newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מעצר ילדים, כליאה ללא משפט והפללות: הכירו את התובע הכללי בשטחים

לסא"ל מוריס הירש, מתנחל מאפרת המשמש בתפקיד התובע הצבאי הראשי בגדה המערבית, היסטוריה של הפרת זכויות פלסטינים. מבחינת האירועים בהם היה מעורב בתפקידיו השונים, נראה כי אין ראוי ממנו לתפקיד המוציא לפועל של מערכת החוק הנפרדת ליהודים ופלסטינים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הפוסט נכתב במשותף עם ג'ון בראון

מדינת ישראל מפעילה בגדה המערבית שתי מערכות חוק. אחת צבאית החלה על פלסטינים, ושנייה אזרחית החלה על יהודים.

ברשימה זו נעסוק במקרים רבים בהם ניכרים ההבדלים בין מערכות החוק הללו: כליאה של ילדה בת 12, התנכלות לפעילים פוליטיים המוחים נגד המשטר הצבאי, כליאת פלסטינים בעוון עבירות מהן זוכו בבית משפט, הפללות של חפים מפשע, מעצרי ילדים בלילות, מניעת תסקירי מבחן מקטינים פלסטינים כדי למנוע מהם חלופות מעצר, ושקרים. הרבה מהם. לכל אלה אחראית התביעה הצבאית בגדה המערבית, ולא פחות חשוב, כפי שנראה בהמשך, הוא האדם העומד בראשה: תושב ההתנחלות אפרת, סגן אלוף מוריס הירש.

התביעה הצבאית אמורה, באופן רשמי, להיות מופקדת על יהודים, פלסטינים ואזרחים זרים בגדה המערבית, אך בפועל היא משמשת אך ורק נגד פלסטינים. לא נסקור כאן את האופי של מערכת חוקים שונה זו, אך דבריו של סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, מהווים סיכום פשוט ונאה של העניין: "החוק החל לגבי פלסטינים הוא לא החוק שחל לגבי אזרחי מדינת ישראל. אני, בשביל להכניס אותך לכלא, אתה לא צריך להוכיח כלום, (אלא) אני צריך להוכיח שאתה אשם. זה דיני השיפוט במדינת ישראל. בגדול, חובת ההוכחה עלי כתובע. זה קשה מאוד, צריך להביא הוכחות מאוד מורכבות, חד משמעיות, כל מקום שיש בו ספק סביר אתה תשוחרר מהכלא או ממעצר.

> בעקבות דברי סגן הרמטכ"ל: משרד החינוך יאסור כניסת קצינים לבתי ספר

מעצר של ילד בירושלים המזרחית. אילוסטרציה. (טס שפלן/אקטיבסטילס)

מעצר של ילד בירושלים המזרחית. אילוסטרציה. (טס שפלן/אקטיבסטילס)

 "זה לא השיפוט שאותו אנחנו שופטים את הפלסטינים", הוסיף גולן. "תדעו לכם. להכניס פלסטיני לכלא זה קל. אתם יודעים איך אנחנו מכניסים פלסטיני לכלא? אנחנו מדינת חוק אבל זה קל. למה זה קל? כי אתה בא לשופט, שם לפניו מידע שב"כ, אומר לו 'המידע הזה הוא מידע מטריד'. בדרך כלל מול המידע המסווג הזה אין לפלסטיני יכולת התמודדות ממשית והוא נשפט".

"כלב": כתב אישום מחודש לאחר שיחה עם האלמנה

באפריל האחרון החליט סא"ל מוריס הירש להאשים את צחבאן א-טיטי, תושב בית עווא בן 27, שדרס למוות את אברהם חסנו ב-20 באוקטובר ליד הכפר אל-פאוור, בהריגה ולא ברצח. החלטה סבירה לאור העובדה כי כמעט לא ייתכן שמדובר במעשה מתוכנן. מדובר היה בהפרות סדר, במהלכן ירד חסנו מרכבו כשהוא נושא מחבט ומאיים על רכבים ונהגים פלסטינים. א-טיטי הסגיר עצמו לכוחות הביטחון, וטען כי פגע בחסנו כאשר נמלט מהמקום.

זהו תמלול השיחה, שנחשפה על ידי שבתי בנדט ב"וואלה", בה התקשר הירש לבשר לאשתו של המנוח, רותי חסנו, על כתב האישום:

הירש: "הקצינה שלי גלי דיברה מוקדם יותר היום לגבי פגישה מחר, שנשב להסביר על כתב האישום וההליך המשפחתי בעניינו של אדון א-טיטי שפגע באברהם".
רותי חסנו: "איך קראת לו, אדון א-טיטי?".
הירש: "כן. קוראים לו מחמוד א-טיטי" [הטעות במקור, ג'.ב, נ.ר].
רותי חסנו: "אבל למה אדון? הכלב א-טיטי, למה אדון?".
הירש: "אני לא תמיד יודע עם מי אני מדבר, אז אני פוליטיקלי קורקט. יכול להיות שאני מסכים איתך במיליון אחוז אפילו".

לאחר שיחה זו הירש החליט, ללא ראיות חדשות, למשוך את כתב האישום ולהגישו מחדש. הפעם האשמה היא גרימת מוות בכוונה, הגרסה הצבאית לרצח. זהו כתב אישום שהסיכוי להרשעה בו, להערכתנו, נמוך וחסר הגיון לאור העובדות.

דובר צה"ל מסר על כך כי לאור אותה שיחה של הפרקליט עם אשתו של חסנו, שכאמור יצא מרכבו כשהוא נושא אלה, "נבחנו מחדש חומרי הראיות וההלכות המשפטיות והוחלט כי קיימות ראיות המצדיקות את העמדתו של הנאשם לדין בגין עבירת גרימת מוות בכוונה". לגבי החלק שבו הירש מגיב על הערת "הכלב", בדובר צה"ל סירבו להגיב. ראוי לציין כי חוק נפגעי עבירה אינו חלק מדיני המשפט הצבאי החל בגדה. כמו כן, עצם הדיון עם המשפחה לאחר הגשת כתב האישום ושינויו בעקבות אותה שיחה הוא חריג ביותר.

אך ההתבטאות הזו לא צריכה להפתיע כשמביטים בכמה מההתבטאויות שהופיעו בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו:

חשבון הפייסבוק של סא"ל מוריס הירש

חשבון הפייסבוק של סא"ל מוריס הירש

"ערבים עם רובים, מאומנים על ידי ארצות הברית (ידועים כ"שוטרים פלסטינים"), שוב טובחים ביהודים הבאים להתפלל בקבר יוסף בפסח… השלום פורח… לאאאאא!!!!!" – כתב הירש אחרי ששוטרים פלסטינים ירו במתנחלים בשכם.

"תלו אותם בצווארם, עד שהם מתים מתים מתים" – כתב בהקשר של רצח משפחת פוגל באיתמר.

"חושב שאחרי כמה שבועות של חסד, הגיע הזמן לראש הממשלה החדש שלנו להתחיל לחסל את ראשי חמאס… כמו 48 דרכים של הרב נח ויינברג ז"ל, כל יום צריך לחסל עוד מנהיג חמאס עד שישוחרר גלעד שליט" – כתב ב-2009, ללא הקשר מיידי מיוחד.

גם אם לא מדובר בהתבטאויות מסיתות, בוודאי שלא ברמה הנהוגה ליהודים בישראל (שבניגוד לפלסטינים הנעצרים במאות – מתבטאים בחופשיות בקריאות לרצח עם וביצוע פשעי מלחמה), הרי שהן פותחות צוהר להשקפת עולמו של ראש מערכת התביעה הצבאית בגדה, זו האמורה לפחות למראית עין לאפשר הליך הוגן לפלסטינים.

קל לדמיין מה היתה תגובת ישראל לו ראש מערכת תביעה של מדינה זרה היה מתייחס למערכת הביטחון של ישראל כ"יהודים עם נשק במימון ארה"ב". בדובר צה"ל בחרו לומר כי "בעקבות הדברים שהופיעו בפייסבוק האישי של סא"ל מוריס הירש בעבר, מפקדיו קיימו עמו באותה העת שיחות הבהרה, וחידדו את המצופה ממנו".

אידאולוגיה במסווה של הליך הוגן

מאז תחילת שנות האלפיים הירש מילא שורת של תפקידים בפרקליטות הצבאית, וכבר בתחילת דרכו ניתן למצוא פגמים מהותיים בהתנהלותו.

בחודש אפריל 2002 החל צה"ל במבצע "חומת מגן", שבמסגרתו בוצעו מעצרים המוניים של פלסטינים. העצורים הרבים, שרובם לא הואשמו בדבר, הוחזקו בתנאים קשים של הרעבה, וננטשו ימים רבים כשהם אזוקים על רצפות אספלט במחנות מעצרים ארעיים.

בשל תנאים אלו פנו ארגוני זכויות אדם וביניהם "המוקד להגנת הפרט" לתביעה הצבאית בדרישה שתתקן את המצב. לאחת מאותן הפניות השיב מי שהיה אז סרן מוריס הירש במכתב כי "כבר מראשית הפעלתו של מתקן המעצר במחנה עופר הונהגו תנאי כליאה נאותים". בתשובה לעתירה של המוקד להגנת הפרט קבעו שופטי בג"ץ כי הירש לא אמר אמת במכתבו: "גם במצב דברים זה יש לעשות הכל לשמירתן של דרישות מינימליות באשר לתנאי המעצר. דבר זה לא נעשה בעת המעצר במתקנים הזמניים, תוך שהופרו הוראות צו הכליאה, כללי המשפט הבינלאומי החלים באזור, ועקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי". כל פעולה לא ננקטה נגד הירש בגין מכתבו הכוזב, וניסיון הטיוח של הפגיעה הקשה בזכויות אדם.

מאז המשיך הירש להתקדם בפרקליטות הצבאית, עד שב-2013 הפך לראש התביעה הצבאית בגדה המערבית. התפקידים היו שונים, אך התנהלותו נשארה דומה: הוא דאג להוריד את רף החשדות המצדיק מעצר ללא משפט לפלסטינים, בהתאם לדברים שאמר גולן, וכך הכפיל את מספר הפלסטינים המוחזקים במעצר מינהלי.

מעצרי קטינים: הירש מתאר כיצד רימה את ארגוני זכויות האדם

נושא נוסף ומטריד הוא יחסו של סא"ל מוריס הירש לזכויות קטינים פלסטינים. בכיר בתביעה הצבאית צוטט בעבר אומר כי "כל ילד פלסטיני הוא מחבל פוטנציאלי" ונראה כי הירש מיישם תפיסה זו הלכה למעשה. אחת השיטות לכך היא מניעת תסקירי מבחן מקטינים פלסטינים, בניגוד לנהוג במקרים של ילדים יהודים. בנוסף, קטינים פלסטינים נכלאים עד תום ההליכים, גם בעבירות פעוטות וגם כאשר קיימת חלופת מעצר.

הירש לא נמנע משימוש בכוחה של המערכת גם כאשר ברור כי הדבר יוביל לביקורת נוקבת על ישראל. כך היה המקרה של ד', ילדה בת 12 שנכלאה ב-9 בפברואר האחרון. המקרה הזה הראה את ההבדל בין מערכות המשפט בגדה על בסיס גזע – שהרי לפי החוק הישראלי, החל על היהודים בגדה, אסור לכלוא ילדים בגיל זה. תובע הגון היה מביא לכך שתימצא חלופת מעצר מתאימה לילדה בגיל הזה.

דו"ח של יוניצ"ף שפורסם ב-2013 קבע כי טיפול המשטר הצבאי הישראלי בילדים פלסטינים נופל בקטגוריית "אכזרי, לא אנושי ומשפיל". בכל שנה נעצרים יותר מ-700 ילדים פלסטינים, שברוב הפעמים נחטפים באמצע הלילה, בעיניים קשורות, כפותים באזיקוני פלסטיק, כשקציני הצבא לא מוסרים למשפחתם אפילו להיכן הם נלקחים. הם עוברים התעללויות מילוליות וגופניות בדרך לשם. חלקם מקבלים איומים במוות ובפגיעות ומיניות כלפיהם, או כלפי בני משפחתם.

כשהם כבר מגיעים לבדיקה רפואית, קורה שהם נבדקים בידיים אזוקות ונמנע מהם טיפול, גם במקרים שאי אפשר לפספס את המכות שספגו, כש-10 דקות ה"בדיקה" הזו היו הזמן היחיד בלי פלנלית על העיניים. בחקירות נמנע מהם ייצוג משפטי וליווי של עובדים סוציאליים, שופטים מונעים מהם את האפשרות לשחרור בערבות, והם נכלאים מחוץ לשטחי המשטר הצבאי, מה שמקשה על משפחותיהם להגיע לבקר אותם.

בעקבות הביקורת הזאת הוחלט בצה"ל יחד עם יוניצ"ף, להפעיל פיילוט, שבמסגרתו קטינים פלסטינים יקבלו זימון לחקירות במקום שיעצרו בלילות, עניין חשוב וראוי לכל הדעות שאף זכה להתפארות של מערכת ההסברה הישראלית. בתקופת "צוק איתן" נודע כי פיילוט זה הושהה, וכך גם מאז התפרצות גל האלימות האחרון באוקטובר. אלא שמשיחה שקיימנו עם עו"ד נרי רמתי, המייצג פלסטינים רבים במערכת המשפט הצבאית, מתברר כי פיילוט זה לא הופעל מעולם, וכך בעצם צה"ל רימה ארגוני זכויות אדם.

עו"ד רמתי מסביר: "באחת הפגישות הירש הודה במפורש שהם עוצרים קטינים באותה המתכונת כמו קודם, והוא אחראי לכך. בעצם מה שעשו זה להרחיב את מעגל הנעצרים, וילדים קטינים שכלל לא היו נעצרים קודם בפשיטות ליליות כעת מקבלים זימון. זהו".

לא ברור אם רשויות צה"ל מודעות לכך שזוהי מדיניותו של הירש, או שמדובר במעשה רמייה פרטי שלו. בדובר צה"ל הגיבו על כך כי "בהתאם לנוהל הנוגע למעצר קטינים ביהודה ושומרון, במקרים מתאימים, קטינים תושבי איו"ש החשודים בביצוע העבירות אינם נעצרים, אלא מזומנים לחקירה. כיום פועלים בהתאם לנוהל זה. עם זאת, כאשר מדובר בחשד לעבירות חמורות המסכנות את בטחון האזור, החשודים נעצרים לשם חקירתם".

> הצבא מקפיא תוכנית להפחתת מספר מעצרי הלילה של ילדים

סא"ל מוריס הירש, התובע הצבאי הראשי בגדה (צילום: דובר צה"ל)

סא"ל מוריס הירש, התובע הצבאי הראשי בגדה (צילום: דובר צה"ל)

הפללות בנבי סאלח: כך עובדת השיטה עליה מנצח הירש

אחת הפרשיות החמורות ביותר שבהן הירש היה מעורב בתור ראש התביעה הצבאית, היא ניסיון להפללת 20 מתושבי הכפר נבי סאלח בחודשים האחרונים.

מאז שנת 2008 נאבקים תושבי הכפר נבי סאלח ודיר ניזאם בהשתלטות העוינת שביצעו מתנחלים מחלמיש בחסות צבא ההגנה לישראל במעין של הכפר, עין אל קוס. המאבק הזה מתבצע גם באמצעים משפטיים, אך בעיקר בעזרת ההפגנות השבועיות המתרחשות בכל יום שישי אחרי תפילת הצהריים, והנענות באלימות קשה מצד צה"ל, שמובילה לפצועים רבים ואף להרוגים מקרב התושבים. מאות מעצרים בוצעו עד כה על ידי השב"כ בקרב תושבי הכפר בניסיון לשים סוף להתקוממות העממית הזו. תושבים מדווחים על איומים, על התנכלויות, ועל אלימות שמופעלת נגדם בזמן המעצרים והחקירות בניסיון לדכא את המחאה. עשרות מצעירי הכפר מוחזקים בבתי הכלא הישראלים על שלל "עבירות בטחון".

אחד הכלים אותם מפעילה המדינה במלחמתה בתושבי הכפר, והמאפשר לה לעצור, לחקור, לאיים, ואף להרשיע מאות מתושביו, הוא הפללות. איך זה עובד? עוצרים "צעיר חלש", מכים אותו קצת, מאיימים עליו ועל משפחתו, והוא מתחיל לתת שמות. לאו דווקא שמות של אנשים שמעורבים בפעילות המחאה נגד גזלת האדמות, אלא את כל השמות שהוא מכיר.

השב"כ עורך פשיטה לילית על הכפר שוב, עוצר את כל האנשים שהזכיר הצעיר, מכה, מאיים, וחלק מהם נשבר, נותן שמות, ואז יש "אימות" לשמות שנתן הצעיר הראשון. זה כל מה שצריך כדי לשלוח רשימה ארוכה של אנשים לכלא. כל המעורבים בצד הישראלי מכירים את הכלי הזה, יודעים שהוא מפוקפק, אבל עוצמים עיניים ומשתפים איתו פעולה.

המעשים הם כה בולטים עד שאפילו בית המשפט הצבאי ב-2013 הורה להירש להראות כי איננו מתנכל במיוחד לפעילה בולטת מהכפר, נרימאן תמימי, בת זוגו של באסם תמימי, ששהה במעצר ארוך בעקבות פעילותו נגד המשטר הצבאי. תמימי, שיוצגה על ידי עוד" נרי רמתי, הואשמה בעבירה פעוטה של כניסה לשטח צבאי, כזו המתבצעת על ידי מתנחלים כדבר שבשגרה, אך הירש ניסה שוב ושוב לגרום לכליאתה עד תום ההליכים, שיטה מוכרת בתביעה הצבאית הגורמת לכך שפלסטינים מודים בעבירות שלא עשו – מכיוון שהמאסר יהיה קצר יותר מאשר אם יחכו במעצר לבירור בבית המשפט הצבאי. למרות שנדחה פעם אחר פעם, המשיך הירש להגיש בקשות לכלוא את תמימי בניגוד לכל הלכה מקובלת בעבירות דומות.

מאז אוגוסט האחרון דומה שהמאבק של הירש באנשי הכפר עלה מדרגה. באותו חודש צולם חייל מכה ילד בן 12 והתמונות עוררו תרעומת בעולם.

דוגמא להפללות על ידי מעצר "צעיר חלש" הוא המקרה הבא: בחודש יולי 2015 התקרבו מספר צעירים לעמדת ה"פילבוקס" המוצבת בצומת הכניסה לכפר, וזרקו לעברה אבנים ובקבוק תבערה. זמן קצר לאחר המקרה עצרו כוחות צה"ל בהוראת השב"כ שני צעירים מהכפר – עז אלדין ומאהר, המוכרים בכפר כאנשים חלשים ונגררים, כך על פי הפרוטוקולים מהדיונים בבית המשפט הצבאי. בחקירתו אמר עז אלדין, שהיה אז בן 18, כי אינו יודע לקרוא כלל. אחרי כמה שעות בחדר החקירות, הודו השניים בהשתתפות בתקיפת העמדה הצבאית המבוצרת, ונתנו רשימת שמות ארוכה של צעירים שכביכול היו מעורבים באותה תקיפה.

חוקרי השב"כ המרוצים העבירו את הרשימות לצה"ל, ומבצע מעצרים של 15 צעירים יצא לדרך. הפרקליטות הצבאית התגייסה והגישה כתבי אישום נגד כולם.

הבעיה החלה כשעורכת הדין של הנאשמים, עו"ד טליה רמתי (אחותו של נרי), הציצה בכתבי האישום. חלק מה"מופללים" בעדותו של מאהר בכלל לא היו בארץ בעת האירוע, דבר המצביע על הרצינות שמשקיעה הפרקליטות בראשות סא"ל הירש בכתבי האישום שהיא מגישה. עם הגילוי המביך הזה בחרה הפרקליטות להתנהג כאילו זה לא קרה מעולם, ומחקה את השמות שרק מאהר הפליל. כך נשארו רק ההפללות של עז אלדין. אבל גם שם, כשהביטה עו"ד רמתי בפרטי כתב האישום, הסתבר שמדובר בעורבא פרח: אחד מהם בכלל ישב בכלא (הישראלי, למען הסר ספק) בעת האירוע, ואחר היה מרותק לביתו בשל רגל שבורה.

הפללה בהמשכים

בשלב זה, אחרי שברור לכל המעורבים כי אין כל ראיה הקושרת את הצעירים לתקרית פרט להפללה שאורגנה על ידי אנשי השב"כ, החליט בית המשפט הצבאי לשחרר את הנאשמים, אך הירש לא ויתר. עז אלדין נלקח ל"השלמת חקירה" בה "רעננו" החוקרים את זיכרונו, והוא אכן "נזכר" שהתבלבל בתאריכים, והאי התאמות בעדותו הראשונה באו על מקומן כך שעדותו תסתדר בדיוק עם ניסיונו של הירש להרשיע מישהו בכל מחיר. עם הגרסה המתוקנת, החליט בית המשפט הצבאי לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, והם הועברו לכלא עופר. עו"ד רמתי מכנה את התהליך הזה "עדות מוזמנת".

לאחר העדות, נשברו שבעה מהנערים וחתמו על עסקת טיעון שהרשיעה אותם, אך גם קצבה את שהותם בכלא. ההליך המשפטי (שבמקרה הזה עדיין נמשך) עלול לקחת זמן רב, ולעתים קרובות ארוך משמעותית מפרק הזמן אותו יבלו בכלא אם רק יודו ויחתמו על עסקת טיעון. בית המשפט הצבאי, ששופטיו הם הקולגות של הירש, גם דחה את ערעור הסנגוריה עם הנימוק לפיו "השלמת החקירה הייתה מעולה".

על הדברים האלה מסרו מדובר צה"ל כי "הפרקליטות הצבאית ככלל נוהגת ביסודיות ובאחריות בעניינים המצויים תחת טיפולה ופרקליט איו"ש בפרט, פועל בצורה מקצועית ועניינית בתיקים ובהליכים המנוהלים על ידו. נדגיש כי חלק מהנאשמים מנבי סאלח שהופללו במסגרת החקירות המוזכרות, הודו בבית המשפט בביצוע העבירות בהן נחשדו".

> סרט חדש של שיחות עם ילדי נבי סאלח מועמד לשני פרסים בינלאומיים

בנות משפחת תמימי מונעות את מעצרו של מוחמד תמימי, 12, במהלך ההפגנה השבועית נגד הכיבוש בכפר נבי סאלח, הגדה המערבית, 28 באוגוסט 2015.  (אקטיבסטילס)

בנות משפחת תמימי מונעות את מעצרו של מוחמד תמימי, 12, במהלך ההפגנה השבועית נגד הכיבוש בכפר נבי סאלח, הגדה המערבית, 28 באוגוסט 2015. (אקטיבסטילס)

אחד מהאירועים בהם הפליל עז אלדין את חבריו הוא מילוי בקבוקי תבערה בדלק שנרכש מתחנת הדלק בכניסה לכפר. מכיוון שהתחנה מצולמת 24 שעות ביממה, לא הייתה צריכה להיות בעיה לאשש את גרסתו. כשביקשה ההגנה לראות את הצילומים, הסתבר שכח צבאי כבר לקח אותם, אך התביעה הצבאית הכחישה שוב ושוב את קיומם, עד שלבסוף נאלצה להודות שהם בכלל קשורים לחקירה אחרת ואין באפשרותה לתת אותם להגנה. השופט הצבאי, סא"ל צבי לקח, הסכים עם ההגנה כי התנהלות בעייתית זו של התביעה יש בה כדי "להעצים את החשש" מהסתמכות על גרסת המפליל.

עדותו של עז אלדין רצופה שגיאות מהותיות. הוא סיפר למשל על אירוע חמור בו זרקו כמה מהמופללים בקבוק תבערה לעבר ג'יפ צבאי, אך אירוע כזה לא מוכר לצבא ולא נרשם בשום יומן מבצעים; הוא מציין שמות של עשרות מחבריו בעשרות אירועים שונים שהתרחשו לאורך חודשים ארוכים, ו"טועה" פעם אחר פעם, רק כדי "להיזכר" בפרטים הנכונים כששואלים אותו החוקרים והמדובבים עליהם אחרי שהסנגוריה עולה עליהם; וכן הלאה.

אירוע אחד, ואחד בלבד, מכל השורה הארוכה של האירועים אותם הוא מזכיר, "מחוזק" על ידי עדויות של חיילים שאמנם לא מזהים מי מהנאשמים, אך מתארים התרחשות דומה – אך דווקא בקשר לאירוע הזה הכחיש אלדין בחקירתו כי השתתף בו. התביעה בראשות הירש בחרה לקבל גרסאות מסוימות שהתאימו לאינטרסים שלה, ולהתעלם מאחרות שפוגעות בהם. השופטים הצבאיים, הלובשים את אותם מדים כמו עורכי הדין של התביעה, בחרו לשתף פעולה עם ההתנהלות השערורייתית הזו.

אם נחזור לדברי יאיר גולן, ברור כי התביעה הצבאית בגדה המערבית בבסיסה היא גוף האמור להשליט חוק מפלה בין פלסטינים ויהודים, אשר בינו לבין צדק אין ולא כלום. כשבראשה של מערכת התביעה בגדה המערבית עומד אדם מסוגו של סגן אלוף מוריס הירש, שבהתבטאויותיו ובעבודתו מראה שוב ושוב כי לא הרדיפה אחרי הצדק מניעה אותו אלא דברים שונים לחלוטין – המסוכנות שלה, והפגיעה בזכויות בסיסיות של פלסטינים, גדלה שבעתיים.

> צפו: הפרקליטות מלמדת חיילים איך לירות במפגינים בלי להיענש

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

מאז הקיץ, השלטונות החריפו את ההצקות לתושבי אל עראקיב. התושבים במחאה לציון שבע שנים להריסה הראשונה (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

תושבי אל עראקיב: המדינה מנסה להתיש אותנו ע"י קנסות

המאבק המשפטי של תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר, שנהרס 173 פעמים, עולה מאות אלפי שקלים. עכשיו נחלצו פעילים לקמפיין מימון המונים לטובת תושבי הכפר. "זו הבעת סולידריות בסיסית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf