newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הרוקדים נקמה פורענות יקצורו

ביום ראשון הקרוב ישתתפו עשרות אלפי אנשי ימין במצעד הדגלים, האמור לעבור ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. כבכל שנה, הם צפויים לשיר שירי שטנה והסתה נגד הפלסטינים, אשר יציינו את תחילת חודש הרמדאן בסמוך למועד המצעד. למה הדרג הפוליטי בעיר לא מתגייס לנטרל את המוקש הפוליטי הזה עבור המשטרה?

מאת:

כותב אורח: אורי ארליך

שיר הנקמה "תג מחיר", או בשמו האמיתי 'זכרני נא', מבוסס על פסוק מספר שופטים ט"ז. לפני הפסוק המדובר, מתאר הפרק כיצד שמשון, שעיניו נעקרו, צובר את כוחו חזרה כששערו מתחיל לצמוח, ורגע לפני שהוא ממוטט את העמודים אליהם הוא נקשר ולוקח עמו אלפי פלישתים למותו, הוא פונה לאלוהים בלחש: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". עם השנים שינו רבים מהשרים את המילה פלשתים לפלסטין, ולפסוק הוספה הסיומת "יימח שמם".

לפני כחמישה חודשים, כשברקע הרצח בדומא, חשף השב"כ את סרטון חתונת השנאה – אולי גם לאור חוסר היכולת, או הרצון, של הציבור הדתי לאומי להתמודד עם ההקצנה של הגבעונים. הידיים המורמות באוויר, המוזיקה הקצבית המתערבבת בנשקים מונפים כשסכין מנקבת את תמונתו של עלי דוואבשה הפעוט, עשו את פעולתם וזעזעו את הציבור הישראלי, שלמרות רצונו להמשיך ולהתעלם מהתופעה, לא יכל עוד. גם בציבור הדתי לאומי הצטרפו לגינויים.

שיר הנקמה אינו חדש. כבר שנים ששרים אותו באינספור אירועים, בר מצוות, פעילויות של בני עקיבא, בצבא ואפילו בחתונות בהן הוא מומחז כשהרוקדים אוחזים ומנופפים בסכינים באוויר. אבל המקום שבו האלימות בשיר היא המוחשית ביותר ומסריו מתחדדים, הוא מצעד הדגלים. שם צועדים אלפי בני נוער וקוראים את הקריאות, לא בינם לבין עצמם או בפעילות בתנועה, אלא תחת ביתם ומול התושבים הפלסטינים של הרובע המוסלמי, בזמן שאלה אינם יכולים לצאת מהבית בשם חופש הביטוי של הצועדים. בציבור הדתי לאומי טוענים שמדובר במיעוט קטן ורעשני, אך תיעוד המצעד של שנה שעברה מציג תמונה אחרת, ולשיר הנקמה הזה נלווים שירים לוהטים נוספים, בהם 'יישרף המסגד', 'שיישרף לכם הכפר', ו'ערבי תיזהר'.

> אסור לשתוק מול מצעד הדגלים הגזעני ביום ירושלים

רמדאן בין הדגלים

בשנה שעברה, במסגרת דיון בעתירה שהגישו עמותת עיר עמים ותג מאיר נגד תוואי המצעד ברובע המוסלמי, התבטא בית המשפט העליון בצורה חד משמעית נגד התעלמות המשטרה מההסתה והאלימות של הצועדים ואמר: "מוות לערבים – מאחורי הסורגים". הצופן התנכ"י כנראה משרת את הצועדים, ואת הוראת בית המשפט בחרה המשטרה להבין כפשוטה.

חמישה חודשים אחרי מעצרם של ארבעה מהמשתתפים בחתונת השנאה בחשד להסתה, ביצעה השבוע המשטרה פניית פרסה ובתשובה לבקשת עיר עמים לשנות את תוואי המצעד בשל ההסתה המתרחשת בו כתב היועמ"ש של משטרת ירושלים כי "הקריאות עצמן מעוררות שאט נפש, אולם כשלעצמן, על פני הדברים אינן עולות בכדי עבירה פלילית להסתה, זאת להבדיל כמובן ממוות לערבים". בתגובה לראיון שנערך בנושא הגיבה המשטרה כי נסמכה על עמדת משרד המשפטים. חופש הביטוי הוא בנשמת אפינו, אבל הוא אינו יכול להלבין הסתה קשה ואלימה, גם אם היא נחבאת לכאורה בשירה תנ"כית.

למטענים הכבדים, שלא לומר מטעני חבלה, שמביא עמו המצעד לרובע המוסלמי, נוסף השנה אלמנט נוסף: יום ירושלים חל בסמיכות לרמדאן, כשהתושבים המוסלמים נערכים לחג, וייתכן שהמצעד ייפול ממש על ערב החג, כשעשרות אלפי מוסלמים צועדים למסגד אל אקצה לתפילה החגיגית של תחילת הרמדאן. בתוך בליל האינטרסים והכוחות הפוליטיים שפועלים מאחורי הקלעים, המשטרה נתונה בין הפטיש לסדן. לו הייתה נדרשת להחליט על בסיס מקצועי בלבד, לא הייתה מאשרת את תוואי המצעד דרך הרובע המוסלמי. לראייה, השבוע הודיעה לעיר עמים כי היא "ערוכה במספר חלופות (הדגש במקור) למעבר נתיב הצעדה בהתאם למגוון התניות, לרבות מצב בו תיווצר חפיפה בין מועדי האירועים".

מה שברקת מסרב להבין

במצב עניינים נורמלי היו קברניטי העיר פועלים לפרק את המוקשים הפוליטיים בעבור המשטרה. במצב עניינים נורמלי, העירייה, ששילשה את תמיכתה במצעד והגדילה את הסכום בכמאה אלף שקלים, היתה דואגת שלא לפגוע במרקם החיים השברירי בעיר ובתושביה המוסלמים, והייתה פועלת לשינוי התוואי; הרי ידוע שבעל המאה (אלף) הוא גם בעל הדעה. אבל המצב רחוק מלהיות נורמלי והעירייה טוענת שאינה צד בדבר. מלבד סיעת ירושלמים שפנתה לראש העירייה ולמפקד המחוז בבקשה לשנות את התוואי, אף חבר מועצה או סיעה אחרת בקואליציה העירונית לא הצטרפו למהלך.

הירושלמים מכירים את המוקשים שהמציאות הישראלית טומנת בעיר ולמדו לפרק אותם בעצמם. סקר שנערך בעבור עיר עמים מגלה כי 61% מתושביה היהודים של העיר סבורים שהמצעד לא צריך לעבור ברובע המוסלמי ערב הרמדאן. אבל במקרה הזה, כמו מקרים רבים אחרים בעיר, בעלי אינטרסים עם כוח פוליטי מכתיבים את המציאות בעיר ולא ההיגיון הירושלמי. אם הציבור הדית-לאומי וקברניטי העיר אינם מוכנים לפעול בתבונה וברגישות, צריך הציבור הישראלי להיזכר שהרוקדים נקמה פורענות יקצורו, להשמיע את קולו ולתת גב למשטרת ירושלים, שתוכל לעמוד אל מול הרוקדים ובעיקר מול הדי ג'יי שמרקיד אותם.

לשליחת מכתב לשר לביטחון פנים, למפקד מחוז ירושלים ולראש העירייה התומך בשינוי התוואי היכנסו לאתר הקמפיין

אורי ארליך הוא רכז מדיה חברתית בעמותת עיר-עמים.

> הפרח ש(כמעט) סיכן את מצעד הדגלים בירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הריסות בשכונת אל-רימאל בלב העיר עזה אחרי הפצצה ישראלית, ב-23 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון / אקטיבסטילס)

הריסות בשכונת אל-רימאל בלב העיר עזה אחרי הפצצה ישראלית, ב-23 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון / אקטיבסטילס)

"האחים והאחיות שלי בעזה חיים בסיוטים הכי גרועים שלהם"

מרבית אוכלוסיית עזה הם פליטים, שגורשו מביתם ב-1948. לרבים יש קרובי משפחה בישראל, שחיים בחרדה איומה לגורלם מאז תחילת המלחמה, בקושי מצליחים ליצור עמם קשר, ולעתים מקבלים בשורות איוב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf