"ברגע האחרון תפסתי את הילד לפני שנעלם בים"

כתבו: אורן זיו ואיירין נאסר, קוס

חוף הים של האי היווני קוס, מול תחנת המשטרה. ילדים סורים משחקים במים. במבט ראשון, נראה שהילדים, כולם מבקשי מקלט, משתעשעים במים, ומתקררים מהחום הכבד. חלקם לובשים את חגורות ההצלה שלבשו בדרכם מתורכיה לקוס. לפתע אחד מהם צועק באנגלית ״help me". ילדים אחרים, על משטחי עץ אליהם נקשרו חגורות הצלה והפכו לרפסודה מאולתרת, שטים לקראת הילד כדי להציל אותו.

קשה לרגע להבין מה קורה שם, אבל מתברר שהם משחזרים את רגעי ההגעה שלהם לאי. משחקים את אותה הסצנה שרק כמה ימים קודם לכן חוו במציאות. כשהגלים נושאים אותם לעבר החוף, הם דוחפים את הרפסודות המאלתרות חזרה למים, נתלים עליה.

השמש שוקעת ואחת האמהות מגיעה ממחנה האוהלים לקרוא לילדים. ואהל, בן עשר, רץ חזרה לאוהל שבו ישנה משפחתו. אביו, שמכנה את עצמו בשם "תורכי", ברח מכפר בגולן ליד קונטרה. הוא מספר על הדרך ליוון: "בילנו כמעט שעתיים בתוך סירת הגומי, עד שהיא נקרעה ומים החלו לחדור פנימה. הסירה שקעה ורק חלק קטן ממנה נשאר מעל המים, ועליו הושבנו את הילדים הקטנים. כל השאר החזיקו בחבל שמסביב לסירה", הוא עוצר ומוסיף בשקט "ראינו את המוות בעיניים שלנו. בילינו שעתיים במים עד שחילצו אותנו, יש לי שישה ילדים, אחד מהם לפתע שחרר את האחיזה שלו מהסירה, וברגע האחרון תפסתי את הילד לפני שנעלם בים".

בנו ואהל, שלפני כמה דקות שיחק בים, משחק כעת על המדרכה ברחוב הראשי של קוס,.מתנדבים מקומיים הביאו לו ולאחיו צעצועים. "פחדתי שאטבע ואמות", הוא מספר על המסע ליוון ומשתתק פתאום, בוהה בתיירים שחולפים על פניו. "עכשיו בים רק שיחקנו, ניסינו להכין רפסודה חזקה, שלא תשקע במים".

מחכים לסירות

הפליטים הסורים הרבים שממלאים את קוס מחכים ימים ארוכים מחוץ לתחנת המשטרה באי הקטן, כדי לקבל את האישור שבעזרתו יוכלו לקחת מעבורת לאתונה. משם הם ימשיכו דרך הבלקנים למערב אירופה. גם העיתונאים הזרים שמגיעים לאי מחכים בשעות המוקדמות של הבוקר לסירות הגומי הקטנות, המלאות עד אפס מקום בפליטים שמגיעים מאזור העיר בודרום שבתורכיה.

רק עשרה קילומטרים מפרידים בין טורקיה לאדמת האיחוד האירופי, בחלק בו האי קוס קרוב לעיר בודרום. המסע נחשב בטוח יחסית וקצר, לעומת המסע הימי מלוב לאיטליה, אך רק לפני שבועיים הסעיר את העולם הצילום של גופת הילד הסורי איילאן כורדי, שטבע בדרך ליוון וגופתו נסחפה לחוף בתורכיה. מותו של הילד, והצילומים שהתפרסמו ברשתות החברתיות ובתקשורת, משפיעים על פעילות השלטונות בשני הצדדים.

בצד התורכי נצפו בשבוע האחרון סירות של משמר החופים, המונעות מפליטים לצאת לדרך ומחזירות סירות שכבר יצאו. לפני שבועיים הגיעו מדי יום מאות מבקשי מקלט לאי, ובשבוע האחרון רק כמאה או מאתיים מגיעים מדי יום.

> בודפשט: הפליטים מחפשים פתרון פוליטי, לא עוד מתנדבים

"החזירו אותנו פעמים, ורק בפעם השלישית הצלחנו לצאת לדרך", מספר לנו פליט סורי מאידליב, שעומד עם ילדיו בתור בתחנת המשטרה בקוס. "הגענו מאה איש בסירה, כל אחד שילם אלף ומאתיים יורו. הילדים חצי מחיר. בהתחלה המשטרה התורכית סובבה אותנו לאחור, אבל אז ניסינו שוב והגענו לכאן. המבריחים לא רואים אותנו כבני אדם, הם רואים רק כסף".

משמר החופים של קוס, המונה ספינה אחת, ועמו ספינה אחת של ארגון האכיפה הימי האירופי "פרונטקס", מפטרלים בים בשעות הבוקר. מדי יום הם נחלצים להצלת סירות גומי הנושאות מבקשי מקלט שנתקעו בדרך או שהחלו לשקוע. ביום שני השבוע הציל משמר החופים 44 פליטים סורים ששטו בסירת גומי שחורה שמיועדת ל-18 איש. כשהגיעו לנמל, ניסה שוטר יווני להסביר להם באנגלית שילכו לעיר ויחזרו בערב להירשם.

לאחרונה החלו מבריחים תורכים לשלוח למסע סירות עם מנוע חשמלי, שהוא זול יותר ממנוע שפועל על דלק. פעמים רבות הבטריה נגמרת בחצי הדרך. כמעט תמיד אין אחראי לסירה מטעם המבריחים, ואחד הפליטים, שאין לו נסיון בניווט או שיט בים, הוא זה שמשיט את הסירה.

פליט סורי שהגיע לנמל שואל אותנו איפה נמצא מחנה הפליטים. הוא נראה מופתע לגלות שהפליטים ישנים ברחוב מחוץ לתחנה המשטרה על הטיילת במרכז התיירותי של קוס. אלפי תיירים עוברים מדי יום במקום, ונראה שהמצב לא מפריע להם. חלקם עוצרים לתרום מזון או מים, או לצלם את הילדים. עומס הפליטים לא משפיע בינתיים על מצב התיירות. בעל מלון מקומי מסביר לנו כי "את ההשפעה נראה בעונה הבאה. מי שכבר הזמין הקיץ לא יבטל את החופשה שלו, אבל עם כל מה שמראים בחדשות, אנחנו חוששים שבשנה הבאה אף אחד לא יבוא".

> אלפי פליטים בתחנת הרכבת בהונגריה: "לא יודעים לאן ללכת"

תחנת מעבר

על החוף ניצבים אוהלים ובקתות מאולתרות משאריות עץ בהם לנים פליטים מסוריה, עיראק ופקיסטן, שלא רוצים להתרחק מתחנה המשטרה. כל השהייה באי מתרכזת במאמץ לעבור לשלב הבא במסע.

בכל יום מפרסמים השוטרים רשימה שמית של מי שקיבלו את האישור הנכסף ויכולים להמשיך במסע. בסך הכל מוצבים באי קוס 16 שוטרים, רובם שוטרים ששומרים על התחנה מבחוץ. בתוך התחנה רק שישה שוטרים בודקים את הבקשות של אלפי הפליטים. הלחץ והזעם בחוץ גוברים, ומדי יום מתקיימות הפגנות ספונטניות מחוץ למשטרה.

רוברטו מיגנונה, נציג סוכנות הפליטים של האו"ם (UNHCR) באי קוס מספר על הקשיים בהם נתקל הארגון במגעיו עם השלטונות המקומיים: "הצענו לשלטונות ביוון שאנחנו נעשה את הראיונות לפליטים, אבל פי החוק היווני המשטרה אחראית על זה. הצענו גם שנשלם את עלות ההגעה והשהייה של שוטרים שיביאו מאתונה, אבל הם סרבו. הבעיה העיקרית היא שראש העיר לא מסכים שיהיה מחנה, ובלי אדמה ואישור ממנו אנחנו כבולים. אנשים חושבים שהאו"ם נמצא מעל המדינות אבל אנחנו כפופים לחוקים שלהן".

