אסור לשתוק מול מצעד הדגלים הגזעני ביום ירושלים

ביום ראשון הקרוב תרשום ירושלים פרק נוסף בכרוניקת ביזיונותיה, כשאלפי בני נוער יצעדו ברחובותיה של העיר המזרחית, יניפו בדגלי ישראל כאצבע שלוחה לתוך עינם של התושבים הפלסטינים, ויצעקו סיסמאות שטנה שגורמות לכל אדם הגון להתחלחל.

"מצעד הדגלים" הפך מזה שנים לאחד ממופעי האימה המבעיתים בירושלים: גדודים של בני נוער, לבושים בכחול לבן וחמושים בדגלים ובשנאה משיחית ויוקדת, מגיעים בהסעות מאורגנות לירושלים כדי "לחגוג" את איחודה המדומיין: חגיגה שכל כולה מפגן של אלימות לאומנית משולחת רסן, שתכליתה האחת והיחידה היא לסובב את הסכין הנעוץ בלבה של ירושלים הפלסטינית. אוי לו לעם שכל שמחתו היא שמחה לאיד.

תיעוד של עמותת עיר-עמים: "מצעד הדגלים" 2014

לקראת המצעד השנה עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. בדיון שהתקיים שלשום, יום שני, דחה בית המשפט את העתירה, לא לפני שעשה את מחול הטנגו המוכר לעייפה בדיונים מסוג זה: הגינוי הצפוי של האלימות וסיסמאות ההסתה, ודרישה ל"אכיפה ראויה" מצד המשטרה. בניסוחו של המשנה לנשיאה, השופט רובינשטיין: "מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אני מוכרחה להודות שצחקתי צחוק מר כשקראתי את דבריו אלה של כבוד השופט. על פי הנתונים של המשטרה עצמה, אשר הוצגו בפני השופטים, בשנת 2011 נעצרו/עוכבו 11 צועדים, בשנת 2012 נעצרו/עוכבו 8 צועדים, ובשנת 2013 נעצרו/עוכבו 13 אנשים. לגבי 2014 לא הוצגו נתונים, אבל יש להניח שהם לא שונים דרמטית מאלה של השנים הקודמות. לגבי כתבי אישום לא הוצגו נתונים כלל. אלפי צועדים צווחים בגרון ניחר "מוות לערבים", והמשטרה עצרה או עיכבה לא יותר מחופן.

המשטרה תאכוף? "מצעד הדגלים" בירושלים:

נאמנים לאופטימיות אוהבת האדם המאפיינת את פעילותם, אנשי "תג מאיר" בחרו לראות את החצי המלא של כוס וציינו כי "למרות שבית המשפט אישר את מסלול צעדת הדגלים, השופטים הוציאו כרטיס אדום למארגנים ולמשטרה וקבעו כי מסלול המצעד בשנה הבאה יקבע בהתאם לגילויי הגזענות ואכיפת המשטרה במצעד שיתקיים בשבוע הבא".

אשרי המאמין. מי שנכח פעם במצעד השטנה הזה יודע היטב כי המשטרה לא נמצאת שם כדי לאכוף את החוק או להגן על הפלסטינים מפני האלימות המשתוללת של הצועדים; תפקידה של המשטרה שם, כתפקידם של כוחות הביטחון בכל עימות בין יהודים לפלסטינים בשטחי השליטה הישראליים בתוך ומחוץ לקו הירוק, הוא אחד בלבד: להגן על היהודים ולאפשר להם "למצות את חופש הביטוי" שלהם, גם במחיר פגיעה אלימה בזכויותיהם, ברכושם ולפעמים גם בגופם של הפלסטינים.

לא שותקים לגזענות

ועם זאת, חשוב לעמוד גם על המורכבות של עתירה המבקשת להצר את צעדיהם של הצועדים, מעוררי חלחלה ככל שיהיו, באמצעות בית המשפט. העותרים עצמם ציינו כי הגישו את העתירה "בלב כבד", מפאת חשיבותו של ערך חופש הביטוי. זה לא רק מס שפתיים; אני מאמינה שהם באמת התחבטו בשאלה הזו, שהיא מרכזית לקהילות העוסקות בשאלות של זכויות אדם. החלטה מסוג זה, אילו בית המשפט היה נענה לעתירה, עלולה היתה לחזור כבומרנג ולפגוע בקהילות מוחלשות אחרות. כפי שהעירה חברה בשיחה, מה היינו עושים אילו על סמך פסיקה כזו היו מבקשים לפסול את קיום מצעד הגאווה בירושלים, בטענה כי הוא מהווה "פגיעה בלתי נסבלת" ברגשות חלקים ניכרים מתושביה?

השאלה הזו ראויה לבחינה ודיון רציניים. עם זאת, באופן אישי אין לי ספק שאילו מצעד הגאווה היה מבקש לעבור בלב מאה שערים, הייתי עומדת לצד התושבים החרדים במאבק למנוע מהמצעד לעבור בשכונתם.

כך או כך, חשוב לזכור שהפן המשפטי הוא רק חלק מהסיפור, ובשום פנים אסור לו להיות החלק המרכזי בו: כתושבי ירושלים ששפיותה וההיגיינה הציבורית של מרחביה יקרים לליבם, העבודה שלנו מתחילה במקום בו מסתיים דברו של בית המשפט. אחרי הקיץ האלים שידעה העיר, התגבשה בירושלים התארגנות של תושבים נחושים מאחורי האמירה "ירושלים לא שותקת לגזענות". וביום ראשון הקרוב אנחנו נהיה שם כדי להזכיר זאת – לעצמנו, לשכנינו הפלסטינים, לצועדים אכולי השנאה, וגם למשטרה.

ירושלים השפויה נלחמת מאז הקיץ האחרון על חייה. מי שמבין את עומק החשיבות של המאבק הזה, מוזמן להצטרף ולצרף את קולו ביום ראשון.

> סובלנות פנים-יהודית על חורבות קברים מוסלמים בירושלים