כבר לפני עשור, בישראל היו מוכנים להרוג אלף עזתים עבור חייל אחד
טענה רווחת אומרת שאחרי האכזריות שהפגין חמאס, הישראלים איבדו את היכולת לחוש אמפתיה לפלסטינים. אבל מחקרים מראים שזה קרה הרבה קודם. למעשה, הדה-הומניזציה של הפלסטינים מלווה את ישראל מרגע לידתה
רמת הדה-הומניזציה של ישראלים כלפי ה"אויב" גבוהה מכל מקום אחר בעולם, כולל אצל הפלסטינים. חילוץ גופה מקבר אחים ליד בית חולים שיפאא בעזה, במרץ 2025 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)
בעיצומה של הלחימה ברצועת עזה, ערכו שני פסיכולוגים פוליטיים מאוניברסיטאות עלית אמריקאיות סקר בקרב 521 ישראלים. לנשאלים הוצג מצב היפותטי שבו חייל ישראלי פצוע נמצא בשטח שבשליטת כוח פלסטיני. כדי לחלץ אותו, נאמר למרואיינים, יש להפגיז שכונה אזרחית פלסטינית. כמה אזרחים פלסטינים ראוי להרוג לשם כך?
>> אין ילדים מתים בעזה, וטוב שהרגנו אותם
החוקרים התמימים הציעו טווח אפשרי בין 0 ל-1,000, מתוך תקווה לקבל שונות רבה. בפועל, כמחצית מהמשיבים בחרו במספר המקסימלי – 1,000. המדגם לא תוכנן אומנם כמדגם מייצג, אולם התפלגות העמדות הפוליטיות נטתה רק מעט יותר לימין מאשר בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך שלושה חודשים מאוחר יותר. זאת ועוד, אפילו בקרב המגדירים עצמם שמאל או נוטים לשמאל, כרבע מן הנשאלים בחרו במספר המקסימלי.
יש שיאמרו כי בעקבות ההלם מהאכזריות של החמאס ב-7 באוקטובר, הישראלים איבדו את היכולת לחוש אמפתיה כלפי הפלסטינים. אלמלא הטבח ההוא, המספרים היו שונים. רק שהסקר הזה, תוצר עבודתם של הפסיכולוגים הפוליטיים אמיל ברונו ונור קתילי, נערך בראשית אוגוסט 2014. רצה הגורל והסקר נערך באותו השבוע שבו טבחה ישראל ברפיח במאות אזרחים פלסטינים, באירוע שזכה לשם "יום שישי השחור" ושהגשים במציאות את התרחיש שהציג הסקר. צה"ל הוא צבא העם ונהג בהתאם לדעת הקהל. גם הפצ"ר נמנע מלפתוח בחקירה פלילית. בכל מקרה, מסדר הדברים ברור כי מתקפת 7 באוקטובר אינה הסיבה לזילות חיי הפלסטינים בעיני הישראלים.
אחרים יאמרו כי במצב של סכסוך אלים ומתמשך, אך טבעי הוא שתתפתח שנאה בן הצדדים הנצים וחיי האויב יאבדו מערכם, ובכלל "עניי עירך קודמים" הוא עיקרון אנושי נפוץ. זו טענה נכונה, אך לא מספיקה כדי להסביר את הממצאים הקיצוניים. שבועות ספורים לאחר שנערך הסקר, ערכו החוקרים סקר נוסף, הפעם בקרב 354 פלסטינים תושבי הגדה המערבית, המייצגים מגוון של עמדות פוליטיות. למשתתפים הפלסטינים הוצג תרחיש בו הם עדים לשתי מכוניות המדרדרות לתהום – באחת יש ארבע ילדי מתנחלים ובאחרת גבר פלסטיני. יש להם זמן לעצור רק אחת מן המכוניות והחוקרים שאלו באיזו מידה נכון מוסרית להציל את הילדים הישראלים על חשבון הפלסטיני (על סולם של 0 עד 100).
הטבח של 7 באוקטובר לא יכול להסביר לבדו את הדה-הומניזציה לפלסטינים. בית הרוס בקיבוץ בארי (צילום: משה שי / פלאש90)
כמחצית מהמשיבים השיבו בוודאות של יותר מ-50% כי המעשה הנכון לעשות הוא להציל את הילדים הישראלים. אחד מכל שישה משיבים היו בטוחים ב-100% כי זה המעשה הנכון לעשות. חשוב לומר כי הסקר נערך בתום ההתקפה הקטלנית ביותר על עזה עד אותה עת, שגבתה את חייהם של יותר מ-550 ילדים פלסטינים, פי 15 ממספר הילדים הישראלים שנהרגו ב-7 באוקטובר. במילים אחרות, לפחות ב-2014, הסכסוך המדמם ומספר הקורבנות הגבוה לא סחפו את כל הציבור הפלסטיני להלך רוח נקמני וחסר רחמים.
זאת ועוד: לשתי הקבוצות הוצגה סקאלה הידועה כ"סולם התפתחות האדם". בצידה הימני מצויר אדם בן ימינו, ובצידה השמאלי מופיעה דמות אדם קדמון דמוי קוף, הולך על ארבע. המשיבים נתבקשו לדרג גם את עצמם וגם את חברי הלאום היריב על סקאלה שבין 0 (אדם קדמון הולך אל ארבע) ל-100 (אדם בן ימינו). הפער בין הדימוי העצמי לדימוי האחר נחשב על ידי פסיכולוגים פוליטיים למדד דה-הומניזציה. המדידה הראתה רמה גבוהה של דה-הומניזציה הדדית, אך הדה-הומניזציה של פלסטינים בידי ישראלים היתה גבוהה ב-6 נקודות מהדה-הומניזציה של ישראלים בידי פלסטינים. למעשה הדה-הומניזציה של פלסטינים בידי ישראלים היתה הגבוהה ביותר שנמדדה עד אותה עת בקרב קבוצה כלשהי בכלי זה (מחקרים דומים נערכו לפני כן בהונגריה, ארה"ב ואנגליה).
ראיית הפלסטינים כדמויי אדם הולכים על ארבע קיבלה הדהוד מצמרר בשנתיים האחרונות. "חיות אדם! למחוק את עזה מעל פני האדמה!", "חיות אדם מהתינוק עד הזקן. למחוק את כל עזה". ציטוטים מעין אלה הופיעו באין ספור גרסאות במדיה החברתית בימים שלאחר 7 באוקטובר. כתבו אותם ישראלים נורמטיביים. רבים מהם הדהדו את דבריו של שר הביטחון דאז, שהביע רעיון דומה. הדרישה להשמיד מיליונים מחייבת להרחיק את הקורבנות ממשפחת האדם, וכך להתגבר על התניות חברתיות אחרות שעל פיהן הרג ילדים אינו מוסרי.
יהודים אינם מטבעם אכזריים יותר או פחות מבני קבוצות אחרות. אבל בישראל היהודים חיים בהקשר פוליטי קולוניאלי, המחייב דה-הומניזציה גוברת והולכת ופיחות מתמיד בערך החיים של הפלסטינים. הצורך להצדיק את הנישול המתמשך מאז 1948, את משטר העליונות היהודית ואת הדיכוי הקטלני של ההתנגדות שבאה בעקבותיהם, מחייב את הישראלים להקטין את אנושיותם של הפלסטינים. לשם כך פוּתח אוצר מילים ייחודי: ה"מחבל" – הוא אדם ללא היסטוריה וללא אישיות ש"חיסולו" מותר ואף רצוי, ומי שנכנס ל"שטחי השמדה", "ינוטרל".
בהתאם לכך, מאז קום המדינה נדיר למצוא שיהודי ישראלי נענש כראוי על רצח ערבי. הדה-הומניזציה אפשרה להרוג אלפי פלסטינים שניסו לחזור בשנים הראשונות לקום המדינה, בלא דין ובלא דיין. כל נאשמי טבח כפר קאסם ב-1956 חזרו לביתם בתוך פחות משלוש שנים, ואת חלקם תגמלה המדינה במשרות ציבוריות. מבצעי מעשי הטבח בח'אן יונס וברפיח, שנערכו בשבועות שלאחר מכן במהלך הכיבוש הישראלי, מעולם לא נשפטו, וכך גם מבצעי הטבח בקיביה, כמה שנים קודם לכן. קו ישיר עובר בין מעשי הטבח האלה לבין החנינה לנאשמי המחתרת היהודית בשנות ה-80, לעונש המגוחך שקיבל אלאור עזריה ולרישיון לרצח שניתן בפועל למתנחלים בשנים האחרונות. הסלחנות המשפטית עיצבה עולם נורמטיבי שבו חיי פלסטינים הם הפקר.
ימי הזוועות של תמונות הילדים הגוועים מרעב בגטו עזה, ימים שבהם בשאריות השמאל הציוני מתעוררים כדי לכנות את הפשע בשמו, רצח עם, נטועים בעבר ובתהליכי הדה-הומניזציה והתרת הדם בני עשרות השנים שהובילו אותנו עד הלום.
מה היתה התפלגות התשובות לו המחקר מ-2014 היה מציע טווח רחב יותר של הרוגים פלסטינים מעבר ל-1,000? עוד 0, עוד שניים, או אפילו מספר מוכר בן 7 ספרות? האדישות הרווחת לרצח העם שמבצעת ישראל בימים אלה מספקת לנו רמז.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
