newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחקר OECD: תקציב החינוך שלנו לא מתורגם ללימוד איכותי

דו"ח בינלאומי חדש מעיד שהמורים בישראל עובדים יותר שעות, מול כיתות צפופות יותר ומרוויחים פחות. תקציב החינוך שלנו גדול מספיק, אבל פחות משליש מהתקציב לתלמיד מנוצל לשעות לימוד

מאת:

נתונים חדשים של ה-OECD מעידים שמערכת החינוך, מבחינה ארגונית ותקציבית, מספקת לילדינו שעות רבות, אבל באיכות ירודה: רק שליש מתקציב החינוך מושקע בשעות הלימוד, הצפיפות גבוהה, המורים עמוסים, שחוקים ומקבלים שכר נמוך. לא ברור לאן הולך הכסף הגדול.

נתונים אלה מתבררים בדו"ח השנתי על מצב החינוך שהתפרסם לפני כחודש. במסגרת הדו"ח מנצלים החוקרים את המידע הרב שנצבר במהלך השנה, ועורכים חיתוכים שונים בין משתני הרקע. במסגרת הפרק שאציג לכם, ניסו החוקרים לברר את היעילות התקציבית של מערכות החינוך במדינות השונות.

ארבעה גורמים משפיעים על ניצול תקציב החינוך

זה מכבר ידוע שרוב תקציב החינוך (72 אחוזים), בכל המדינות, משמש למשכורות. אבל האם מדובר במשכורות לאנשים שעובדים מול הילדים שלנו? כלומר, למורות מול תלמידים? לא. לא בהכרח.

כדי לבדוק זאת, החוקרים בחנו ארבעה גורמים אשר משפיעים על ההוצאה לשכר, והם: גובה השכר למורה יחיד, מספר התלמידים שלומדים עם כל מורה, מספר שעות ההוראה לכל משרת הוראה ומספר שעות הלימוד שמקבל כל תלמיד. בהשוואה לממוצע המדינות, בישראל המורים עובדים יותר שעות, מול יותר תלמידים ומרווחים פחות כסף.

> הממשלה מציגה את הכלי המושלם להנצחת אי שוויון בחברה

הכסף הגדול לא מנוצל לשעות לימוד

הכסף הגדול לא מנוצל לשעות לימוד. נתוני OECD

הנה הנתונים: נתחיל ממספר שעות הלימוד שמקבל כל תלמיד. בישראל ניתנות לכל תלמיד 957 שעות בשנה, בעוד שממוצע המדינות עומד על 794. כלומר, יש בישראל הרבה יותר שעות לימוד שצריך לספק עבורן מורות ומורים.

הגורם השני הוא מספר הילדים שלומדים יחד מול מורה. אם סופרים את מספר משרות ההוראה, הרי בישראל יש 15.3 תלמידים לכל משרת הוראה. אבל עקב ניהול כושל לא כל משרות ההוראה מגיעות לכיתות, ולכן בישראל יש 17.4 תלמידים לכל מורה. בממוצע המדינות מספר משרות ההוראה הוא קרוב לישראל (14.9 תלמידים למשרה) אבל הניהול טוב יותר, ולכן יש בכל קבוצה לומדת שני תלמידים פחות מאשר בישראל: 15.2 תלמידים לכל מורה. בלוקסמבורג, שמובילה את דירוג המדינות בתחומים אלה, גודל הקבוצה הלומדת הממוצעת הוא 10.1 תלמידים למורה.

הגורם השלישי שמשפיע על ניצול התקציב הוא מספר השעות שמורה מלמד במסגרת משרה. בישראל על המורים ללמד 840 שעות בכיתות, בעוד שבממוצע המדינות כל מורה מספק 772 שעות הוראה. כלומר, אנחנו מנצלים את המורים ליותר שעות בכיתה. אל תחשבו שזה טוב.

אם מורה צריך להגיע לשעות כיתה רבות עבור משרה, הוא צריך ללמד ביותר כיתות. כלומר, הוא אמור להכיר ולחנוך הרבה מאוד תלמידים, מעל מאה, ויותר מזה למורים מקצועיים. מי שמפסיד מכך הם ילדינו, שלא מקבלים את הליווי האישי הראוי. הסיבה השניה היא השחיקה של המורים המגבירה את הפרישה. מורים מנוסים (בשנת ההוראה השלישית) עוזבים את מערכת החינוך, וצריך לקלוט במקומם מורים חדשים. אנחנו מבזבזים הרבה כסף על הכשרת החדשים, וילדינו לומדים עם מורים ותיקים מאוד (ושחוקים) או חדשים (וחסרי ניסיון).

