סרט חדש של שיחות עם ילדי נבי סאלח מועמד לשני פרסים בינלאומיים

כתבה: קרן מנור

סאמר תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה" מסתכל לילדי נבי סאלח ישר בעיניים. יובל אורון, פעיל פוליטי וסטודנט לתאטרון, יצר את הסרט במסגרת סדנאת הווידאו-דוקומנטרי "מעבר לחומות" של עמותת אקטיבוויז'ן. אורון החליט לדבר עם ילדי הכפר אליו הוא הולך מדי יום שישי בשלוש השנים האחרונות ובחר במבע קולנועי הכולל שיחות עם שבעה ילדים מהכפר, כשהצעיר שבהם בן שש והמבוגר בן שש-עשרה.

הכפר נבי סאלח מונה כ- 500 תושבים ונמצא 35 דקות מתל אביב, ילדי הכפר נולדו לחיים תחת כיבוש של צבא זר ומזה יותר מארבע שנים מתנהלת התנגדות עממית לא חמושה מול כוחות הכיבוש בכפר הקטן שלהם. הם חלק ממנה. חלק משמעותי מאוד. הם מפגינים, נאבקים, נעצרים, לבתים שלהם מגיעים החיילים בלילה. הם מבקרים את ההורים בבתי הכלא, הם נורים, ומגיעים להלוויות של קורבנות ההתנגדות.

ז'אנה תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

באסל תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"

יובל אורון, שזהו לו ניסיון ראשון בעשייה קולנועית, מסביר על תהליך עשיית הסרט:

הגעתי לצלם את הסרט ממקום של ניסיון להבין ולו במעט את העולם של הילדים האלו. לשוחח איתם ולשמוע איך הם רואים את הדברים. לשמוע אותם מתארים עולם מלא באלימות ופוליטיקה, במוות ובבתי סוהר ועימותים וכאב, עולם שיצרו בשבילם המבוגרים. לתת להם להסביר לנו את העולם הזה, לצייר לנו אותו, בפשטות, בניקיון ובתום שנשתמר בהם למרות הכל. אולי מבחינתי הילדים הם אלו שעוד לא הספיקו לפגוע באף אחד בסיפור העצוב הזה, שלהם הכי פחות מגיע. שעם הכל אפשר להתווכח חוץ מאשר עם המילים שלהם. עם הצדק האבסולוטי של החוויה שלהם. שאולי זה הכי ברור כשהם אומרים את זה. שאולי אם ישארו רק קיר לבן, כיסא וילד נוכל להקשיב. לראות לכמה דקות בעיניים אחרות את מה שיצרנו כאן.

החודש ישתתף הסרט בשתי תחרויות באירופה. האחת, תחרות אונליין של ארגון 'Human Rights Nights', ארגון ללא מטרת רווח המחויב לקידום זכויות אדם באמצעות קידום פרוייקטים תרבותיים. הסרט שיקבל את מספר הלייקים הגדול ביותר יוקרן בפסטיבל הארגון בעיר בולוניה, איטליה, בין התאריכים ה-9 ל-18 למאי. בתחרות השנייה, MADE in MED, מתמודד הסרט על פרס חביב הקהל יחד עם סרטים קצרים נוספים שנוצרו על ידי במאים מאלג'יריה, מצרים, ישראל, ירדן, לבנון, לוב, מרוקו, פלסטין, סוריה ותוניס.

עמותת אקטיבוויז'ן הוקמה בשנת 2006 ע"י קבוצה של יוצרים ופעילות בתחום המדיה הוויזואלית, ואני ביניהם. פעילות העמותה מתמקדת בהעברת סדנאות צילום ווידאו לקהילות שונות מתוך רצון לעודד את אותן קהילות לפתח ערוצים ישירים ועצמאיים של מדיה ויזואלית ככלי במאבקים חברתיים ופוליטיים, ומתוך שאיפה לאתגר את הקשר המסורתי הקיים בין ה"מתועד" ל"מתעד".

בפרוייקט "מעבר לחומות", שנעשה בשיתוף עם הוועדות העממיות בשטחים ועם הארגון האיטלקי SCI ונתמך על ידי האיחוד הארופי, העבירה עמותת אקטיבוויז'ן קורס וידאו-דוקומנטרי לפעילים פוליטים מקומיים. תשעת הסרטים שיצרו משתתפי הקורס יוקנו ב- 29 למאי בקפה יאפא וב- 20 ליוני בסינמטק תל אביב.

מארח תמימי, מתוך הסרט "לפעמים אני מפחדת לפעמים אני מרביצה"