ילדי ישראל משלמים בחינוך שלהם על הבחירה לשמר את הסכסוך

סכום כזה, אם היה מתפנה לטובת החינוך, היה בהחלט מעמיד אותנו בקו הראשון של המדינות המפותחות. חייל בבית ספר בגולן, ב-19 באוקטובר 2023 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

ההישגים של מערכת החינוך בישראל תואמים בדיוק את ההשקעה התקציבית בחינוך לתלמיד. בשניהם, בהשוואה בינלאומית, ישראל מדינה שממוקמת מתחת לבינוניות. בשלבי החינוך לגיל הרך ובהכשרה מקצועית על תיכונית, ישראל נמצאת אף מתחת למדינות העולם השלישי.

הנתונים פורסמו לאחרונה בדו"ח על מצב החינוך ל-2024, של ארגון המדינות לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD, Education at a Glance). ישראל משקיעה בחינוך חלק גדול מתוך ההון העומד לרשותה, אולם בשל שיעור הילודה הגבוה, התקציב פר תלמיד נותר נמוך מאוד.

אלא שיש עוד סעיף שבו ההוצאה הממשלתית גבוהה מזו של כל המדינות: צבא וביטחון. אילו ישראל היתה חותרת לשלום, היה בידינו מספיק כסף כדי להוביל את מדינות העולם בהשקעה בחינוך, גם בהינתן שיעור הצעירים הגבוה.

הבטחות נתניהו לחינוך בגיל הרך

באפריל 2023 הודיע ראש הממשלה במסיבת עיתונאים חגיגית על תוכניתו לשיפור החינוך מגיל לידה עד שלוש. ראש הממשלה הסביר כי לילדים שמקבלים חינוך במערכת מפוקחת ומקצועית בגיל לידה עד שלוש, "יש יתרון לכל החיים. וילדים שאין להם את זה, יש להם חסרון לכל החיים". אי אפשר לנסח זאת טוב יותר.

שר האוצר ("זאת החלטה היסטורית") הבטיח 3.1 מיליארד שקל לשיפור איכות החינוך, ועוד 2.2 מיליארד שקל לבניית מעונות. שר החינוך ("זאת בשורה אמיתית") הסביר כי ליבת התוכנית היא בהכשרה של המחנכות המטפלות. וראש הממשלה סיכם: "זה ישים אותנו בקו הראשון של המדינות המפותחות ביותר".

סכומי הכסף האמורים הם טיפה בים ביחס לפערי המימון הקיימים. אלא שגם במעט הזה, הממשלה לא עמדה. בעת גיבוש התקציב ל-2024 הודיע שר החינוך על נסיגה מתוכנית "הבשורה ההיסטורית".

לפי נתוני "בידיים טובות", המטה להשקעה בגיל הרך בהובלת עמותת 121, "יותר מ-80% מנשות החינוך במסגרות לגיל הרך לא עברו אפילו יום הכשרה אחד לתפקידן המאתגר". אולם לנוכח קיצוץ התקציב, בוטלו התוספות להכשרת מחנכות ולשעות הדרכה ששר החינוך הבטיח לכל מעון.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

החינוך הקדם יסודי – רחוק מאוד מהקו הראשון

בינתיים, בכל הקשור להשקעה בחינוך בגיל הרך, ישראל מדשדשת הרחק בתחתית רשימת המדינות (ראו תרשים). על פי הנתונים בדו"ח השנתי החדש, ההוצאה השנתית לחינוך בגיל לידה עד שלוש בישראל מסתכמת ב-4,048 דולר (שווי כוח קנייה). מדובר ברבע מההוצאה בממוצע המדינות שיש אודותן מידע (17 אלף דולר), ובתשיעית מההוצאה בנורווגיה (36 אלף דולר), המדינה שממוקמת בקו הראשון של המדינות המפותחות.

גם בשלב החינוך הבא, חינוך חובה קדם יסודי (גיל 3 עד 6), ההשקעה היא נמוכה מאוד. רק טורקיה ממוקמת בסעיף זה מתחת לישראל. ההוצאה לתלמיד גן בישראל היא 6,799 דולר בשנה, קצת יותר מחצי מההשקעה בממוצע המדינות (12 אלף דולר), וקצת יותר מרבע מלוקסמבורג, מדינת הקו הראשון (25.3 אלף דולר).

בכל שלבי החינוך הקדם יסודי (לידה עד 6), ישראל ממוקמת במקום 28 מתוך 30 מדינות. כדי להגיע למדינות הקו הראשון, חסרה בישראל השקעה של 20 אלף דולר לתלמיד בשנה. בישראל 1.1 מיליון ילדים עד גיל 6, כלומר הפער התקציבי מהקו הראשון (בחישוב גס) עומד על 66 מיליארד שקל. הפער מההשקעה בממוצע המדינות עומד על 23 מיליארד שקל. עכשיו ברור מדוע ה-5 מיליארד שקל שהבטיחה הממשלה (ולא קיימה), הם כלום ושום דבר.

מתחת לממוצע בכל שלבי החינוך

רק בשלב החינוך היסודי, ישראל מתקרבת אל ההשקעה בממוצע המדינות (ראו תרשים). בשלב חינוך זה ישראל ממוקמת במקום 19 מתוך 34 מדינות, פחות מחצי הדרך ללוקסמבורג שבקו הראשון (25.6 אלף דולר).

לעומת זאת, בחינוך העל יסודי (חטיבת ביניים וחטיבה עליונה) ההשקעה בישראל עומדת על 78% מההשקעה בממוצע המדינות. ישראל במקום 24 מבין 33 מדינות, רחוק מלוקסמבורג שבקו הראשון (29.9 אלף דולר).

החינוך העל תיכוני שאינו אקדמי מוזנח בישראל עוד יותר מאשר החינוך בגיל הרך. הכוונה כאן להכשרות מקצועיות שמחייבות גמר תיכון, אך אינן מזכות בתואר ראשון. ההשקעה בישראל מהווה רק 5% מההשקעה בממוצע המדינות. בקו הראשון ניצבת אירלנד (30.7 אלף דולר לתלמיד בשנה).

בהוצאה לתלמיד בחינוך האקדמי ללימודים בתארים ראשון עד שלישי, ישראל ממוקמת במקום 25 מתוך 30 מדינות, ובהוצאה לתלמיד בחינוך האקדמי למחקר ולפיתוח, במקום 23 מתוך 31 מדינות שיש עבורן מידע. בשני תחומים אלה, ההוצאה בישראל עומדת על שני שליש מההוצאה בממוצע המדינות.

ההשקעה בחינוך ביחס להון הקיים

את התמונה העגומה נהוג להסביר לנוכח העובדה שבישראל יש הרבה מאוד ילדות וילדים, שאת חינוכם צריך לממן. הצעירים מתחת לגיל 15 הם 27.8% מאוכלוסיית ישראל, לעומת 17.3% בלבד בממוצע מדינות OECD. כלומר, הטענה היא שישראל כן משקיעה הרבה כסף בחינוך, אבל כיוון שהוא מתחלק בין יותר תלמידות ותלמידים, ההוצאה לתלמיד נותרת נמוכה.

ואכן, על פי הדו"ח החדש, ישראל משקיעה 6.1% מהתוצר המקומי הגולמי על שלבי החינוך מיסודי ועד גמר אקדמיה, יותר מאשר ההשקעה בממוצע המדינות (4.9% מהתוצר). עם זאת, יש שלוש מדינות (נורווגיה, בריטניה ואיסלנד) שמשקיעות בחינוך חלק גדול יותר מההון שלהן בהשוואה לישראל, למרות שיש בהן שיעור צעירים נמוך.

הכסף בישראל מושקע במלחמות

נתון נוסף שמעיד על היקף ההשקעה בחינוך הוא החלק של ההוצאה על חינוך מתוך כלל הוצאות הממשלה, כפי שמנותח בדו"ח השנתי החדש. כפי שניתן לראות בתרשים המצורף, כלל ההוצאה לחינוך בישראל מהווה 17% מהוצאות הממשלה, גבוה יותר מאשר בממוצע המדינות (12%).

אלא שכאן מסתתר נתון מעניין נוסף, המעיד שהבעיה בישראל אינה רק שיעור הצעירים הגבוה: הוצאות הביטחון בישראל מהוות 13% מהוצאות הממשלה, לעומת 3% בלבד מהוצאות הממשלות בממוצע המדינות.

ניתן אם כך לומר כי 10% מהתקציב הממשלתי אינם מושקעים בהוצאות ביטחון "רגילות", אלא בסירובה של ישראל להניע תהליך שלום. לא שהשלום תלוי רק בנו, ולא שלא נזדקק עוד לצבא כלל, אבל בהחלט מדובר בהוצאה הנובעת ממדיניות הסכסוך שישראל בוחרת לשמר.

10% מהתקציב הממשלתי (במונחי תקציב 2024) הם 58 מיליארד שקל לערך. סכום כזה, אם היה מתפנה לטובת החינוך, היה בהחלט מעמיד אותנו בקו הראשון של המדינות המפותחות – בדיוק כפי שהבטיח ראש הממשלה. יש דרך לקיים את ההבטחה, רק צריך לבחור בה.