newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לאנטישמיות אין מקום במאבק על פלסטין

כל מי שמתיימר להביע תמיכה בפלסטין אך תוך כדי כך משבח מעשי קנאות נגד אחינו ואחיותינו השמיים - שלא ידבר בשמנו בכלל, וכל שכן בשם הסובלים בעזה

מאת:

כותבת אורחת: יסמין סירחאן

בין הדיווחים קורעי הלב על מספרי הרוגים והידיעות על ההסלמה בהפצצה הישראלית הנמשכת על עזה, התחילו להסתנן לפיד שלי גם ידיעות על אלימות בהפגנות בפריז נגד הפעילות הצבאית הישראלית. הידיעות פירטו כיצד מאות מפגינים פרו-פלסטינים לכאורה פשטו על רחובות סרסל – אחת הקהילות היהודית הגדולות ביותר בצרפת – וזרעו בהם הרס.

לפי הדיווחים, מפגינים השליכו בקבוקי תבערה ליד בית כנסת והציתו עסקים וכלי רכב של יהודים. קדם למעשים אלה איסור שהוכרז על פעילות פרו-פלסטינית ברחבי העיר, כולל הפגנות. לפי הדיווחים, הפגנות אלה היו אמורות להיות מפגני תמיכה בפלסטין.

עדיין לא ברור בדיוק מה קרה בפריז ומי היה אחראי למעשים, אך מה שברור הוא כי מה שהתרחש שם לא משקף את מעשיהם של פעילים פרו-פלסטינים במקומות אחרים. במדינות כגון אוסטרליה, צ'ילה, ספרד ורבות אחרות הביעו אלפים סולידריות עם תושבי עזה ונגד מבצע ההסלמה הצבאית הישראלי, שעד כה גבה את חייהם של כ-700 פלסטינים, רובם אזרחים, ו-31 ישראלים, מהם 29 חיילים. בלונדון הפגינו 15 אלף איש בדרישה שישראל תחדל מהתקפותיה על עזה. בשיקגו צעדו עשרת אלפים מפגינים לאורך עשרה רחובות בהפגנה נגד התקיפה הישראלית. אך שלא כמו בפריז הפגנות גדולות אלה לא הידרדרו לאלימות.

> מרוב חיפוש אחר אשמים, שכחנו את קדושת החיים

הפגנה מול הקונסוליה הישראלית בשיקגו נגד המתקפה הישראלית בעזה (אקטיבסטילס)

הפגנה מול הקונסוליה הישראלית בשיקגו נגד המתקפה הישראלית בעזה (אקטיבסטילס)

הסיבה פשוטה: למעשי אלימות מעין אלה אין מקום במאבק על פלסטין.

על פעילים פרו-פלסטינים להמשיך להתנגד בתוקף למצור על עזה וכן לכיבוש הצבאי האכזרי של העם הפלסטיני. אך כתומכי העם הפלסטיני עלינו גם להיאבק נגד כל סוג של קנאות או אלימות נגד קהילות יהודיות. התנהגות כזאת, כפי שהמחישו אירועי פריז, סותרת את כל מה שהמאבק על פלסטין מסמל: תנועת חופש, שיוויון וזכויות אדם. פעולות כאלה רק מנציחות את התפיסה השגויה שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מבוסס על קנאות דתית, ונותנות תחמושת לאלה שמנצלים תקריות כאלה כדי לצייר את כל תומכי פלסטין – ביניהם יהודים רבים – כאנטישמים.

בסופו של דבר, מעשים אלימים כאלה אינם טובים יותר מהפגנות ה"מוות לערבים" הימניות המתקיימות ברחבי ישראל. זהו לעג למאבק על פלסטין ודבר שאין לסבול.

בדיוק כפי שיש יהודים שמגנים את המבצע הישראלי האלים בעזה בקריאת "לא בשמי", גם אנחנו צריכים לצאת נגד מעשי האלימות הבלתי נסבלים שעלולים להתרחש מצידנו. כל מי שמתיימר להביע תמיכה בפלסטין אך תוך כדי כך משבח מעשי קנאות נגד אחינו ואחיותינו השמיים – שלא ידבר בשמנו בכלל, וכל שכן בשם האומללים בעזה. הפלסטינים יודעים על בשרם כיצד מרגיש מי שמדוכא על בסיס זהותו; בשום אופן אסור לנו לאפשר לחברינו ובני בריתנו לנהוג בצביעות ולעשות בדיוק כך.

בשירו האחרון המצדיע לעזה שר הזמר הפלסטיני המפורסם מחמד עסאף "הרם ראשך, זהו נשקך". ברוח דבריו של עסאף, הבה נמשיך להרים את ראשינו אל על. זהו נשק חזק בהרבה מכל בקבוק תבערה.

יסמין סירחאן היא סטודנטית פלסטינית-אמריקאית הלומדת יחסים בינלאומיים באוניברסיטת דרום קליפורניה, ומתגוררת בלוס אנג'לס. הפוסט פורסם במקור באתר 972+ ותורגם על ידי שושנה לונדון-ספיר

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf