בעיר הפלסטינית היהודית היחידה כולם מדברים עברית

לפי הסיפור המקומי יותר ממחצית מתושבי יטא הם צאצאים של יהודים מחצי האי ערב. ועדיין, מכאן יצאו לאחרונה שני היורים במתחם שרונה ואלה שהרגו את מיכאל מרק. סיור קצר בעיר מכותרת ולא מספיק מדוברת

מאת:

לפני עשור שבתי ארצה בתום שנים בחו"ל, ומאז אני עושה בעצם דבר אחד: ממפה את הארץ שלי. אני מנסה להגיע לכל פינה שלה שלא הכרתי, מבאר טוביה ועד ריחניה ומתל עזקה עד קדש ברנע.

בעיקר מעניינת אותי הגדה, על יסוריה ועל יופיה, ולאורך השנים השתדלתי לבקר בכמה שיותר נקודות בה. זה לא לגמרי פשוט, מכל מיני סיבות לא בלתי מוכרות, אבל במהלך העשור ביקרתי בעשרות התנחלויות, ירדתי בוואדיות, והתגנבתי לכל הערים המשמעותיות שמעבר לקו. כולן מלבד אחת.

בדרום המפה נשארה יטא. עיר בצורת נקניקיה, בלתי פקודה, חור בהשכלתי. ראיתי אותה מהגבעות שסביבה והיא נראתה צפופה וחיה, קרובה ורחוקה. אתמול ביקרתי שם ביקור ספונטאני. הוא היה קצר, והדברים שלפניכם נכתבים בידיעה שלעיר שבה ביקרתי מגיעה חקירה מעמיקה יותר, אבל התהודה לה זכו כמה מילים שחלקתי בפייסבוק גילתה לי את מה שכבר ידעתי: יטא לא מסקרנת רק אותי. היא אחד מאותם מקומות עלומים ששמם מופיע בחדשות ושהמציאות שמסתתרת מאחורי שמם נעלמת מעינינו. יטא עצמה הופיעה בחדשות הרבה יותר מדי בקיץ הנוכחי. עוד נגיע לזה.

> הכטב"מים של נתניהו

לא עיירה קטנה, עיר. הרחוב הראשי של יטא (יובל בן עמי)

לא עיירה קטנה, עיר. הרחוב הראשי של יטא (יובל בן עמי)

בירת העוף

ציפיתי שיטא תהיה עיירה ומצאתי עיר. היא לא פרבר של חברון שמזדקק לעיר שמצפון לו, אלא מרכז אורבני בפני עצמו. מצאתי רחוב ראשי ארוך והומה פעילות, ולידו עיר עתיקה קטנה שנזנחה כמעט לחלוטין והיא למעשה אתר עתיקות מאובק, מוקף בניה מודרנית. בנקודה הגבוהה ביותר ניצב מסגד אבן עם חלונות רומנסקיים ענקיים, והמואזין שלו התגלה כחתיכת אמן.

הפרט הבא עלול להשמע לא טוב, אבל הוא מציאות. מעולם לא הייתי במקום שמריח כל כך מחריוני תרנגולות, וגם לא במקום שאוכלים בו כל כך הרבה עוף. בסמטאות עומדים מגדלים של כלובי עוף הומי קרקורים ומעוררי תוגה. כל המסעדות שבחנתי הגישו רק עוף ומוצריו. בסוף בחרתי אחת מהן והזמנתי תבשיל עוף בכמון וגלילות לוואש שנראו טוב. לא ידעתי מה גלול בתוכן, התברר שזה עוף ובצל.

מן הסתם לא אוכלים ביטא רק עוף ובאחד האיטליזים ראיתי דליקטס מיוחד של הרי חברון: בשר גמל. אני חוואג'ה בהיר עור ומחפש את האקזוטי, אבל לא נראה לי שנתח של בשר גמל יתקבל יפה בבית, אז קניתי פריט מקומי אחר שראיתי בכמה מכולות, תלוי מעל הוופלים ובקבוקי הקולה: עששית.

> בצל חוק האזרחות: מסע הייסורים בדרך לקצבאות הילדים

חובבי עוף. ארוחה בעיר יטא (יובל בן עמי)

חובבי עוף. ארוחה בעיר יטא (יובל בן עמי)

חגיגות חנוכה

יטא התגלתה כידידותית מאוד. אין בה תיירות בכלל, ולמרות זאת איש לא העיף בי מבט שני. לפני מספר שנים ביקרתי בדורא השכנה, שבה הסתכלו עלי בפליאה רבה ו כשהתחלתי לטייל בשולי העיר – אפילו הזמינו משטרה. כאן לא ניסו הרוכלים לשאוב אותי לחנויות והילדים לא צעקו "סווארתנא!" (צלם אותנו!). זה היה כמו להסתובב במרכז ראשון לציון.

כמו במרכז ראשון לציון, גם כאן כולם מדברים עברית. למעשה, כולם התעקשו לדבר איתי עברית, כפיצוי על יכולות מוגבלות באנגלית. במקומות כמו יטא אני מסתתר מאחורי זהות של תייר אמריקאי בשם גרג אלמן, אבל כאן העברית פשוט נכפתה עלי. נאלצתי להמציא מעשיה לפיה גרג אלמן הוא יהודי עם משפחה בירושלים ולכן מבין את שפת הקודש ומשיב בערבית דלה עם ר' אמריקאית. כמו ערים אחרות בגדה, יטא הזינה בעבר הרבה מאוכלוסייתה לישראל כעובדי יום. עד היום מגיעים מכאן פועלים, אבל במספר מוגבל היטב על ידי אישורים ומחסומים.

נותר איזה געגוע לעיר העברית, לא דבר בלתי נפוץ במקומות כאלה. נהג מונית שלקח אותי האזין באוטו לקלטת של שירי אריס סאן וזמזם ביחד איתו: "תל אביב תל אביב, עיר פלאפל, פיצה, סטייקים, עיר של אלף דיסקוטקים…" הוא גם חייך אלי וביאר: "זה מוסיקה יפה!"

ההגבלה לעברית, והידיעה עד כמה הערבית שלי נשמעת ישראלית, מנעה ממני להרבות בשיחה. בכל זאת, אני לא חוקי כאן וודאי לא רצוי על ידי כולם. עדיף להיות זהיר. אז ישבתי בבית קפה יפהפה, וקראתי על יטא, ולמדתי שלא סתם היא מעניקה תחושה על כך עירונית. כיישות מוניציפאלית היא העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בגדה, אחרי חברון ושכם. למדתי גם עוד משהו, משהו מדהים. מסתבר שהקשר לתל אביב או לרשל"צ עמוק עוד יותר משחשבתי. יטא היא עיר של יהודים.

זאת עובדה. לפחות חצי מתושבי העיר הם צאצאים של שלוש משפחות יהודיות שהגיעו לכאן מחצי האי ערב בימי הביניים. בני חמולה אחת מקפידים על הדלקת נרות במשך שבוע אחד בחורף בסביבות חנוכה ונמנעים מאכילת הגמל. שם החמולה שלהם, מח'מארה, רומז לעשיית יין ועל כן גם הוא מעיד על עבר לא מוסלמי. בעורקיהם של האנשים האלה זורם כפי הנראה יותר דם יהודי מאשר בעורקי. האם זה מסביר את חיבתם לכבד עוף?

כמובן שכל היהודיות הזאת לא מונעת מיטא להיות מוסלמית מאוד. זה האזור בגדה שבו חמאס נוכח במופגן, ועזבו חמאס – ארדואן. חנות אחת לבגדי ילדים הציגה שורה שלמה של חולצות בהדפס של דגל טורקיה, לחגוג את נצחונו. דגל טורקיה מתנופף גם מאנטנות של מכוניות. חוגגים כאן.

המסגד בראש הגבעה. יטא (יובל בן עמי)

המסגד בראש הגבעה. יטא (יובל בן עמי)

אבל כאמור, לא תמיד חוגגים. כמו כל מקום בדרום הר חברון, יטא היא עיר מוכת כיבוש. שלטון צבאי זר ואלים לא מקדם אף עיר, והאנרגיה הרעה לא נשארת כאן. אחד מבני יטא, שבית משפחתו הוחרב מול עיניו בילדותו, ביצע לפני כמה שבועות את הפיגוע בשרונה ביחד עם בן דודו.

אחרי הפיגוע היתה העיר מכותרת. הכתר הוסר ואז נרקם שוב, בעקבות פיגוע קטלני בכביש 60. בשבוע שעבר גם הגישו ראש העיר והמקוד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ בעניין בטענה שמדובר בענישה קולקטיבית. זה לא באמת עניין יוצא דופן. העיר תמיד מכותרת. הנהג ששר "תל אביב תל אביב" היה מסוגל להסיע אותי רק מרחק מוגבל מתוך ליבה. המוצא מיטא דרומה חסום מאז האינתיפאדה השניה, חסימה המאלצת את תושבי הכפרים, הנשענים על העיר, להתנייד אליה בחמורים. הנהג השאיר אותי על כביש עפר, מחוץ לטווח הראיה של בסיס צה"לי ומאה מטר לפני שער הברזל הנעול שמונע תנועה בין העיר לבין סוסיא הפלסטינית. התקדמתי משם ברגל.

> יומני האופנוע: לחרוש את פלסטין על שני גלגלים

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מציג את הסיפור הפלסטיני באופן שטחי. מתוך הסרט "אמירה" (צילום מסך מטריילר הסרט "אמירה"

מציג את הסיפור הפלסטיני באופן שטחי. מתוך הסרט "אמירה" (צילום מסך מטריילר הסרט "אמירה"

זרעים של בלגן: הסרט הירדני שהרגיז את הפלסטינים

בגיל 16 מגלה אמירה, גיבורת הסרט שנבחר לייצג את ירדן באוסקר, שהיא לא בתו של אסיר פלסטיני אלא של הסוהר שלו. אבל הפרובוקציה לא עובדת, ואפשר להבין למה הפלסטינים מבקשים להחרים את הסרט

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf