newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עובדים ללא משכורת: המגזר הציבורי המורעב של עזה

כשחמאס תפסה את השלטון ברצועה נאלצו העובדים לבחור: לשבת בבית ולקבל משכורת מהרשות, או להמשיך לעבוד - ולקבל משכורת מופחתת. מי שבחרו לעבוד נאלצים לקחת משרה שנייה, ולשבות כל כמה זמן רק כדי לסגור את החודש

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מוסעב אבו-תוחא

מוסטפה חסן עבד קשה מאוד כאח בבית החולים שיפא בעזה מאז 1996, ובתוך הכאוס שהקיף אותו טיפל ללא הבחנה בחולים כרוניים ובפצועים קשה. הוא הרוויח משכורת חודשית של 800 דולר, שנחשבת הוגנת בעזה, וכך הצליח לפרנס אישה וחמישה ילדים. אך מאז 2007 הוא לא מקבל את משכורתו באופן סדיר. חודשים ארוכים יכולים לעבור ללא משכורת בכלל, וכיום הוא מקבל רק 300 דולר כל חמישה שבועות, ולעיתים אף פחות מזה.

למה? למרות שהרשות הפלסטינית שכרה את חסן לתפקיד כאשר הוא התחיל לעבוד כאח, ב-2006 כשהחמאס ניצח בבחירות לפרלמנט הוא החל לעבוד עבורם. הרשות הפלסטינית, הממוקמת בגדה המערבית ומקבלת את כל כספי הסיוע הזר, סירבה לקבל את ניצחון החמאס (חלקית בגלל הלחץ הבינלאומי שהופעל עליה). לכן מאז 2007 משלמת הרשות משכורות לכ-70,000 עובדים שנשארו נאמנים לפת״ח כדי שישארו בבית. עובדים כמו חסן, שהמשיכו להופיע לעבודה גם תחת השלטון החדש, שילמו את המחיר. חסן מעריך שכיום הוא זכאי לכ-48 אלף דולר שמגיעים לו על עבודתו המסורה.

"יש לי שלושה ילדים שלומדים באוניברסיטה ועוד שניים בתיכון", מספר חסן. ״אני נאבק כדי לשלם עבורם. לפני שנתיים שנים מבניי ובת אחת נאלצו לדחות את הלימודים שלהם בשני סמסטרים בגלל שלא היה כסף. הלחם על שולחן המשפחה הוא בעדיפות גבוהה מהלימודים של ילדיי".

> בית הדין הארצי: מותר להפלות עובדים פלסטינים באזור תעשייה ישראלי

הפגנת עובדי המגזר הציבורי למען משכורות, עזה (מוסעב אבו-תוחא)

הפגנת עובדי המגזר הציבורי למען משכורות, עזה (מוסעב אבו-תוחא)

זורקים אחריות

חסן הוא אחד מתוך יותר מ-50 אלף עובדים בעזה שממשיכים לעבוד במשרות חיוניות בסקטור הציבורי מבלי לקבל תשלום מלא או אפילו תשלום סדיר על שירותיהם. מכיוון שהם יודעים עד כמה עבודתם חיונית, ומחשש שהם לא יזכו לתשלום בכלל אם יתפטרו, עובדים אלה נוקטים בשביתות פתע מזדמנות ויוצאים להפגין מפעם לפעם כדי למחות נגד הסכסוך המתמשך בין החמאס לפת״ח על השליטה ברצועה הנצורה.

השביתה האחרונה התרחשה ב-27 לאוגוסט, ואיגוד העובדים הציבוריים בעזה קרא לממשלת האחדות (שצמחה מהסכם בין פתח לחמאס אך בפועל אין בה שום אחדות) לשלם את המשכורות המלאות לכל העובדים, לעצור את קיצוצי השכר ולספק תחבורה למקומות העבודה. השביתות לא כוללות את העובדים בחדרי מיון, בטיפול נמרץ ובמחלקות הילדים בבתי החולים של משרד הבריאות.

מנהיגי החמאס טוענים ש"הבנות קהיר", שקדמו להכרזת הממשלה החדשה, מדויקות מאוד בכל הנוגע למעמד העובדים שלהם. חבר הלשכה המדינית עזאת אל-רישק אומר שוועדה משותפת לפתח ולחמאס קיבלה את התפקיד לשלב את עובדי החמאס במנגנון הרשמי של הרשות הפלסטינית. "לכן הרשות הפלסטינית צריכה לשלם את משכורות העובדים במלואן לצד משכורות עובדי הציבור של הרשות, ללא שום אפליה", כפי שאמר מנהיג החמאס מחמוד זהיר לסוכנות החדשות הפלסטינית מען בשנה שעברה.

