newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כדי לעצור את הפיגועים חייבים לראות אותם בהקשר הרחב

אי אפשר להבין את המציאות הישראלית-פלסטינית דרך בחינת מקרי קיצון כמו פיגועי דקירה כאירועים נטולי הקשר. כל עוד תמשיך ישראל להתנהל כשחקן יחיד בזירה ולהתעלם מהקיום הפלסטיני, הלהבות ימשיכו לבעור

מאת:

יום קשה מתקרב לסיומו: שני פיגועי דקירה בוצעו בהפרש זמנים קצר, האחד גבה את חייה של צעירה בטרמפיאדה בגוש עציון, והשני שלח חייל צעיר במצב אנוש אל חדר הניתוחים. בעת כתיבת הדברים האלה ממש מזדחלת החרדה שמא עוד לא נאמרה המילה המדממת האחרונה לערב זה.

בתוך המציאות הכאוטית הזו יש דבר אחד שאפשר לומר כבר עכשיו בוודאות: עוד בטרם ייצא היום יתחרו ביניהם שרים וחברי כנסת מי יצליח להנפיק את האמירות הזועמות, המזועזעות, המתלהמות ביותר, מי ישלוף את המקל הארוך יותר להכות בו את הטרור, מי יתמלל את החרדות של הציבור הישראלי ויעצים אותן בצורה המניבה ביותר פוליטית. אז רגע לפני שמנהיגינו מגיעים אל המקלדת או אל המיקרופון הפתוח הראשון, כדאי אולי להספיק לומר כמה דברים:

פיגועי הטרור הנתעבים שהתרחשו היום הם חלק ממערכה שממשלת ישראל יכולה אך לא רוצה לרסן, מערכה שהיא אף מעצימה ביודעין. אפשר כבר עכשיו לנחש כמה פוליטיקאים ואנשי ביטחון יופיעו על המסך במהדורות החדשות הקרובות כדי להפציר בנו לצמצם את העדשות ולבחון את המציאות רק דרך האירועים הקשים הללו, באופן נטול הקשר: "הם" לא רוצים אותנו פה, "הם" צמאים לדם יהודי, "הם" איום שיש לטפל בו ביד קשה. ומי שלא מבין זאת ומפגין, שילך "לשם".

> הרצחת וגם שקרת? בפרשת כפר כנא המשטרה מתעלה על עצמה בהונאה

זירת פיגוע הדקירה בסמוך לתחנת הרכבת ההגנה, תל אביב. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

זירת פיגוע הדקירה בסמוך לתחנת הרכבת ההגנה, תל אביב. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

על (חוסר) האפקטיביות של מדיניות היד הקשה עמדו כבר כוחותינו בירושלים, אבל האמת היא ששום פתרון לא יצלח כל עוד מסרבים לראות את המציאות באופן פנוראמי, על שלל מרכיביה. ומרכיבי המציאות הזו כוללים גם את החרדה הפלסטינית העמוקה והאותנטית מפני המהלכים הישראליים האחרונים לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית; הם כוללים את התובנה הפלסטינית הברורה שחיי הפלסטינים, הן בתוך ישראל והן בגדה וברצועה, אינם שווים בעיני ישראל אפילו כקליפת השום; הם כוללים גם את ההכרה בכך שישראל מצמצמת בעקביות ובמשך שנים את אפשרויות המאבק הפלסטיני הלא אלים, בעוד היא הולכת ומעמיקה את אחיזתה בשטחים הכבושים מדי יום ביומו.

כדי להבין מה קורה פה חייבים להכיר בעובדה שמעשי האלימות הקיצוניים הללו אינם בלתי קשורים, למשל, גם להחלטת ועדת השרים לחקיקה להחיל את החוקים הישראליים אוטומטית על ההתנחלויות בגדה. הם לא בלתי קשורים להחלטה לאסור על הפלסטינים בגדה להשתמש באוטובוסים. הם לא בלתי קשורים לתוכניות מגירה למיניהן להפקיע עשרות אלפי דונמים של אדמה בגדה כדי לסלול עוד כבישי אפרטהייד, לכניסות מתוקשרות של מתנחלים לבתי פלסטינים ולענישה הקולקטיבית של תושבים בירושלים המזרחית, ועוד ועוד.

יצירת ההקשרים הללו לא נועדה בשום פנים ואופן לתרץ או חלילה להצדיק את פיגועי הדקירה היום, או כל הפעלת אלימות אחרת. היא באה לומר דבר פשוט: ישראל לא יכולה להמשיך ולהתנהל כשחקן יחיד בזירה תוך התעלמות מוחלטת מהצד שמנגד במקרה הטוב, או דיכויו ונישולו במקרה היותר שכיח, ולצפות שהעסקים יתנהלו כרגיל. אם העקרונות של כללי המשחק שמכתיבה ישראל, בהיותה הצד החזק, הם בניסוח הפשטני ביותר "חטוף ככל יכולתך" – על ידי הפקעות, חקיקות, בניה וכו', אזי הגירסה הפלסטינית תהיה "החטף ככל יכולתך". זוהי, כמובן, עסקה אסונית לשני הצדדים.

זה לא חייב להיות משחק סכום אפס, והישגיו של האחד לא חייבים – הם לא יכולים – להיות כרוכים בתבוסתו של האחר.

פירוש המילה "שכן" בפרסית היא "זה שחולק איתך את אותו הצל". ולא לחינם העברית מקשרת אטימולוגית בין "צל" ל"הצלה", חיבור מובן בחלק הזה של העולם בו השמש יכולה להיות מצמיתה כל כך. שכנינו הם אלה שחולקים איתנו את הצל. בפני ישראל עומדת ההחלטה: או שנינצל ביחד עם שכנינו, או שניצלה ביחד איתם בלהבות.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

לא "עניין תרבותי". מחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית, 28 באוקטובר 2021, תל אביב (צילום: אביב אבשלום / פלאש90)

הפשיעה היא חלק מתוכנית פירוק העם הפלסטיני. מתי נתפכח?

ישראל מרסקת את הגדה באמצעות התנחלויות, את עזה במלחמה ובמצור, ואותנו, האזרחים הפלסטינים באמצעות ההזנחה והפשיעה. בעודי כותב את השורות האלה, יירצח ערבי נוסף. זהו מאבק על עצם הקיום שלנו, ועליו להיות מאבק לאומי מתמשך  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf