newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יום המאבק באלימות נגד נשים: האלימות הפיזית היא רק דוגמית

אם לאשה אין גישה חופשית לכסף ולמשאבי המשפחה היא תמיד נמצאת תחת משטר מסוים של שליטה. האלימות הפיזית והמינית היא רק מופע קצה של האלימות הגברית כלפי נשים

מאת:

ביום המאבק באלימות נגד נשים צריך לומר שרצח, מכות, תקיפות מיניות וצורות אחרות של אלימות פיזית נגד נשים הם רק עוד ביטוי, קיצוני אמנם, לשליטה הגברית בנשים. למה צריך? כי כשאנחנו מתרכזים במקרי הקיצון, רבים ככל שיהיו, נדמה לנו שחוץ מהם הכל בסדר. וזאת טעות גדולה. אלימות כביטוי לכוח ולשליטה מגיעה בכל כך הרבה צורות, חלקן מורגשות יותר, חלקן נחבאות מעינינו כי נטמעו במשך שנים באופן שבו אנחנו תופסים את יחסי הכוחות בין המינים.

אחת הדרכים השקופות יותר, ובו זמנית אפקטיבית מאוד לשליטה, היא האלימות הכלכלית, ואליה אני רוצה להתייחס ברשימה הזו. דווקא ביום המאבק באלימות נגד נשים אני רוצה לדבר על אלימות כלכלית. כי אם לאשה יש גישה לכסף ולמשאבים כלכליים, יש לה יכולת לבחור, יש לה חופש, יש לה חירות, יש לה עצמי נפרד, עצמאי ומוגן. ואם לאשה אין גישה חופשית לכסף ולמשאבי המשפחה היא תמיד נמצאת תחת משטר מסוים של שליטה.

כשהייתי ילדה, אמא שלי הייתה מספרת לי איך היא וחברות שלה היו מחביאות מבני זוגן את ההוצאות הגדולות, במיוחד אם אלה היו הוצאות שלהן על עצמן. מבגדים ועד טיפול פסיכולוגי, הן פיתחו דרכים עקלקלות כדי לקנות לעצמן דברים, או שירותים שלא נחשבו הוצאה משפחתית לגיטימית בעיני בעלי השליטה הכלכלית בבית, הגברים.

ואז אני מנסה לחשוב על חברותיי היום, ועל האופן שבו הכלכלה הביתית שלהן מתנהלת, ואיך ומתי שיחה לגיטימית בינן לבין בני הזוג שלהן על ההוצאות החודשיות עשויה להפוך, גם אם לא במודע, לעוד כלי של שליטה, לעוד דרך להפעלת כוח, להבהרת ההיררכיות החברתיות גם בבית פנימה. מי מבין שני בני הזוג יודע מה קורה בחשבון הבנק, בפנסיות, בביטוחים השונים? איזו הוצאה גדולה נחשבת לגיטימית ואיזו פחות? מי דואג לתשלום החשבונות? האם יש הסכמה על הגבלת הוצאות עד סכום מסוים? האם את יודעת את חישוב ההוצאות שלו, כפי שהוא יודע את שלך? האם הוא יודע את שלך? האם יש דברים שהוא לא יודע?

> הנרצחת הסודית מהנגב שקברה את עצמה

היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים (יותם רונן/אקטיבסטילס)

היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. ארכיון (יותם רונן/אקטיבסטילס)

סקר שנערך בנעמ"ת מצא כי,5% מהנשים שחיות עם בני זוג ומנהלות משק בית משותף מעידות כי אינן חופשיות לפעול באופן עצמאי בחשבון הבנק שלהן, או בחשבון המשותף, אף לא למטרות של הוצאות שוטפות, כגון רכישת מזון ותרופות. 21% מהנשאלות דיווחו כי בני זוגן בוחנים את הוצאותיהן הכלכליות ו-9% מהנשאלות ציינו כי הן זקוקות לאישור של בן-זוגן לבצע רכישה ולקנות דבר מה. 14% ציינו כי אין להן מידע על ההכנסות והרכוש של בני זוגן. שיעור הנשים שבן-זוגן אינו נוהג לבדוק את הוצאותיהן נמוך בקרב נשים בגלאי 18-34, ושיעור הנשים שחופשיות לפעול באופן עצמאי בחשבון הבנק גבוה יחסית בקרב בעלות השכלה גבוהה (נתונים אלה הופיעו במאמרן של ד"ר אריאן רנן-ברזילי ושירלי יוסרי "אלימות כלכלית במשפחה – בין דומיננטיות גברית לגבריות נכפית?" המתעתד להופיע בכתב העת "עיוני משפט"). הסקר של נעמ"ת והמחקר החשוב והמעמיק של רנן ברזילי ויוסרי הם רק ההתחלה. לא במקרה, אין בארץ או בעולם מסד נתונים רחב על נושא האלימות הכלכלית.

להיאבק באלימות השקטה

באוגוסט האחרון הופץ בין משרדי הממשלה תזכיר חוק שמגדיר "אלימות כלכלית" כעבירה על החוק, אשר בגינה ניתן יהיה לקבל "צו הגנה" וכן לתבוע תביעת נזיקין את מפעיל האלימות. את התזכיר הוציא המשרד לשוויון חברתי בראשות השרה גילה גמליאל, על בסיס הצעת חוק של ח"כ זהבה גלאון (לאחר שבשנת 2009 הצעת חוק דומה של ח"כ לשעבר אורית זוארץ לא עברה). הצעת החוק היא צעד משמעותי ראשון להכיר בדינמיקת השליטה העדינה, והלעיתים סמויה כל כך מהעין, כאקט אלים. במאמרן מסבירות רנן-ברזילי ויוסרי מדוע נמנעו בתי המשפט לגעת בסוגיה זו עד היום:

חלק מהקושי להתמודד עם תופעת האלימות הכלכלית, נובע משתי "הנחות יסוד" או "אמיתות" שנתפסות עדיין במידה משמעותית כטבעיות: מיתוס המשפחה כמרחב פרטי-אוטונומי מחד, ותפיסת הבעל כמפרנס עיקרי וכשליט כלכלי, מאידך. כשם שפעם כפיית יחסי מין על אישה לא נחשבה פרובלמטית, שהרי האישה אחת הנשלטת בידי הבעל נתפסה כרכוש בעלה והיחידה המשפחתית היוותה אישיות משפטית אחת, כך גם אלימות כלכלית עדיין עשויה להיחשב כשפירה מכוח היות הבעל השליט הכלכלי "הטבעי" במשפחה ומכוח השאירים האידאולוגיים הרואים במשפחה מרחב אוטונומי בלבד.

הסכנה הטמונה בסימון של תופעות אלימות פיזית קשה כלפי נשים כאחת ממטרות העל של הפעולות למען שוויון לנשים היא מיתוגן כמופעי קצה של השליטה הגברית בנשים. כאילו שאם "ננקה" את החברה מאונס ורצח נשים, נמצא את עצמנו בחברה שוויונית, ליברלית ומתקדמת, המאפשרת לנשים חירות אמיתית. ברור שלא כך היא. היום אנחנו כבר יודעות שגם תקיפות והטרדות מיניות, החל ממעשי אונס ברוטאליים וכלה בהערות פוגעניות במקום העבודה, הם נחלת הרוב. אנחנו יודעות שרוב התקיפות המיניות נעשות על ידי אנשים מוכרים, מהסביבה הקרובה שלנו, שאין אשה שלא הוטרדה. "אחת מתוך אחת".

לקח לנו זמן רב כדי להגיע להבנות האלה (במידה שאכן רוב הציבור הגיע אליהן), ועכשיו השאלה היא האם נצליח לעשות את הצעד התודעתי הבא, האם נצליח, באמצעות העברת החוק, הסברה והנחלת המושגים לציבור, לשחרר אותנו הנשים גם מעול האלימות הכלכלית? ביטויי האלימות השקטה – זו שאינה ניתנת למסגור בצילום אחד, שאינה ניתנת למדידה בסאונד-בייטים, שלא ניתנת להסבירה במשפט יחיד – הם רבים ומורכבים, והם חלק ממארג השליטה הגברית במרחב הציבורי והאישי של נשים; הרבה נשים, נשים מקבוצות אוכלוסייה שונות, בגילאים שונים ובמעמדות סוציו-אקונומיים שונים.

היום, כשאנחנו צועדות, צועקות ונאבקות באלימות נגד נשים, כדאי שנזכור גם את האלימות הכלכלית, השקטה, הנסתרת מהעין, שפוגעת בתפיסה שלנו כנשים את עצמנו כישויות עצמאיות, חופשיות ובטוחות, שרשאיות לשלוט בהווה ובעתיד שלהן.

> עוד לא כיבו את השריפות אבל בתקשורת כבר הכריזו מי אשם בהן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf