באירווזיון נדב גדג' יעזור לעולם לשכוח את הכיבוש
המלים מוזרות, המוזיקה לא מתחברת והסיפור העיקרי הוא תל אביב המגניבה. "נער הזהב" של נדב גדג', שהגיע לגמר האירוויזיון, משרת את האג'נדה של הימין: תראו כמה כיף להומואים בישראל ואל תבקרו אותנו על כליאת הפלסטינים
אני לא הראשונה שאומרת את זה, ובטח גם הייתן שמות לב בלי שיגידו, אבל "נער הזהב", השיר שמייצג את ישראל בגמר האירוויזיון השנה, הוא שיר מוזר.
ברגע הראשון השיר עושה רושם של בלדה קורעת לב על אהבה נכזבת. אבל כעבור כמה שניות העצב נעלם, נדב גדג' הופך לנער הזהב ולמלך הכיף, והשיר מתגלה כלהיט מועדונים מקפיץ עם תוכן פרסומי בוטה.
אין שום קשר מוזיקלי, תמתי או רעיוני שיחבר בצורה משכנעת את חלקי השיר. אבל, בעולמנו הפוסט-מודרני, אומרים שהמדיום הוא המסר.
ואכן, המדיום של התלישות מחביא מסר של שכחה והכחשה. נער הזהב רוצה כביכול לשכוח את מי ששברה את לבו, אבל ישראל רוצה שאירופה תשכח דברים אחרים.
זה מספר שנים שבקדמת הבמה של ההסברה הישראלית בעולם ניצבת אסטרטגיה מתוחכמת ונבזית שנקראת "פינקוושינג", או "הוורדת" פשעי הכיבוש בעזרת הבלטה מוגזמת של הזכויות שניתנות להומואים (ולעתים רחוקות גם ללסביות וטרנסג'נדרס) בישראל. זאת בתקווה שאם העולם רק יתרכז מספיק בכמה שישראל היא לכאורה מדינה ליברלית ופתוחה הוא עשוי לסלוח על הפרטים הקטנים, כמו העובדה שישראל היא גם מדינה שמדכאת ורומסת עם שלם כבר 67 שנים, כולאת שני מיליון בני אדם בכלא הגדול בעולם ומצפצפת על החוק הבינלאומי כאילו היה הצעת הגשה בלבד.
הימין הישראלי, בחיפושו אחר דרכים חדשות לתרץ לעולם את הפשעים ואת סרבנות השלום המתמשכת שלו, מצא את שועי הקהילה ההומואית, שמתפנקים כיום על שלל תמיכות וכיבודים בתמורה להשתתפותם במאמץ ההסברתי. לא השילוב הכי צפוי בעולם, נכון, אבל זמנים קשים מייצרים לפעמים בריתות מפתיעות.
נהרות של דיו וביקורת נוקבת כבר נכתבו על תעשיית הפינקוושינג, ואני לא אלאה את אתכן בעוד מאלה, אבל תובנה אחת היא כן משמעותית: בשנים האחרונות אסטרטגיית ההסברה של הפינקוושינג עברה בהדרגה מקמפיין שלילי ואיסלאמופובי, שהדגיש עד כמה הערבים הרעים הם הומופובים, לקמפיין חיובי שמתמקד בתיירות גאה, ומשווק לעולם את תל אביב כגן העדן ההומואי הראשון.
בחזרה לאירוויזיון, שכולנו מכירות ואהבות כיום חגה הצבעוני של הקהילה הלהט"בית בארץ ובעולם. אחרי שסקרנו מעט את התפתחות תעשיית הפינקוושינג (ואל תטעו, זו תעשייה לכל דבר), קל לשים לב לדמיון הרעיוני בין נער הזהב לבין המסרים ההסברתיים של הפינקוושינג. בחזית הבמה ניצבים גברבריה הלוהטים של תל אביב, שחומים וחטובים, שבתנועות ריקוד שלהם מפתים אתכם לשכוח לרגע מהדאגות שלכם ולבוא לראות את סצנת המסיבות המטורפת של תל אביב.
בזמן שהעולם כולו צופה בכעס בשביתת הרעב המחודשת של חאדר עדנאן ובחידוש מאסרו של שיאן שובתי הרעב סאמר אל-עיסאווי, במעצרה השערורייתי של חברת הפרלמנט הפלסטינית חאלדה ג'ראר, בתמונות הבלתי נתפסות מפריסת השטיח האדום בין עיי החורבות שהיו פעם שכונת שג'עיה, ובהשלמת 67 שנים של אסון מתמשך מאז 1948 ו-48 שנים של הידרדרות מתמדת מאז 1967 – ההסברה הישראלית נוטשת את סיפורי הבדים על לוחמי החמאס שמתחבאים מאחורי ילדים ועל שלל ההזדמנויות שהיו לפלסטינים להסכים לשלום.
עכשיו הם פשוט מקווים שהעולם ישכח מפלסטין – זאת שבכל יום מחדש שוברת את הלב של כל מי שעוד יש לה לב – ותבואו לרקוד.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