מנגד חוסיין אל-שייח, מנהיג פתח בכיר, התלונן לאחרונה שחמאס רק מעוניין שהרשות הפלסטינית תשמש ככספומט. בנוסף, בדצמבר האחרון ישראל עיכבה העברת תשלומי מסים פלסטינים לרשות בסכום של 127 מיליון דולר כתגובה להחלטת הרשות להצטרף לבית המשפט הבינלאומי. המצב יצר גירעון שלא אפשר לרשות לשלם אפילו לרבים מעובדיה שלה.

מרכז אל-מזאן לזכויות האדם כתב בדו"ח ש"החוק מגן על עובדי הממשלה, ולכן קיצוץ שכזה במשכורות שלהם הוא בלתי חוקי". המרכז מוסיף וטוען שתשלום המשכורות של עובדי הממשלה מייצג זכות בסיסית המובטחת להם תחת החוק, ושאסור שפרנסתם תושפע משיקולים או מחילוקי דעות פוליטיים.

המרכז הפלסטיני לזכויות אדם קורא לדיאלוג מיידי שייערך בין המפלגות כדי לפתור את הסכסוך. המרכז גם דורש שמשרות במגזר הציבורי יחולקו על פי יכולת וכישורי עבודה ולא על בסיס השתייכות פוליטית.

> טולסטוי על הבמה בעזה: מלחמה, שלום והתנגדות לדיקטטורה

שלט מחאה על הפרלמנט בעזה (מוסעב אבו-תוחא)

שלט מחאה על הפרלמנט בעזה (מוסעב אבו-תוחא)

תושבים בעזה מאשימים את כל הסיעות, כולל החמאס. "לממשלת האיחוד יש משימות ברורות, כולל פתרון הסוגיה של עובדים שלא שולמו משכורותיהם", אומר מושיר עמר, אנליסט פוליטי ומרצה באוניברסיטה המתגורר בעזה. "השאלה במי האשם תלויה לגמרי בתפיסת העולם ובנטייה הפוליטית של המתבונן".

בחודשים האחרונים משרד האוצר של ממשלת עזה הודיע שהחמאס יספק לעובדיו 1,000 שקל בחודש, אבל גם זה כפי הנראה לא יסיים את המחאות ברחוב. ועדיין, העובדים שמושפעים מהמצב ממשיכים לספק שירותים קריטיים, אפילו בזמן שעזה הייתה נתונה תחת המתקפה הישראלית ב-2014, וכל זאת ללא משכורת מספקת כדי לתמוך במשפחותיהם.

"ממשלת האחדות הנכה לא פעלה בצורה אפקטיבית בעזה מהרגע הראשון. אני קיוויתי שהאיחוד נוצר כדי לפתור את הבעיות שלנו", אומר דוקטור בהא עדל, שבעצמו צועד מדי יום ברגל לבית החולים מכיוון שהוא כבר לא יכול להרשות לעצמו אפילו שלושה שקלים לנסיעה במונית. אבל, הוא מבהיר, הוא לא יפסיק לעבוד. הוא מחויב לפציינטים שלו.

ערימות זבל בבית החולים

מבין 50 אלף העובדים של הממשלה המונהגת בפועל על ידי החמאס בעזה, 24 אלף הם עובדי שירות המדינה ו-18 אלף הם שוטרים, אנשי ביטחון וכבאים. בהנחה שלכל עובד יש חמישה אנשים במשפחה, ישנם בערך 300 אלף איש – 15 אחוז מכלל האוכלוסייה ברצועה – שמושפעים ישירות מהמצב.

"המגזר הבריאותי והחינוכי לא צריכים להיות מושפעים מקונפליקטים פנימיים", אומרת תמאני חילה, מורה בבית ספר יסודי, ומוסיפה שהיא השתתפה בערך בחצי מההפגנות. היא התחילה לעבוד תחת ממשלת עזה ב-2008, בתקווה שהיא תוכל לעזור לבעלה המובטל וארבעת ילדיהם הצעירים. "אני קיבלתי את העבודה אחרי שעברתי מבחנים מקצועיים וראיונות. זה לא הוגן שאני לא מקבלת תשלום בזמן ש-70,000 עובדי הרשות הפלסטינית מקבלים את משכורתם אפילו שהם לא הולכים לעבודה".

> החברה הערבית צריכה לבחור: חילוניות או ח'ליפות

הפגנת עובדי המגזר הציבורי למען משכורות, עזה (מוסעב אבו-תוחא)

הפגנת עובדי המגזר הציבורי למען משכורות, עזה (מוסעב אבו-תוחא)

הסכסוך בין המפלגות גם השפיע לרעה על מערכת הבריאות, בייחוד בבתי החולים. עובדי שירותי הבריאות, כגון מנקים ועובדי איסוף זבל, השתתפו בשביתות שהובילו, במקרים מסוימים, לריחות לא נעימים מהשירותים ולהצטברות ערימות אשפה ענקיות בבתי החולים.

מוחמד דקא, חולה שבילה שלושה ימים בבית החולים שיפא בעיר עזה, מספר: "הדבר היחיד שהפריע לשינה שלי, חוץ מהכאבים החזקים ברגל שלי, היה הריח הנורא שעלה מבתי השירותים והאשפה. נהגתי לנשום סבון דאב כדי לכסות במקצת על הריח האיום".

בניסיון להתמודד עם ההכנסה המוגבלת עד מאוד חלק מהעובדים מנסים למצוא עבודה חלקית. אחרים פתחו מספרה או מוסך עם קרובי משפחה. "אני לא יכול לחיות את כל חיי ככה! אנחנו חיים ברמת קיום מינימלית. אם המצב לא ישתנה, אנחנו נאלץ לכפות שינוי", אומר עסאם עלי, שעובד במוסך עם אחיו, מכיוון שהוא לא יכול להרשות לעצמו את הנסיעות הלוך וחזור לעבודתו ככבאי ולהאכיל את משפחתו מבלי להחזיק בעבודה נוספת. אבל לא כל העובדים מסוגלים למצוא עבודות במשרה חלקית.

בנוסף על העובדים עצמם מושפעים כאן, באופן בלתי ישיר, האנשים שעובדים בעסקים קמעוניים. "כל שבוע הייתי מוכר מספיק עופות וירקות קפואים כדי להרוויח 5,400 שקל", אומר חאלד מוסא, איש מכירות בשוק בית להיא בצפון עזה. "אבל עכשיו, כשמשכורות הפכו לבעיה, יש גם פחות לקוחות. ואם הם כבר מגיעים, הם באים רק פעם בחודש. בעבר אנשים היו קונים שלושה עופות כל יום שישי".

מוסא מאשים את ישראל בגלל המצור שהיא כופה על עזה. "אם לא היה מצור, אנשים היו מטיילים יותר וסוחרים בסחורות רבות יותר. יכולנו ליצור כלכלה משלנו".

שנת הלימודים החדשה התחילה רק לאחרונה, ובגלל המצוקה הכלכלית הקשה הרבה ילדים קטנים לא יכולים ללכת לבתי הספר ולגנים. סטודנטים רבים במכללות ואוניברסיטאות לא מסוגלים להרשות לעצמם לשלם על הסמסטר החדש.

האנשים בעזה מאמינים שהם קורבנות של הכיבוש הישראלי, כמו גם של הטינה המתמשכת בין החמאס והפתח. כל מה שהם רוצים באמת זה להאכיל את הילדים שלהם ולחנך אותם, ושום דבר מעבר לזה.

מוסעב אבו-תוחא הוא בוגר החוג לאנגלית באוניברסיטה האסלאמית בעזה, שעבד בזמן המתקפה הישראלית האחרונה על הרצועה כמתורגמן לעיתונאים זרים. במהלך המתקפה איבד שני חברים קרובים. הפוסט פורסם במקור באנגלית ב-Middle East Eye ובאתר "אנחנו לא מספרים", בסיועה של פאם ביילי, ותורגם לעברית על ידי מיכל מוגרבי.

> הכשלון: פרויקט השלום של מחמוד עבאס הגיע לדרך ללא מוצא

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מאז הקיץ, השלטונות החריפו את ההצקות לתושבי אל עראקיב. התושבים במחאה לציון שבע שנים להריסה הראשונה (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

תושבי אל עראקיב: המדינה מנסה להתיש אותנו ע"י קנסות

המאבק המשפטי של תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר, שנהרס 173 פעמים, עולה מאות אלפי שקלים. עכשיו נחלצו פעילים לקמפיין מימון המונים לטובת תושבי הכפר. "זו הבעת סולידריות בסיסית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf