מיואשים מהמצב? אולי תקימו קואופרטיב שליחים

מאז הקורונה אנחנו רואים אותם בכל פינה. עובדים של וולט על אופניים רגילים או חשמליים, שנוסעים עם ונגד כיוון התנועה, על הכבישים ועל המדרכות.

השימוש במילה "עובדים" כאן הוא שימוש מרחיב, כמובן, משום שהשליחים הם עובדים של עצמם. הם אינם מועסקים על ידי וולט ואין להם שום זכויות מול החברה. הם נוסעים כמו מטורפים, כי זה המודל העסקי – אם לא יגיעו תוך זמן קצר, יפסידו כסף. החברה לא לוקחת על עצמה סיכונים.

אני מודה שהדם עולה לי לראש בכל פעם שאני קוראת או שומעת את השימוש במונחים "כלכלה שיתופית" או "כלכלת השיתוף", כשכותבים על אובר, איירבינבי, וולט ודומיהן. אין שום דבר שיתופי או משותף בפלטפורמות האלה.

השימוש בפלטפורמה אינו מגדיר את מהות ההתקשרות, אינו מייצר שיתוף בין המשתמשים, וודאי שאין בו ערך כשלעצמו. מדובר בסוג של אמצעי ייצור. אפשר להשתמש בו כדי לחבר בין שכנים ולחלוק בשימוש במקדחה ובמכונת הכביסה, ואפשר להשתמש בו כדי לנצל עובדים תוך עקיפת זכויות שהושגו ביותר מ-100 שנות מאבק. במילים אחרות: פלטפורמה היא רק פלטפורמה.

אפשר גם להשתמש בפלטפורמות כדי לבנות כוח כלכלי עצמאי. בדיוק כמו וולט, איירבינבי ואובר – אבל ההיפך. בניגוד למה שמנסים למכור לציבור כוהני הקפיטליזם, חדשנות אינה נולדת מכסף ותמריצים כלכליים בהכרח. למעשה, אם נבחן את רוב הפיתוחים הטכנולוגיים, נראה כי הם נוצרו דוקא למטרות חברתיות. פלטפורמות של שיתוף חינמי בנסיעות הקדימו את אובר, קאוץ'סרפינג הקדים את איירבינבי.

רוב הפלטפורמות המאפשרות שיתוף נכתבו על ידי אנשים שהבינו שההגיון הכלכלי, החברתי והסביבתי, מחייב לייצר שיתופי פעולה. מתברר שזה גם לא כל כך מסובך.

ב-2016, באוסטין, טקסס, התושבים החליטו לא להיכנע לדרישה של אובר לבטל את החוק העירוני שחייב אותה להעביר פרטי הנהגים, כדי לוודא שלא מדובר בעבריינים מורשעים. אובר קמה ועזבה.

תוך שלושה שבועות קמה קבוצה של אנשי היי-טק מקומיים והעמידה פלטפורמה חדשה, ובתוך חודש וחצי כבר פעל מערך הסעות RideAustin, המתבסס על הפלטפורמה החינמית, שבה יכול להשתמש כל נהג שפועל לפי הנחיות הרשות המקומית. פלטפורמה דומה משמשת גם את קואופרטיב נהגי המוניות שהחל לפעול במקביל.

דמוקרטיזציה וחדשנות

הבעיה עם חלק מהפלטפורמות החינמיות של "הכלכלה השיתופית" היא שהן מצליחות מאוד – כל כך מצליחות, עד שקמים מי שמבקשים לנצל אותן כדי לעשות כסף והרבה.

כשהפלטפורמה היא בבעלות פרטית, גם אם של דורשי טוב, קיים חשש ממשי שבשלב מסוים או תמורת סכום מסוים, הבעלים – המפתח – יישבר וימכור. הדרך היחידה להימנע ממצב שבו הפלטפורמה הידידותית לא תעבור טרנספורמציה ותהפוך למפלצת נצלנית, היא שהפלטפורמה תהיה בבעלות המשתמשים בה. הכי פשוט.

בעולם קוראים לזה Platform Cooperativism – תנועה שקמה בניו סקול בניו-יורק בהובלת טרבור שולץ, ומונה היום יותר מ-400 קואופרטיבים ברחבי העולם.

הפלטפורמות משמשות קואופרטיבים מסוגים שונים. הן מסייעות לקואופרטיבים של נהגי מוניות לקבל לקוחות באמצעות אפליקציה; הן משמשות עובדים עצמאיים, שמקבלים עבודות באמצעות אפליקציה, בלי שמישהו חיצוני ירוויח על גבם.

הן מאפשרות לקואופרטיבים קלאסיים להיות דמוקרטיים יותר ולחברים בקואופרטיבים גדולים לקחת חלק פעיל יותר בתהליכי קבלת החלטות, אך הן מאפשרות גם קיום של קואופרטיבים מסוג חדש – כאלה שכל הפעילות שלהם נעשית ברשת.

סטוקסי (Stocksy), למשל, הוא קואופרטיב שמפעיל מאגר תמונות. יותר מ-1,000 צלמים מכל רחבי העולם (אחד מישראל) חברים בו, והם מקבלים תשלום על כל תמונה שלהם שנמכרת.

ההבדל בין סטוקסי לאתרי תמונות אחרים הוא שרוב התשלום עובר לצלמים – לפחות 50% מהתשלום על כל תמונה, שנקנתה לשימוש רגיל ו-75% ויותר אם נקנתה לשימוש מיוחד. באתרים אחרים הצלמים מקבלים 20% לכל היותר.

זה קואופרטיב שחבריו אינם נפגשים אף פעם, אך הם בעלים במשותף של המיזם, שמנוהל באופן דמוקרטי, על ידם באמצעות כלים לקבלת החלטות מרחוק. לפלטפורמות יש פוטנציאל להפוך את המודלים הדמוקרטיים להרבה יותר מעשיים.

בברלין, מדריד, בירמניגהם ועוד 13 ערים ברחבי אירופה, אפשר למצוא את CoopCycle – פדרציה של קואופרטיבים של שליחים על אופניים. כל הקואופרטיבים בפדרציה משתמשים באפליקציה שפותחה ב-2016, ומאושרת לשימוש לכל קואופרטיב שליחים שקם ומבקש לעשות בה שימוש. זה פתוח, זה זמין וזה מתבקש.

יותר מ-400 קואופרטיבים שעושים שימוש בפלטפורמות פועלים היום ברחבי העולם. הם חלק מתנועה שרואה בהתארגנויות האלה בסיס לבנייה מחדש של יחסי הכוחות הכלכליים. הפלטפורמה היא אמנם רק פלטפורמה, אבל מה שעושים אתה מייצר מציאות.

היתרון הגדול בפלטפורמות הוא שהן ממש לא לעשירים בלבד. הפיתוח לא באמת יקר, ויש היום לא מעט פלטפורמות בקוד פתוח או בבעלות ציבורית או קואופרטיבית, שאפשר לעשות בהן שימוש. כל מה שצריך זה כמה אנשים שיחליטו שמתאים להם לייצר מציאות חדשה. זה הרבה יותר פשוט ממה שהיה נדמה בעבר.