לפני שמאשימים את בנט בפשעי מלחמה

עיתונאי ידיעות אחרונות יגאל סרנה פרסם בסוף השבוע בטור שלו האשמה חמורה נגד נפתלי בנט: על פי סרנה, בנט היה מפקד של כוח מגלן שפעל ברצועת הביטחון בעת מבצע "ענבי זעם" ב-96'. בנט חרג מהפקודות, הסתבך, נזקק לאש חילוץ, וזו פגעה בטעות במחנה הפליטים של האו"ם בכפר קאנא. מהירי נהרגו 102 אזרחים; האירוע הוביל לסיום המבצע.

דוד זונשיין, יו"ר הוועד המנהל של בצלם, שגם שירת כקצין במגלן ולקח חלק באותו מבצע, טוען בשרשור אצל אבנר כהן שהתיאור של סרנה אינו מדויק, וממילא אי אפשר להפיל את האחריות על קצין בן 22 שבקושי הבין את הנסיבות. אני נוטה להסכים עם זונשיין: האחריות לטבח כפר קאנא אינה של קצין זוטר כמו בנט, אלא של מי שהכריזו על ההגיון הנוראי של המבצע הזה, ובראשם ראש הממשלה שמעון פרס, הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק ואלוף פיקוד צפון עמירם לוין.

כמו ב"דין וחשבון" לפניו, הרעיון הנואל בענבי זעם היה להפעיל לחץ על האוכלוסיה האזרחית על מנת לגרום לזו לברוח צפונה ולהפעיל לחץ על ממשלת לבנון שזו תשתדל אצל הסורים שמצידם ירסנו את החיזבללה. ככה מתאר את המבצע אתר חיל האוויר:

מהלכי מבצע 'ענבי זעם', שהחל ב-11 באפריל 1996, היו דומים למבצע 'דין וחשבון', ביולי 1993: הפצצה כבדה של הכפרים השיעיים בדרום לבנון במטרה ליצור נהירת אזרחים צפונה, לכיוון ביירות, ובכך להפעיל לחץ על ממשלות סוריה ולבנון לרסן את פעולות החיזבאללה.

התפיסה הדפוקה הזו לא יכולה הייתה שלא להוביל לאסון. במהלך המבצע צה"ל זרק כרוזים על הכפרים, ואחר כך הפציץ את פאתיהם – מה שאכן הוביל לנהירת אזרחים צפונה ולמחנות אירעיים (כמו זה בכפר קאנא). בשלב מסוים, הצבא החל להפציץ את הכפרים עצמם. הנקודה הזו זכורה לי במיוחד מפני ששירתי בתוך הרצועה כמפקד של כח המורכב מנגמ"ש חי"ר וטנק, כאשר קיבלנו פקודה לירות על בתים באחד הכפרים שמהם, כך האמנו, היו "זיהויים" של אויב. בפועל אלו היו סתם בתים מקריים שמפקד הפלוגה או הגדוד בחר, במסגרת "הגברת הלחץ" על האזרחים.

רוקנו על אותם בתים בטן שלמה של טנק בתוך שעה. למזלי, התושבים אכן נמלטו ואיש לא נהרג באירוע הזה – פשע המלחמה הפרטי שלי – אבל ברור שברמת הרעיון, הפגיעה המכוונת במטרות אזרחיות גרועה הרבה יותר מהירי השגוי אל כפר קאנא, שנועד לפחות לשרת תכלית צבאית (חילוץ כח שהסתבך). באופן אישי, אציין שלקח לי כמה ימים עד שהבנתי מה קרה ועל מי ומה יריתי, ועוד כמה שנים עד שמשמעות האירוע הזה חלחלה אלי, ושינתה לחלוטין את הגישה שלי לצה"ל ולפוליטיקה.

פרס שילם בבחירות על "ענבי זעם" ועל כפר קאנא, אבל רוב השמאל הישראלי לא למד את הלקח, והוא ממשיך להריע למבצעים צבאיים נגד אוכלוסיה אזרחית, בהקפים איומים ורחבים הרבה יותר מאשר אי פעם הגענו אליהם בלבנון. ידידי השמאלנים, לפני שמדברים על בנט, כדאי להסתכל עלינו.

> בלי להתנצל: בנט גונב קרדיט על מאבקי העובדים וההסתדרות