בטון מיואש הוא ממשיך לספר: "אפילו שירותים ניידים לא נתנו לנו להקים פה. הנשים סובלות מהתייבשות כי אין להן שירותים אז הן לא שותות. הלכתי בעצמי לעסקים באזור והצעתי אלף יורו לחודש למי שיתן לנשים ולילדים להיכנס לשרותים, אבל אף מסעדה לא הסכימה". כשאנחנו שואלים אותו כמה עובדים יש לאו"ם בקוס כדי לסייע בתרגום ובהגשת והבקשות הוא אומר "חמישה", אחד פחות ממספר השוטרים היוונים באי שאחראים על בדיקת הבקשות.

> מהתופת בסוריה לרחובות אתונה, חסרי כל: הפלסטינים, הפליטים הנצחיים

מדי ערב פעילים מחלקים מזון ובגדים על הטיילת. פעילה גרמניה, שהגיעה כדי להצטרף לקבוצה בשם "סולידריות קוס", מספרת שהרבה מקומיים, מתנדבים מחו"ל וגם תיירים באים להתנדב. ביום חמישי הגיעו למקום חברים במפלגת הימין הקיצוני "השחר המוזהב" ותקפו פליטים מול תחנת המשטרה. גם צלמים שהיו במקום הותקפו, ומפגיני הימין חטפו לתחקירנית של אמנסטי את המצלמה. השוטרים עמדו ממול ופשוט הסתכלו. פעיל מקומי סיפר לנו שהתוקפים אמנם היו מקוס אך היו מלווים באנשי המפלגה שבאו מאתונה.

רבים מהפליטים שמצליחים לעזוב את תורכיה מגיעים לאי כשברשותם כסף. העובדה שמדובר בתחילת המסע מאפשרת להם להשתמש במזומנים שהביאו איתם, ושהם מחביאים במהלך המסע בין הבדים עטופים בניילון למקרה שיפלו למים, כדי ללון בדירות או במלונות זולים. אחת המסעדות שעל החוף מיהרה להציב שלט בערבית שמציע שווארמה בשלושה יורו. חנות אחרת מוכרת אוהלים ב-24 יורו ליחידה.

פליט סורי מחאלב מתלונן בפנינו שהגיע לפני 11 יום, נרשם במשטרה ועוד לא קיבל את האישור המיוחל להמשיך בדרך, למרות שאחרים שהגיעו אחריו כבר נמצאים באתונה. "כל יום אני מוציא מעל 150 דולר על מלון ואוכל", הוא אומר, "עד מתי אוכל לחכות כאן? יש לי עוד דרך ארוכה".

עסקה סלולרית

באמצע ההמולה מחוץ לתחנה המשטרה עומדים כמה צעירים ומשוחחים עם הפליטים. נראה שהם באו לסייע, אך מסתבר שהם נציגים של חברה סלולרית שמחלקת כרטיסי סים בחינם, כולל 60 דקות חינם לסוריה. החברה, שהבינה את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בפליטים שלחה מאתונה צעיר יווני ממשפחה סורית, שמתרגם לפליטים את פרטי העסקה הכדאית.

התקשורת הסלולרית חשובה לצורך העברת מידע למי שנשאר מאחור ולמי שנמצא לפניך במסע, כדי לדעת באילו נתיבים להשתמש, איפה לישון, איפה מסוכן. מכיוון שהאיחוד האירופאי והמדיניות שדרכם עוברים הפליטים עוד לא גיבשו מדיניות מסודרת, מדי יום מגיע מידע חדש לגבי המסע הארוך לגרמניה.

דקות אחרי שהגיע לחוף מוציא א', פליט שברח רק לפני שבוע משטח בשליטת דאע"ש, חבילה של דרכונים סורים, טלפונים סלולריים ומזומנים עטופים בניילון. חברו ממהר להתקשר למשפחתו בסוריה ומודיע להם בהתרגשות "אני ביוון". פליט אחר מראה לנו צילומי סלפי שעשה בשניות הראשונות בהן נחת על החוף. וגם סרטונים שצילמו בדרך, בלב ים.

> איימן עודה סייר עם פעילים מזרחים ומבקשי מקלט בדרום תל אביב

ביום שני אחר הצהריים מורגשת תנועה במחנה האוהלים המאולתר שלאורך החוף סמוך לתחנת המשטרה. מאות מתכוננים לצאת למסע לאתונה. משם ימשיכו מערבה. המעבורת, כמו כל דבר בדרך לאירופה, היא לא בחינם. הפליטים קונים כרטיסים במחיר מלא. צוות צילום בריטי שמלווה משפחה סורית מתורכיה ועד אירופה מתלונן שבגלל הביקוש הם בקושי הצליחו להשיג כרטיס. הפליטים אורזים את מעט החפצים שהם אגרו ועמדים בתור הארוך למעבורת.

עובדת נמל יוונית מספרת לנו שלא היה לה יום חופשי מאז מאי. "אני מרחמת על הילדים והנשים, אבל זה מוגזם. כולם מתלוננים על הטיפול של יוון בפליטים אבל השוטרים פה עובדים 24 שעות ביממה כדי לבדוק אותם". אבל הבעת מורת הרוח של העובדת העייפה הופכת במהרה לתאורית קונספרציה על "התוכנית של תורכיה לשלוח את כל הפליטים לכאן, כדי שבאירופה יהיו הרבה מוסלמים והם יתחילו מלחמה".

כשהמעבורת עוזבת קבוצת נערים פקיסטנים יושבת על המזח, אוכלת ארוחת ערב דלה ומביטה עליה בקנאה.

> מה שתל אביב יכולה ללמוד מברצלונה על היחס לפליטים ומהגרים

המוסלמים נוהרים לאירופה

בלילה קבוצה של חמישים עיראקים מפגינה מול תחנת המשטרה. הם צועקים "עיראק, עיראק" במחאה על הטיפול האיטי בבקשות שלהם. אחד מהם מספר בערבית שהם כבר מעל עשרה ימים כאן ובזמן שהבקשות של הסורים נבדקות הם נותרים מאוחר. "אנחנו לא חיות, שיתייחסו גם אלינו. גם אצלנו יש מלחמה ומסוכן".

מספר שוטרים עייפים עומדים מול המפגינים. נראה שאף אחד מהצדדים לא רוצה עימות, אך לקראת השעה 11 בלילה לשוטרים נמאס. הם דוחפים את המפגינים ומכים אותם באלות, וגורמים להם לרוץ ולברוח הרחק מתחנה המשטרה. כאן אף שוטר לא מנסה לעצור אף פליט. העומס בתחנה המשטרה ממילא גדול מדי כדי לטפל בעצורים.

לא רק עיתונאים ממתינים מדי בוקר על חופי האי לסירות שיגיעו מתורכיה. לאורך החופים שפונים לכיוון בודרום פזורים אבובים וחגורות הצלה שמבקשי מקלט נטשו ברגע שהגיעו לחוף מבטחים. אך אין זכר לסירות. תושבים מקומיים גילו את הפוטנציאל העסקי של איסוף מנועי הסירות והסירות עצמן והם מחכים לאורך החוף בשעות הבוקר המקודמות. צעיר מקומי עומד בזריחה עם משקפת ופנס. "אני מובטל כרגע. גר אצל אמא שלי. היא נותנת לי ארוחות וכסף לסיגריות", הוא מספר. "את המשקפת קניתי בחנות סינית פה בעיר, היא עלתה לי 51 יורו", וממליץ גם לנו לקנות אחת כדי לשפר את היכולת להבין לאיזה חוף מגיעים הפליטים.

"הציעו לי עבודה במיאמי, עם שכר גבוה ודירה, אבל סירבתי", הוא מספר ומצביע מסביב, "תראו את כל המוסלמים האלה, הם באים לאי שלנו ואני אעזוב?" הוא מסכם, נכנס לתוך הרכב שלו ועוזב בנסיעה מהירה לעבר חוף אחר.

איירין נאסר היא עיתונאית ומפיקת סרטים שעובדת במזרח התיכון. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> זוכרים את מלחמות הבלקן: בבלגרד מסייעים לפליטים מתוך הזדהות אישית