כיצד תשפיע המלחמה על הצבעת האזרחים הערבים בבחירות?
המחיר הכבד של המלחמה וחורבנה של עזה גורמים גם למחרימי בחירות מסורתיים לשנות עמדה. מאידך יש הטוענים שדווקא עכשיו, כאשר ישראל מוקעת בעולם, אסור לאזרחים הפלסטינים לספק לה את עלה התאנה הדמוקרטי

"התגובה שלנו כחברה לניסיונות פסילת מועמדים צריכה להיות בהעלאת אחוזי ההצבעה". ח"כ איימן עודה (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
מרבית הפרשנויות לירידה באחוזי ההצבעה בקרב החברה הערבית בבחירות לכנסת בשנים האחרונות מתמקדות בירידה בפופולריות של המפלגות הערביות, בעקבות הסכסוכים הפוליטיים לאחר פירוק הרשימה המשותפת. אך קיימות סיבות נוספות, משמעותיות לא פחות, לתופעה, ביניהן הייאוש מהתפשטות הפשיעה המאורגנת, היעלמות האופק המדיני, ואולי הסיבה החשובה ביותר – אובדן האמון המוחלט במדינה ובמוסדותיה, כולל הכנסת.
עם סיום המלחמה בעזה והעמקת המשבר הקואליציוני, הדיון על הבחירות חוזר ועולה שוב אל פני השטח.
>> נפילת אסד הציתה ויכוח נושן בחברה הערבית בישראל
"מה שקרה בתקופה האחרונה הוא הוכחה לחשיבות התפקיד הפוליטי שלנו", אומר ג'עפר פרח, מנהל מרכז "מוסאוא", ששמו מוזכר כאחד המועמדים המובילים להצטרף לרשימת חד"ש בבחירות הבאות. "לאחר 1948, שיעורי ההצבעה היו גבוהים, משום שעמנו הרגיש שיש לו אחריות בתקופה קריטית ושעליו לתרום לשינוי. עכשיו, לאחר המלחמה הזאת, מוטלת עלינו כחברה אחריות גדולה.
"לאי השתתפותנו בבחירות האחרונות היה מחיר כבד. אני סבור שזה ידחוף אנשים להשתתף יותר בבחירות הקרובות. אנשים מבינים היום שכמה קולות נוספים וחציית אחוז החסימה על ידי בל"ד ומרצ היו יכולים לשנות את ההיסטוריה. אולי 7 באוקטובר לא היה מתרחש, וגם אם היה קורה, התגובה לא היתה בצורה האכזרית הזו, כי כל ממשלה אחרת היתה ממהרת להגיע לעסקת שבויים, בניגוד לממשלת נתניהו".
גם מ', בכיר בהנהגה הערבית שהעדיף לדבר בעילום שם מחשש להסתה נגדו, ושבתקופה מסוימת החרים את הבחירות לכנסת, מסכים עם פרח שהפעם שיעור ההצבעה בחברה הערבית יהיה גבוה, על אף העלייה ברמת הגזענות.

"הפעם אנשים ישתתפו בבחירות יותר מפעמים קודמות, כי הם ראו שכמה מושבים נוספים יכולים לשנות מדיניות". מצביעה בטייבה, נובמבר 2022 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש 90)
"משמעות הכניסה לכנסת לא נגזרת מכך שהיא 'במה קדושה', אלא מהמידה שבה ננצל אותה. החוקים שמחוקקים ומוצעים, סוגיות של קרקע ודיור בנגב ובמקומות אחרים, מעצרי האזרחים וכל מה שקורה בשנים האחרונות – כל אלו מדגישים שכחברה שנאבקת על זכויותיה, אסור לנו לראות את זה כגזירת גורל שלא ניתנת לשינוי. הפלסטינים בתוך הקו הירוק חיפשו מאז 1948 נוסחה שמשלבת בין השתתפות פוליטית בישראל לבין התארגנות פנימית בסגנון ועדת המעקב וועדת ההגנה על הקרקעות. היו תחנות שבהן הצלחנו והיו כאלה שלא. לכן, אני חושב שהפעם אנשים ישתתפו בבחירות יותר מפעמים קודמות, כי הם ראו שכמה מושבים נוספים יכולים לשנות מדיניות".
לפי השיח הציבורי, התחושות בחברה הערבית אכן נוטות להשתתפות רחבה יותר בבחירות הקרובות. עם זאת, הגורמים שמתנגדים להשתתפות בבחירות לא שינו את עמדתם; להפך. "הם תמיד מוצאים דחליל חדש", אומר לואי ח'טיב, מנהיג בתנועת "בני הכפר" (אבנא אל-בלד) שבאופן מסורתי מחרימה את הבחירות. "הטענה לפיה אילו היו לערבים יותר מושבים המלחמה הזאת לא היתה מתרחשת היא מנותקת מהמציאות. אנחנו מכירים היטב את יאיר לפיד ואת המחנה שתומך בו. רוב אלו שמפגינים נגד המלחמה, המטרה היחידה שלהם היא להשיב את החטופים, ולא עזה או הטבח שקרה שם. אם לא היו חטופים, לא היינו מגיעים לסיום המלחמה.
"לגבי חברי הכנסת הערבים – גם אם מספרם יעלה ל-20, כל היהודים יתאחדו נגדם בכל הנושאים הלאומיים והקולקטיביים. בסופו של דבר, גם בנסיבות כאלו, הם אינם רוצים שום שותפות עם הערבים. מנסור עבאס ניסה להציע רשת ביטחון לממשלה, והם דחו אותו. אפילו אלו שהיו שותפיו בעבר מתכחשים לו עכשיו".

"אפילו אלו שהיו שותפיו בעבר מתכחשים לו עכשיו". מנסור עבאס לוחץ את ידו של נפתלי בנט (אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)
בסוף אוקטובר האחרון אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שמרחיבה את הסיבות שבשלן ניתן למנוע מועמדות לכנסת. החוק הנוכחי אוסר על התמודדות לכנסת של מי שתומך באופן ברור ושיטתי ב"מאבק המזוין" נגד ישראל, בעוד הצעת החוק החדשה מרחיבה את מעגל המניעה כך שיכלול גם הזדהות עם "אירוע אחד", או "פעולה אחת", נגד ישראל.
בעוד גורמים רבים רואים בחוק המסוכן הזה הכרזת מלחמה על החברה הערבית וצעד גזעני נוסף, שעשוי להוות מניע אמיתי למפלגות הערביות לשקול עזיבה של הכנסת, ג'עפר פרח רואה בחוק הזה המשך למגמה שנמשכת כבר יותר מעשור.
"לאחר 1993, כשהח"כים הערבים הבטיחו רוב להסכם אוסלו, התחזקה המחשבה על איך לנטרל אותנו פוליטית, והחלו להגיע הצעות לפסול ולרדוף את המפלגות הערביות מצד גורמי ימין. העניין הוא שגם בשמאל ובמרכז, ואפילו מצד אש"ף, לא הוצגה תוכנית הכוללת פתרון צודק ומקיף לפליטים הפלסטינים ולפלסטינים שבתוך ישראל. הנטרול הפוליטי שלנו הוביל לכך שתרמנו להפלת שמעון פרס ב-1996 בעקבות החרמת הבחירות, דבר שהביא לעליית נתניהו, ולהחרמתנו לאחר מכן את בחירות 2001, שהביאה לנפילתו של אהוד ברק. מאז אותו זמן, הקרע בין הנהגת הפלסטינים שבתוך ישראל לבין מחנה האופוזיציה הציוני הולך ומתרחב".
"הרדיפות הגזעניות של פוליטיקאים ערבים אינן חדשות או מפתיעות, אך עלינו להבין שהחברה הישראלית לאחר 7 באוקטובר נעה יותר ימינה ומגנה על כל צעד או חוק שמכוון נגד הערבים", אומרת סונדוס סאלח, לשעבר חברת כנסת מטעם תע"ל – הרשימה המשותפת. עם זאת, היא מדגישה שאין בכך כדי להרתיע את המפלגות הערביות. "עלינו להגיב באמצעות הגדלת הייצוג, הפוליטיזציה של הכעס, והשבת מלחמה במדיניות סתימת הפיות על ידי חיזוק הייצוג שלנו בזירה הפרלמנטרית, הפוליטית והחברתית בכל הפורומים".
"אינני מאמין שבית המשפט העליון יאשר את פסילת המועמדים (בעקבות החוק החדש; ב"ז), אך גם אם זה יקרה, ניתן להחליף אותם במועמדים אחרים ואז להעלות את אחוזי ההצבעה, זה לא אמור לגרום לנו לוותר או להתייאש", אומר מ'. לדבריו, נסיגת הפעילות הפוליטית של האזרחים הפלסטינים אינה קשורה רק לרדיפות הגזעניות: "רמת ההתארגנות העצמית של הפלסטינים ירדה בשנים האחרונות, והדבר נובע מירידה בקרנן של המפלגות. זו תופעה עולמית ולא מקומית בלבד. ירידה ברמת ההתארגנות מובילה לאובדן תפקידה ומעמדה של ועדת המעקב והשפעתה, וכאן טמון הסיכון, משום שהקיום שלנו דווקא כעת נמצא תחת איום ממשי".
סערת איימן עודה
מי שמצא עצמו לאחרונה תחת מתקפה חריפה הוא ח"כ איימן עודה, יו"ר רשימת חד"ש-תע"ל, לאחר שכתב ב-X, שהוא שמח לראות את החטופים והאסירים משתחררים. גורמים בימין האשימו אותו שהוא משווה בין אסירים פלסטינים לחטופים, והעניין התפתח לתהליך של איסוף חתימות ח"כים לצורך הדחתו.
"אין כאן דבר שמצדיק את כל ההסתה הזו", אומר מ', "אך הימין רוצה לשלול את הלגיטימציה של חברי הכנסת הערבים כדי לחזק את כוחו. הוא מחפש כל הזדמנות לעשות זאת, כחלק מהמאמצים למחוק מועמדים ערבים, במטרה לזרוע ייאוש בקרב האזרחים הערבים ולגרום להם לא להצביע בבחירות. התגובה של החברה הערבית צריכה להיות בהשתתפות ובהצבעה".
בשיחה עימו, עודה עצמו הגיב לסערה ברוח דומה: "המהלך הזה נגדי הוא חלק מהגמוניה ימנית וניסיון לנפח כל הצהרה. לפניו היתה הצעת החוק לפסילת מועמדים, וכל זה חלק ממאמצי הימין לחזק את שלטונו, להעביר את ההפיכה המשפטית ואת כל תוכניותיו. זה דבר שהמרכז-שמאל צריך להבין, ואני מאמין שגם בית המשפט מבין את זה.
"אנחנו, חברי הכנסת הערבים, איננו רק המטרה, אנחנו גם כלי. המטרה שלהם היא ראשות בית המשפט העליון, וכדי להבטיח זאת הם זקוקים לכנסת ללא ערבים, או לפחות עם אחוזי הצבעה נמוכים מאוד בקרב הערבים. על המרכז-שמאל להבין שעליו להגיב ברצינות לכל רעיון ההדחה, כי מטרתו היא שליטת הימין בשלטון. אני לא אהיה מועמד בבחירות הקרובות, כבר הודעתי על כך קודם לכן. אך אני מאמין שהתגובה שלנו כחברה לניסיונות פסילת מועמדים צריכה להיות בהעלאת אחוזי ההצבעה בבחירות, ונראה שהחברה הערבית נעה בכיוון הזה".
מחיר ההשתתפות, מחיר ההחרמה
בדיון המתמשך ברחוב הערבי, במיוחד בתקופת המלחמה בעזה, עולות תמיד שתי תיאוריות מנוגדות. אחת טוענת כי כאשר החברה הערבית בחרה לא לצאת ולהצביע באופן מספק בבחירות האחרונות, היא תרמה לעליית ממשלת הימין הקיצוני לשלטון, שעשתה את מה שעשתה, במיוחד בשנה האחרונה. לעומתה, התיאוריה השנייה גורסת כי אירועי השנה האחרונה, ואירועי 2021 לפניה, לצד החוקים הגזעניים שהממשלה ממשיכה ליזום ולחוקק, כולם מדגישים שאין לנו מקום בכנסת מלכתחילה, וכי ישראל היא המרוויחה העיקרית מכניסת הערבים לכנסת, משום שזה מציג אותה בפני העולם כמדינה דמוקרטית.
"הטענה הזו, לפיה קיומן של המפלגות הערביות מחזק את הנרטיב הישראלי כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, נשמעת כבר עשרות שנים והיא מובנת", אומר מ', "אבל אנחנו לא נמצאים בכנסת כדי לשפר את תדמיתה של ישראל, אלא כדי להתייחס אליה כעוד זירת מאבק. הזכות לשותפות פוליטית אינה חסד שמוענק על ידי המדינה, וישראל אינה יכולה לטעון שקיומה של הכנסת הופך אותה למדינה דמוקרטית. באופן דומה, ישראל אינה יכולה לטעון שקיומו של בית משפט עליון הופך אותה למדינה דמוקרטית, שכן בית המשפט פסק פעמים רבות פסיקות שמחזקות את הכיבוש ואינן קשורות כלל לדמוקרטיה.
"נוכחותנו בכנסת לא נועדה להלבין את תדמיתה של ישראל. מדובר באילוץ פוליטי. עם זאת, ההיבטים בנושא הזה משתנים כל הזמן. לדוגמה, כעת, לאחר המלחמה, בראש סדר העדיפויות נמצא המאבק להרחבת מרחב הזכויות שנגזל מאיתנו. תמיד ישנם מרחבים למאבק ולשילוב בין המאבק הפרלמנטרי לבין המאבק העממי".

"מתי אנחנו צריכים להעניש את ישראל ולהחרים את הפרלמנט שלה? אם לא עכשיו, אחרי מלחמת ההשמדה הזאת, אז מתי?" פלסטינים חוזרים לג'באליה אחרי הכניסה לתוקף של הסכם הפסקת האש, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עומאר אל-קטאא)
"כל העמים המדוכאים חתרו לדרוש את זכויותיהם הפוליטיות", מאשר פרח את עמדתו של מ'. "הימצאותנו בכנסת אינה משרתת את ישראל, אלא מהווה ביטוי של סדרי עדיפות. נוכחותנו הפרלמנטרית חשובה יותר מתיאוריות אחרות, כי היא מכוונת להשגת זכויותינו, או לפחות לדרישתן".
עמדה זו לא משכנעת בעיניו של ח'טיב. "דווקא עכשיו, כשהעולם כולו מגלה את פניה האמיתיים של ישראל, האם תפקידנו הוא להלבין את הפנים הללו? כל ממשלה שתיבחר תנסה להחזיר את אמון העולם בישראל, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לומר לכל מי שמחרים את ישראל בעולם 'הפלסטינים עצמם לא מחרימים אותנו, ומשתתפים בפרלמנט שלנו'. נוכחות חברי כנסת פלסטינים, דווקא אחרי המלחמה האכזרית הזאת ואחרי כל ההרס והדם, מחזקת את דמותה של ישראל בעולם. איך אפשר להיות חלק מפרלמנט של מדינה שביצעה את מלחמת ההשמדה הגדולה ביותר במאה ה-21? האלטרנטיבה צריכה להיות פתיחת קמפיין נגד הכנסת, נגד בג"ץ, ונגד כל מוסד שסייע למלחמת ההשמדה, במקום להעניק להם לגיטימציה".
"זה לא רק מלחמת ההשמדה", מוסיף ח'טיב. "אפילו ברמה של החברה שלנו בתוך הקו הירוק, ישראל הוכיחה בשנה האחרונה ששאלת החירויות וזכויות הפלסטינים בתוך הקו הירוק נקבעת על ידה – מתי יהיו זכויות ומתי לא יהיו. והנה, בפשטות, היא אוסרת על קיום כל הפגנה שקטה, אפילו בסכנין או במקומות אחרים, בעודה מאפשרת ליהודים להפגין היכן שירצו וכיצד שירצו. ישראל רוצה שנהיה חברה שדואגת רק לעבודה, לאוכל ולשתייה, ושנצביע לפרלמנט, אבל שלא נדבר על אף נושא רגיש, במיוחד בנוגע לאדמה. בקרב הבדואים בנגב היו פצועים, הרוגים ואסירים ב-7 באוקטובר, חלקם אף סייעו להצלת ישראלים ביום הזה. ובכל זאת, אחרי כמה חודשים, הממשלה פתחה במבצע הריסות נגדם.
"אני באמת שואל את עצמי – מתי אנחנו צריכים להעניש את ישראל ולהחרים את הפרלמנט שלה? אם לא עכשיו, אחרי מלחמת ההשמדה הזאת, אז מתי?".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן