newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סרט חדש של שיחות עם ילדי נבי סאלח מועמד לשני פרסים בינלאומיים

הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה" של יובל אורון מביא את קולות הילדים של הכפר שהפך לסמל של מאבק. הסרט יוקרן החודש בשתי תחרויות באירופה

מאת:

כתבה: קרן מנור

סאמר תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

סאמר תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה" מסתכל לילדי נבי סאלח ישר בעיניים. יובל אורון, פעיל פוליטי וסטודנט לתאטרון, יצר את הסרט במסגרת סדנאת הווידאו-דוקומנטרי "מעבר לחומות" של עמותת אקטיבוויז'ן. אורון החליט לדבר עם ילדי הכפר אליו הוא הולך מדי יום שישי בשלוש השנים האחרונות ובחר במבע קולנועי הכולל שיחות עם שבעה ילדים מהכפר, כשהצעיר שבהם בן שש והמבוגר בן שש-עשרה.

הכפר נבי סאלח מונה כ- 500 תושבים ונמצא 35 דקות מתל אביב, ילדי הכפר נולדו לחיים תחת כיבוש של צבא זר ומזה יותר מארבע שנים מתנהלת התנגדות עממית לא חמושה מול כוחות הכיבוש בכפר הקטן שלהם. הם חלק ממנה. חלק משמעותי מאוד. הם מפגינים, נאבקים, נעצרים, לבתים שלהם מגיעים החיילים בלילה. הם מבקרים את ההורים בבתי הכלא, הם נורים, ומגיעים להלוויות של קורבנות ההתנגדות.

ז'אנה תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

ז'אנה תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

באסל תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

באסל תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

יובל אורון, שזהו לו ניסיון ראשון בעשייה קולנועית, מסביר על תהליך עשיית הסרט:

הגעתי לצלם את הסרט ממקום של ניסיון להבין ולו במעט את העולם של הילדים האלו. לשוחח איתם ולשמוע איך הם רואים את הדברים. לשמוע אותם מתארים עולם מלא באלימות ופוליטיקה, במוות ובבתי סוהר ועימותים וכאב, עולם שיצרו בשבילם המבוגרים. לתת להם להסביר לנו את העולם הזה, לצייר לנו אותו, בפשטות, בניקיון ובתום שנשתמר בהם למרות הכל. אולי מבחינתי הילדים הם אלו שעוד לא הספיקו לפגוע באף אחד בסיפור העצוב הזה, שלהם הכי פחות מגיע. שעם הכל אפשר להתווכח חוץ מאשר עם המילים שלהם. עם הצדק האבסולוטי של החוויה שלהם. שאולי זה הכי ברור כשהם אומרים את זה. שאולי אם ישארו רק קיר לבן, כיסא וילד נוכל להקשיב. לראות לכמה דקות בעיניים אחרות את מה שיצרנו כאן.

החודש ישתתף הסרט בשתי תחרויות באירופה. האחת, תחרות אונליין של ארגון 'Human Rights Nights', ארגון ללא מטרת רווח המחויב לקידום זכויות אדם באמצעות קידום פרוייקטים תרבותיים. הסרט שיקבל את מספר הלייקים הגדול ביותר יוקרן בפסטיבל הארגון בעיר בולוניה, איטליה, בין התאריכים ה-9 ל-18 למאי. בתחרות השנייה, MADE in MED, מתמודד הסרט על פרס חביב הקהל יחד עם סרטים קצרים נוספים שנוצרו על ידי במאים מאלג'יריה, מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, לוב, מרוקו, פלסטין, סוריה ותוניס.

עמותת אקטיבוויז'ן הוקמה בשנת 2006 ע"י קבוצה של יוצרים ופעילות בתחום המדיה הוויזואלית, ואני ביניהם. פעילות העמותה מתמקדת בהעברת סדנאות צילום ווידאו לקהילות שונות מתוך רצון לעודד את אותן קהילות לפתח ערוצים ישירים ועצמאיים של מדיה ויזואלית ככלי במאבקים חברתיים ופוליטיים, ומתוך שאיפה לאתגר את הקשר המסורתי הקיים בין ה"מתועד" ל"מתעד".

בפרוייקט "מעבר לחומות", שנעשה בשיתוף עם הוועדות העממיות בשטחים ועם הארגון האיטלקי SCI ונתמך על ידי האיחוד הארופי, העבירה עמותת אקטיבוויז'ן קורס וידאו-דוקומנטרי לפעילים פוליטים מקומיים. תשעת הסרטים שיצרו משתתפי הקורס יוקנו ב- 29 למאי בקפה יאפא וב- 20 ליוני בסינמטק תל אביב.

מארח תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

מארח תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חיילים מגדוד נצח יהודה מסיירים בגבול ישראל-עזה, ב-20 באוקטובר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

חיילים מגדוד נצח יהודה מסיירים בגבול ישראל-עזה, ב-20 באוקטובר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אם ישראל תסרב להתמודד עם המציאות, זה לא ייגמר בנצח יהודה

לגדוד הדתי שמשתייך לחטיבת כפיר יש היסטוריה ארוכה של התעללות בפלסטינים ושל מעשי הרג, אבל מי שטרח לקרוא את החוק האמריקאי הרלוונטי מבין שזה לא עניין נקודתי. למעשה, המדינה מקבלת ברירה: להקריב מיליציה דתית גזענית, או להסתכן בהרחבת הסנקציות לכל הצבא

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf