חרף הפסקת האש, בעוטף מתקשים לחזור לשגרה: חזרנו לאותו מקום
בעוד הדיונים על התקציבים לשיקום העוטף עדיין נמשכים, רבים מהתושבים כבר חזרו. הפסקת האש הזמנית וחזרתם של הפלסטינים לא ממש מרגיעים אותם. "מה עשינו אם חמאס עדיין שם, ואין שלטון אחר", אומרים בעוטף

רבים מתושבי העוטף חזרו, אבל השיקום עוד רחוק. מתנדבים משפצים בתים בקיבוץ כפר עזה, נובמבר 2024 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)
אורית שירקר היא מורה המתגוררת בשדרות ומלמדת בבית ספר תיכון באשקלון. בעלה הוא שוטר, שתחנת המשטרה ששירת בה נהרסה לחלוטין במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הזוג ובנותיהם פונו לקיבוץ שדה בוקר וחזרו לשדרות במרץ 2024. "עברנו תקופה לא פשוטה של פיצוצים שפגעו לנו באיכות החיים ובמצב הנפשי", אומרת שירקר. "מאז הפסקת האש אין פיצוצים. זה שקט מתוח, שעוד לא התרגלנו אליו. כל רעש מלחיץ".
>> בעוטף עזה ממשיכים לשלם את מחיר הסיפוח והכיבוש
שירקר היא אחת מעשרות אלפי תושבי הנגב המערבי שחזרו למקום הטראומה של 7 באוקטובר 2023, וחיו מאז חזרתם בסמוך למלחמה בעזה, עד שהוכרזה הפסקת האש ב-19 בינואר 2025. "כל האזור נמצא בשבר נוראי", אומר אבי דבוש, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם שעד המלחמה התגורר בקיבוץ נירים. דבוש ומשפחתו הסתתרו במשך 30 שעות בממ"ד במהלך ההתקפה על הקיבוץ, ששכונת הצעירים שלו נהרסה. "חזרנו בדיוק לאותו מקום לאחר הטבח והחורבן הגדול בעזה", הוא אומר על תוצאות המלחמה. "הממשלה הזאת לא מכירה דרך אחרת. היא רואה בחמאס נכס ומעדיפה אותו על פני פתרון מדיני או עבודה עם הרשות הפלסטינית או כוחות אחרים. הפסקת האש שהושגה היא עסקה רעה".
"הייתי רוצה לראות שזה סוף המלחמה ושהולכים לכיוון של שיקום ובנייה", אומרת ג'וליה צ'ייטין מקיבוץ אורים. "מה עשינו אם חמאס עדיין שם, ואין שלטון אחר?" צ'ייטין, פעילה בארגון "קול אחר" של תושבי העוטף למען פתרון מדיני מול עזה, חוששת מהחזון של חלק משכניה הישראלים. "הרבה אנשים אומרים, נעשה הפסקת אש, נחזיר את החטופים ואז ניכנס עוד פעם. אני הייתי רוצה שזאת לא תהיה התגובה, אלא שיהיה בעזה שינוי אמיתי, בר קיימא. שתהיה שם ישות אחרת ששולטת ועושה טוב לאנשים שם".
צ'ייטין מתארת כיצד החזרת החטופים הפכה למוקד עשייה בקהילה שבה היא חיה. "אנשים משתתפים בהפגנות ובמפגשים עם משפחות החטופים לעיתים קרובות", היא אומרת. "החזרת החטופות מאז ההכרזה על הפסקת האש מעודדת, אך כולם כאן חרדים לגורל העסקה".
החששות לעתיד אינם רק בנוגע להתנהלות הממשלה בעסקת החטופים, אלא גם באשר לעמידה בהבטחותיה התקציביות לתושבי האזור. "כרגע אנחנו עומדים בפתח מאבק לחידוש החלטת הממשלה לתמיכה בעוטף עזה", אומר אורי אפשטיין, תושב כפר עזה וראש המועצה המקומית שער הנגב, שנבחר לאחר הירצחו של ראש המועצה אופיר ליבשטיין ב-7 באוקטובר. אפשטיין, שארבעה מבני משפחתו נרצחו במתקפת החמאס, מתריע על הצורך להמשיך ולחדש את ההטבות הכלכליות הניתנות לתושבי האזור ב-15 השנה האחרונות.
בדיון שנערך בכנסת על "חוק תקומה", ראשי מועצות מעוטף עזה התריעו שמשרדי ממשלה מסרבים לחדש הטבות, שניתנו להם בעבר ומפנים אותם למנהלת תקומה. המנהלת, מצדה, טוענת שאין בסמכותה לסבסד הטבות במס רכוש ומס הכנסה כפי שנעשה עד כה במסגרת חקיקה. "חוק תקומה אמור לתת מענה לשבר שנוצר אחרי 7 באוקטובר, לא למה שקורה פה 20 שנה", אומר גורם מקרב תושבי העוטף המעורה במגעים עם משרדי הממשלה. "בכל מקרה אנחנו לא רוצים שההטבות יעברו תחת תקומה. עוד שלוש וחצי שנים המנהלת לא תהיה פה, ואז נצטרך לדרוש אותן שוב".

יש מרכזי חוסן, אבל הדאגה נשארה. אתר הנצחה במקום שבו עמדה תחנת המשטרה בשדרות , אוקטובר 2024 (צילום: אורן בן חקון / פלאש90)
בעוד הדיונים על תקציב המשכי מול תקציב החירום נמשכים, מי שחזר לאזור ומנסה לגדל בו ילדים נתקל באתגרים ייחודיים. "התחושה הכללית היא שחזרנו לשגרה, אבל מתחת לפני השטח יש נושאים לא פתורים", אומרת צ'ייטין. "כששנת הלימודים נפתחה, היו לא מעט הורים שלא רצו לשלוח ילדים לבית הספר של המועצה כי הם פחדו", היא אומרת. "בגלל הטלטלה שהיתה בשנה הזו, אנשים עברו ממקום למקום, ולבסוף לא רצו להחליף לילדים מסגרת עד שדברים יתבהרו".
שירקר, המתמודדת עם אתגרים ייחודיים כהורה בשדרות שלאחר המלחמה, אומרת שהרשויות מעמידות לרשותה משאבי תמיכה בדמות מרכזי חוסן, אך היא עצמה לא משתמשת בשירותים אלה. "יש הרבה תמיכה פה, המרכז הקהילתי כל הזמן מוציא ברושורים של פעילויות. אבל אנחנו פחות מעורים במה שקורה בעיר. עברנו לשדרות שנה לפני המלחמה, לא הספקנו להכיר את הפונקציות האלה", היא אומרת. "אני רוצה לחזור לחיים נורמליים כמה שאפשר, לראות איך אנחנו חוזרים לחיות בלי פחדים".
מהצד השני של הגדר, מאות האלפים שחזרו לעזה מאז ההסכם עומדים לחיות באזור מוכה אסון. "אני זוכרת שמדובר באנשים שצריכים לחיות", אומרת שירקר, "אבל מלחיצה אותי המחשבה שחזרנו לאותה הנקודה כמו לפני המלחמה. אני לא חושבת שחיסלנו את חמאס, להפך. אני מפחדת שבעקבות המלחמה עוד אנשים יצטרפו לחמאס". דבוש מקווה לפתרון מדיני שיאפשר חיים בטוחים זה לצד זה. "אני מייחל להפסקת אש קבועה", הוא אומר, "ותהליכים שיחזקו כוחות מתונים".
בימים האחרונים, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ חוזר ושוב ושוב על הצורך "להעביר" את תושבי עזה למדינות אחרות. את צ'ייטין הדברים האלה לא מרגיעים. "ההצהרה של טראמפ שצריך לעשות טרנספר לעזתים למדינות ערב השכנות מפחידה", היא אומרת, "אנשים לא שוכחים את הבית שלהם. ברור שזה יתנקם בנו מתישהו. מבחינה מוסרית, אין לנו זכות להעביר מישהו אחר. מלחמה אינסופית לא תפתור את הסכסוך".
אולם היכולת של ישראלים בנגב המערבי לדבר על פתרון לסכסוך נראית רחוקה. צ'ייטין מספרת שכשארגנה אירוע עבור יהודים וערבים לציון שנה למלחמה שכותרתו "יום הכאב, יום התקווה", היא לא הצליחה למצוא מקום שיסכים לארח אותו באזור עוטף עזה והנגב המערבי. אפילו מכללת ספיר, שאירחה אירועים ליהודים וערבים בעבר, סירבה. לבסוף, אירוע הזיכרון ל-7 באוקטובר, שרבים ממארגניו ומשתתפיו הגיעו מהנגב המערבי, התקיים במרחק שעה וחצי נסיעה משם – בירושלים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן