מדיניות הסיפוח מסכנת את הלגיטימציה לקיומה של ישראל
חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק קובעת שישראל מערערת את הסדר הבינלאומי שנקבע לאחר מלחמת העולם השנייה – אותו סדר שאיפשר את הקמת המדינה
הממשלה איבדה קשר עם המציאות. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ב-15 ביולי 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
ממשלת ישראל, ואולי אף מרבית החברה היהודית במדינה, איבדה קשר עם המציאות. הם מנותקים עד כדי כך, שהם לא מבחינים כי מדיניות הסיפוח של ישראל מסכנת את הלגיטימציה הבינלאומית לקיומה – לא פחות. זו המשמעות הפוליטית וההיסטורית של חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק שניתנה בסוף השבוע שעבר, ושל הדיונים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי.
הקמתה של מדינת ישראל התאפשרה הודות לנסיבות, ששררו לאחר מלחמת העולם השנייה. בריטניה סבלה אבדות קשות במלחמה, וקצרה ידה מלנהל את פלסטינה והודו המסוכסכות. הגישה השלטת אז ביחס לסכסוכים אתניים גרסה שעל הצדדים לחלק את הטריטוריה שהם רבים עליה. כך נולדה החלטת החלוקה של האו"ם מ-1947, שמילאה את ליבו של היישוב היהודי שמחה. עשר שנים קודם לכן כבר תכננה הנהגת היישוב את חלוקת הטריטוריה, יחד עם חברי ועדת פיל הבריטית שמונתה לבחון מה לעשות בשטח שבו בער המרד הפלסטיני של 1936.
להחלטת החלוקה יש להוסיף את רגשות הצער והאשמה של מדינות העולם על שואת היהודים. מדינה לעם הנרדף נתפסה כפיצוי ראוי לשואה. הקמתה של מדינת ישראל השתלבה בסדר העולמי החדש שהמעצמות המנצחות השליטו.
במרכז הסדר העולמי החדש הועמדו הקטגוריות של פשעים נגד האנושות, השמדת עם, ואיסור על סיפוח שטחים שנתפסו במלחמה, גם אם סיבת המלחמה מוצדקת. קטגוריות אלו היו והינן עדיין אנטי נאציות. הן הוכללו במשפט הבינלאומי, שעל פיו פועלים שני בתי הדין בהאג. לא במקרה נטלו שני פרופסורים יהודים למשפטים, רפאל למקין והרש לאוטרפכט, חלק מכריע בעיצובן והכללתן במשפט הבינלאומי.
חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק קובעת שישראל מערערת את הסדר הבינלאומי שנקבע לאחר מלחמת העולם השנייה. היא סיפחה למעשה שטח שנכבש במלחמה, והמעשה מנוגד לחוק הבינלאומי.
ההחלטה אומרת שההתנחלויות אינן גידול פרא או מעשה עברייני של כמה נערי גבעות סוררים, אלא קובעת חד משמעית שמדובר במעשה מדינה, יוזמה ממשלתית עקבית. אם מוסיפים לכך את ההקשר ההיסטורי, אפשר לומר כי בית הדין טוען שישראל עושה מה שגרמניה הנאצית עשתה ושכנגדו נוסד בית הדין. כתם קשה הוטל על מדינת ישראל.
בית הדין אולי לא השתמש במילה אפרטהייד לתיאור המציאות שישראל משליטה בשטחים שעליהם היא שולטת, אבל חוץ מהמונח עצמו שלא נמצא בהחלטה, התוכן והמשמעות של משטר אפרטהייד נמצאים בטקסט בסעיפים 229-223. זהו כתם נוסף שהוטל על ישראל. מדינת אפרטהייד היא מדינה לא לגיטימית.
יחד עם זאת, קבע בית הדין שפעולותיה הפסולות של ישראל מתבצעות בשטחים שנכבשו ב-1967, לא בשטח הריבוני המוכר של המדינה. אולם אם הסיפוח הבלתי קביל והבלתי חוקי הוא מעשה מדינה, האין הדבר מקרין גם על המדינה בגבולות 1949?
במילים אחרות, דילמה לא קלה תעמוד בפני חברות אזרחיות וממשלות, שרוצות לשמור על הסדר העולמי שנקבע לאחר מלחמת העולם השנייה; שלא מוכנות להשלים עם הפלישה הרוסית לאוקראינה וסיפוח חלקים משטחה לרוסיה; שלא השלימו עם פלישת עיראק לכוויית וסיפוחה.
הן יצטרכו להחליט אם להעניש את התוצאה של מעשה המדינה – את ההתנחלויות והמתנחלים; או את מי שמבצע את המעשה הלא ראוי – את המדינה. והמדינה כוללת גם את זו הקיימת בשטחי 1949. ודאי שכך הדבר בירושלים, שם המדינה מיישמת בגאון את הסיפוח במזרח העיר.
זו הדילמה המעשית. מעבר לה נמצא ההקשר ההיסטורי. האם מדינה שמערערת את הסדר העולמי האנטי נאצי היא לגיטימית?
מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה עם מובילי יוזמת ז'נבה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
