המבצר נפל: מנגנון ההלשנה על מורים ומרצים כבר מוכן

זה לא מאבק בטרור, זה מאבק בנו. מורה מסדרת כיתה בבית הספר בית הכרם בירושלים, ב-10 בפברואר 2021 (צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל / פלאש 90)

השבוע עבר בכנסת החוק לפיטורי מורים ושלילת תקציב ממוסד חינוך עקב הזדהות עם טרור. חוק דומה, לרדיפה אחר התבטאויות מרצות ומרצים באקדמיה, עבר בקריאה טרומית ונמצא במסלול חקיקה.

לא מדובר בחוקים נגד טרור פלסטיני, אלא דווקא נגד הזכויות של אזרחי ישראל. חוק המאבק בטרור קיים זה מכבר, והוא מכסה את כל המצבים שאליהם מתייחסים החוקים החדשים. החידוש הוא בהעברת סמכויות יתר לרשות המבצעת, כך שיהיה בכוחה גם לשפוט, להרשיע ולהעניש מורים ומרצים.

מעתה יתרחב מנגנון ההלשנה, שבאמצעותו ידווחו בעלי עניין לרשויות על התבטאויות מורים ומרצים. כל תלמיד, הורה, מנהל או אזרח, הם סוכני הלשנה פוטנציאליים. הפחד מהזולת – ולא מהטרור – הוא שיפרק את החברה הישראלית.

לא מדובר בחוק נגד טרור

החוק החדש אינו מחדש דבר במאבק נגד טרור או נגד תומכי טרור, ולו משום שחוקים כאלה כבר קיימים. חוק המאבק בטרור משנת 2016 קובע ענישה לא רק לחברי ארגון טרור, אלא גם כלפי "העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגת או פרסום של סמל […] סיסמה או הימנון".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בנוסף, ישנן התניות מיוחדות לעובדות ועובדי חינוך, בחוק הפיקוח על בתי הספר. כבר בנוסח משנת 1969 נקבע במפורש שלא ניתן להעסיק עובד חינוך אשר "הורשע בעבירה שיש בה כדי לפגוע בביטחון המדינה". יתרה מכך, לא ניתן להעסיק אפילו את מי שהורשע בעבירה אחרת, אך מנכ"ל משרד החינוך "סבור כי לאור הרשעה זו, אין העובד ראוי לשמש עובד חינוך".

ואם גם זה לא מספיק גורף, הרי שלא ניתן להעסיק עובד חינוך שהמנכ"ל השתכנע "שיש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על התלמידים". יש למדינת ישראל ולמשרד החינוך את כל הכלים הדרושים על מנת להתמודד עם עובדי הוראה החשודים בתמיכה בטרור.

מנכ"ל משרד החינוך: שוטר, חוקר, שופט ותליין

החידוש של החוק הוא במעבר מהדין הפלילי לדין המשמעתי, מהלך שמקצר את הליך ההרשעה והענישה על חשבון זכויות המורים והמרצים. לשם כך, החוק מקנה סמכויות נרחבות לשר החינוך בתחום שלילת תקציב ממוסד חינוך, ולמנכ"ל המשרד בתחום פיטורי מורים. באותה גישה, החוק נגד המערכת האקדמית מעניק סמכויות לשר (דרך המועצה להשכלה גבוהה) לשלול תקציב, ולמנהל המוסד האקדמי לפטר מרצים.

לדוגמה, בחוק הנוגע למערכת החינוך נכתב כי עובד החינוך יפוטר אם הוכח "להנחת דעתו" של מנכ"ל המשרד שהעובד עשה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, או שפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד, תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור.

"הנחת דעתו" של המנכ"ל היא עצמאית. הוא חופשי להגדיר בעצמו מה היא "הזדהות עם טרור", והוא לא נדרש להתייעץ או לבקש אישור של כל אדם אחר. המנכ"ל לא נדרש לאסוף ולהציג ראיות, להגיש כתב אישום, להתמודד בבית משפט מול סניגור, או להמתין להכרעת שופט. החוק החדש הוא מסלול עוקף זכויות משפטיות. מנכ"ל משרד החינוך הוא השוטר, החוקר, התובע, הפוסק והמעניש.

למחבלים יש יותר הגנה משפטית מאשר למורים

את תפקידו של החוק החדש נגד מערכת החינוך היטיבו להגדיר בחוות הדעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הצעת החוק מבקשת ליצור הסדרים חיצוניים לחוק המאבק בטרור שאין בהם כדי לשרת באופן ממשי את המאבק הראוי בטרור, אלא לעשות שימוש בו כעלה תאנה על מנת לקדם משטר מאיים של סתימת פיות ופוליטיזציה במערכת החינוך". דברים זהים נכתבו גם לגבי החוק להשתקת האקדמיה.

האבסורד גדול עד כדי כך, שלמחבלים של ממש ולתומכי טרור אמיתיים יש הגנה משפטית טובה יותר מאשר למורים ולמרצים בישראל. למשל, עם פרוץ המלחמה אישרה פרקליטות המדינה למשטרת ישראל לפתוח בחקירה נגד עברות ביטוי הנחשדות כטרור גם ללא אישור מוקדם של הפרקליטות.

האגודה לזכויות האזרח פנתה בעניין זה למשרד המשפטים. נטען שההקלה הביאה "להסתערות משטרתית ולמעצרם של עשרות אזרחים ותושבים ערבים", לעיתים תוך הפעלת אלימות קשה. פרקליטות המדינה השיבה לאגודה שמדובר בהקלה "זמנית והכרחית לנוכח מצב המלחמה". כמו כן, הובטח שהאיזון בין זכויות הפרט לבין ביטחון המדינה נשמר, משום שההחלטה על העמדה לדין (בעקבות החקירה המשטרתית) ממילא נבחנת בפרקליטות, "וטעונה הסכמתה של היועצת המשפטית לממשלה".

האיזון האמור, המגן על מחבלים בפוטנציה, לא נשמר במקרה של המורים והמרצים בישראל. הם חשודים, נחקרים, מואשמים, נשפטים ונענשים – בהליך מזורז מול פוסק יחיד, וללא הגנות.

מנגנון ההלשנות כבר קיים

מבין ההשלכות הקשות של החוקים החדשים, אני רוצה להדגיש את זאת של מנגנון ההלשנות על מורים ומרצים. מנכ"ל משרד החינוך או מנהל מוסד אקדמי לא יסרקו בעצמם את הרשתות החברתיות כדי לאתר את אותם "תומכי טרור" פוטנציאליים. מי שיעשה זאת עבורם יהיה הציבור הרחב.

כל תלמיד, הורה, עמית לעבודה, מנהל או סתם השכן ממול שירצו לפגוע מעתה במעמדו של מורה או מרצה, יעשו זאת בדרך הקלה של הלשנה. לא מדובר בחזיון אימים עתידי, אלא במציאות שכבר קיימת.

כבר ב-11 באוקטובר 2023 פרסמה התאחדות הסטודנטים הארצית קריאה לסטודנטים לדווח על מקרי הסתה ותמיכה בטרור. הם אף פתחו טופס הלשנה אנונימי מקוון, שבו תוכלו לכתוב את "שם המסית", את תפקידו, ואת דבר ההסתה. "כוחנו באחדותנו!", נכתב למלשינים בתחתית טופס הדיווח.

טופס דיווח על "אירוע או מרצה" קיים גם באתר של תנועת אם תרצו. התנועה פרסמה קטלוג של עשרות מרצים באקדמיה ובו מידע על העצומות שעליהן הם חתמו, התבטאויות שלהם, ואירועים פוליטיים שבהם השתתפו. כל זאת, כך כתוב באתר האינטרנט, במסגרת "היוזמה למען החופש האקדמי".

ישנם גם מנגנוני הלשנה פחות פומביים, כמו קבוצות ווטסאפ ייעודיות. כך למשל, דווח בזמן ישראל על קבוצת ווטסאפ שפתחו פעילי ימין עבור תלמידי תיכון, בלא ידיעת ההורים או הצוות החינוכי. באמצעות הקבוצה הם הדיחו את התלמידים לפעול נגד הנהלת בית הספר, שיזמה מפגש עם פורום המשפחות השכולות.

ההלשנה – השמדת החיים החברתיים

מנגנון ההלשנה הוא אחד הכלים המרכזיים המשמשים משטרים דיקטטוריים המבוססים על פחד מפני השלטון, ומשטרים טוטליטריים המבוססים על הזדהות אידאולוגית עם השלטון. המנגנון הפסיכולוגי הוא פשוט: מרגע שכל אחת ואחד הוא מלשין פוטנציאלי, הרי שכולם נעשים אויבים של כולם, וכולם נעשים חשדניים כלפי כולם.

ההלשנה מאפשרת לממשלה לחדור לליבת החיים הפרטיים של האזרחים. על כן, מנגנון ההלשנה מפרק את המרקם החברתי. אסור להתחבר כי חייבים להיזהר. החברה הופכת לאוסף של יחידים מבודדים, טורפים ונטרפים.

החוק החדש הוא הרבה מעבר לפגיעה בחופש הביטוי של המורים או המרצים במערכת החינוך. מדובר בחוק המפרק את החיים החברתיים. זה לא מאבק בטרור, זה מאבק בנו.