כאן אנחנו מגיעים אל הגורם הרביעי, שהוא כמובן השכר. עלות השכר השנתי הממוצע של מורה בישראל היא 30,000 דולר, בעוד בממוצע המדינות עלות השכר היא 42,000 דולר. בלוקסמבורג, הצועדת בראש המדינות, עלות השכר היא 103,000 דולר למורה. אין צורך להוסיף מלים. בישראל התלמידים יושבים יותר שעות בכיתה, אבל איכות השעות האלה ירודה. הכיתות צפופות, המורים עמוסים, שחוקים או חדשים, ונדרשים לתת יותר שעות עבור שכר נמוך יותר.

מדד תקציב לשעות הלימוד – ישראל קמצנית

על בסיס ארבעת הגורמים שהוזכרו, חישבו החוקרים מדד של עלות השכר של עובדי הוראה עבור כל תלמיד. כלומר, כמה משקיעה המדינה בכסף, כדי לספק שעות לימוד לכל תלמיד. כאן מתגלה מערכת החינוך שלנו במערומיה, שכן אנחנו נמצאים במקום ה-23 מתוך 30 מדינות, רחוק מתחת לממוצע.

ההוצאה על שכר לשעות לימוד לתלמיד בבית ספר יסודי בישראל היא 1,956 דולר, לעומת 2,677 דולר בממוצע המדינות. בלוקסמבורג (שבראש הרשימה) משקיעים בשכר של שעות הלימוד לתלמיד 11,647 דולר.

די במספרים אלה כדי להבין שמדינת ישראל קמצנית ביותר בכל הקשור לתשלום עבור שעות הלימוד של ילדיה. הקמצנות הזאת מביאה לכך ששעות הלימוד הרבות הן באיכות ירודה, כפי שפרטנו קודם. אבל המשמעות העמוקה של המספרים מתבררת כאשר משווים אותם לכלל הכסף העומד לרשות מערכת החינוך.

רוב הכסף לא מנוצל לשעות לימודאיפה הכסף בחינוך

אם לוקחים את כלל תקציב החינוך ומחלקים אותו למספר התלמידים, מקבלים מספר שמעיד על ההוצאה הכוללת לכל תלמיד. בישראל, בבית ספר יסודי, יש לנו 7,000 דולר לכל תלמיד, לעומת 8,200 דולר בממוצע המדינות, ו-20,000 דולר בלוקסמבורג. אם נחשב את החלק שמשולם כשכר לשעות לימוד (פסקה קודמת, 1,956 דולר) מתוך כלל הכסף שיש לנו פר תלמיד, נגלה שבישראל רק 28.5 אחוז מההוצאה הכספית משולם עבור שכר לשעות לימוד. בממוצע המדינות ניצול התקציב לשעות לימוד הוא 33 אחוז, ובלוקסמבורג 58 אחוז.

יש כסף בחינוך בישראל, ורובו משולם כמשכורות. אבל פחות משליש מהכסף מנוצל לשכר עבור מימון שעות לימוד. זה מתאפשר בגלל ששכר המורים הוא נמוך, הם עובדים יותר שעות, ומול יותר תלמידים. אם הכסף שלנו היה מתפנה להוראה, היו הכיתות מרווחות יותר והמורים היו משתכרים טוב יותר. אולי לא כמו בלוקסמבורג, אבל לפחות כמו בממוצע המדינות.

עכשיו נותרנו עם השאלה – אם הכסף בישראל לא מנוצל לטובת התלמידים והמורים, אז – איפה הכסף?

* הערה 26.12: אריאל ליבמן האיר את עיני לעיוות שיוצרים מורי הקבלן – הם מייצרים שעות כיתה אבל השכר שלהם לא נחשב כעובדי הוראה. אם למישהי/ו יש מידע אודות העסקה כזו בארץ מול מדינות אחרות, מוזמן להוסיף. תודה

> איפה הכסף: ניהול כושל הוא שגורם לצפיפות בכיתות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf