסוקתית אינם מוצאים למטרה זו; עובדים פלסטינים אינם מקבלים חיסונים ואינם עוברים בדיקות תקופתיות גם אם הם עובדים במפעלים עתירי סיכון: מחצבות, עובדי שיש, עובדים בצבע ובסיד, חומרי הדברה בחקלאות, ועוד.

למעשה, מבקר המדינה בעצמו כבר נדרש לנושא וקבע בדו"ח מ-2014 שמנהל התשלומים במשרד הכלכלה אליו מועברים הניכויים ממשכורות העובדים, "נכשל בתפקידו להגן על זכויות העובדים הפלסטינים". המבקר אף כתב כי הוא "רואה בחומרה את התנהלותו של אגף מת"ש", וכי "יש מקום שהממשלה תבחן את תפקידי האגף ואת המשך הפעלתו בעתיד בנושא זה". כפי שניתן להבין מהדו"ח החדש של "קו לעובד", אף שינוי לא התרחש בעקבות הביקורת הקשה.

נפצעים ולא מטופלים

מה משמעות הדבר בחיי היומיום של העובדים? לדוגמא, הרוב המכריע של העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל עובדים בענף הבניין – ענף ששיעור תאונות העבודה הקטלניות בו הוא הגבוה מכולם. במשרד הכלכלה מעריכים שאלפי פועלים נפגעים בתאונות עבודה בבניין מדי שנה, ויודעים לדווח על עשרות הרוגים. למה רק מעריכים? כי נתונים באמת אין למשרד הכלכלה, אשר מעריך (שוב) שרק רבע מכלל התאונות שמתרחשות מדווחות לו. אגב, הרוב המכריע של התאונות נובעות מרשלנות ואי-הקפדה על כללי בטיחות – אבל אף קבלן לא איבד את רישיונו עקב פגיעה בעובדים ואף אתר בניה עוד לא נסגר בעקבות תאונה. גם על המחדל הזה לא אוהבים לדבר, אבל נמשיך להתמקד בשלב הבא של ההשתקה – הטיפול אחרי פציעה.

אלפי פצועים מתאונות עבודה בשנה אמורים להיות לפחות זכאים לטיפול רפואי מלא ושיקום במידת הצורך. אמורים. מ' נפצע לפני כחצי שנה בעינו בתאונת עבודה קשה באתר הבניה בו עבד. לאחר שנפצע הועבר לקבלת טיפול ראשוני במיון ונשלח לביתו עם הנחיות להמשך טיפול. המעסיק לא רצה להכיר בתאונת העבודה ולא חתם על טפסי ביטוח לאומי, ומ' נאלץ לשלם מכיסו טיפולים יקרים והלך וצבר חובות.

לאחר ארבעה חודשי מאבק ובעזרת עורך דין הצליח מ' להשיג הכרה מהמוסד לביטוח לאומי בפציעתו, אבל קיבל בחזרה רק סכומים זעומים. במקביל, מ' לא יכול להמשיך לעבוד עקב פציעתו, ובשל כך גם איבד את אשרת הכניסה לישראל. כיום הוא ממשיך להזדקק לטיפולים ועתיד לעבור בחודש הבא ניתוח להצלת העין. כל בדיקה וטיפול שעליו לעבור מחייבת פניה של עורך דין כדי להשיג אשרת כניסה לישראל, כי היי – הוא כבר לא עובד, אז למה שיתנו לו להיכנס?

> עובדים ללא משכורת: המגזר הציבורי המורעב של עזה

עובדים פלסטינים ממתינים להסעה במחסום ניעלין. אוקטובר 2013. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

עובדים פלסטינים ממתינים להסעה במחסום ניעלין. אוקטובר 2013. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

ג' נפצע לפני שמונה חודשים בשתי רגליו לאחר שנפל מסולם גבוה באתר הבניה בו עבד. עד היום הוא לא יכול ללכת ולשתי רגליו הוחדרו פלטינות וברגים. הוא עתיד לעבור ניתוח בשבועות הקרובים בישראל כדי להוציא את השתלים בתקווה שיוכל לחזור ולהלך על רגליו. הביטוח הלאומי גם כאן לא מיהר להכיר בתאונה ול-ג' נשלח חשבון על האשפוז הראשוני, חוב של סכומי עתק שגם גרר אוטומטית את ביטול אשרת הכניסה שלו עד שיוסדר. גם במקרה הזה רק התערבות של עורך דין הביאה להכרה בתאונה ולהסדרת החוב, ועדיין כל כניסה של ג' לטיפולים מחייבת פניה מטעם בא כוחו להסדרת אשרת הכניסה הנדרשת.

מאות העובדים הפלסטינים הפונים לסיוע קו לעובד מדי שנה יכולים לספק דוגמאות לשלל המהמורות העומדות בדרך לקבלת הטיפול הרפואי לו הם נזקקים. אפשר רק לשער כמה פועלים עם פציעות "קלות" כלל לא מנסים לממש את זכותם לטיפול רפואי.

אבל לא רק נפגעי תאונות עבודה לא מקבלים את הטיפול שמגיע להם. פועלים שאינם חשים בטוב במהלך העבודה נשלחים על פי רב לבתי חולים בגדה שכן לא מדובר בטיפול "דחוף". אלה בתי חולים שיכולים להיות גם במרחק מחסום וכשלוש שעות נסיעה מהעבודה. ומה אם בדרך יחמיר המצב? למה לא לשלוח פועל למרפאה הקרובה ביותר כדי להיבדק? מה קורה כאשר המצב חמור?

מ.א. הועסק בהיתר בישראל ובמהלך עבודתו חש בחזהו והובהל לבית חולים איכילוב, שם עבר צנתור ואושפז למשך שלושה ימים. לאחר שחרורו שהה כחודש בביתו לפי הוראת הרופאים, וכשביקש לשוב לעבודתו נתבשר במחסום כי היתר הכניסה שלו בוטל בשל חוב כספי – עלויות האשפוז באיכילוב. מ' התקשה לשלם את החוב שהגיע לכ-20,000 ומיותר לציין כי מניעת כניסתו, קרי פרנסתו, רק החריפה את מצבו הכלכלי ויכולתו לפרוע את חובו. ומדוע שלא יבקש בית החולים לפרוע את החוב ישירות ממת"ש לו שילמו העובדים בעבור כך?

הנתונים כאמור זועקים לשמיים, אבל השקט הציבורי מאפשר להמשיך ולעשוק את החלשים שבחלשים. והרי במציאות העגומה של ימינו לפועלים הפלסטינים אין אלטרנטיבה, ועל מנת לקיים את משפחותיהם בצנעה הם ימשיכו להישאר תלויים באישורי הכניסה, לעמוד שעות בתור במחסום, מלפנות בוקר, לעבוד בתנאים המסוכנים ביותר ולשלם בגופם, בכספם ובנפשם את המחיר הנורא של הניצול.

עינת פודחרני היא דוברת עמותת "קו לעובד". 

> בית המשפט גזר 15 חודשי מאסר על חברת הפרלמנט הפלסטיני

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"בן חמש בחקירה, אין בושה למשטרה", קראו המפגינים נגד אלימות המשטרה בעיסאוויה. ההפגנה הערב מול מגרש הרוסים בירושלים (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול מגרש הרוסים: "די לענישה הקולקטיבית בעיסאוויה"

כ-300 איש הפגינו הערב מול תחנת המשטרה במרכז ירושלים במחאה על ההתנכלות המתמשכת לשכונה במזרח ירושלים. "דרך עיסאוויה, רוצים להכניע את כל השכונות במזרח העיר", אמרו המפגינים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf