החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית עובד, צריך יותר ממנו

"בבית הספר מתרחקים מבעיות". תלמידים בתיכון באבו גוש, ב-2013 (צילום: יצחק הררי / פלאש90)

משרד החינוך פרסם שני מחקרים שבחנו את ההשפעות של השתתפות בנות ובני נוער בחברה הערבית במסגרות חינוך בלתי פורמלי. מתברר כי תחושת השייכות והאחריות כלפי הקהילה גבוהה יותר אצל המשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי בהשוואה לאלה שלא. כמו כן נמצא שיפור במדדים ככל שעולים בגיל ומתמידים בפעילות, החל מיסודי ועד תוכניות המשך בשנה שלאחר תיכון.

את המחקרים ערך ד"ר דביר מצרי, במסגרת הרשות הארצית למדידה והערכה. מחקר אחד בחן בני נוער שהשתתפו בפעילות של ארגוני נוער, או בתוכניות מנהיגות כגון מדריכים צעירים וצופי בתי הספר. במחקר נדגמו יותר מ-3,000 תלמידות ותלמידים שהשתתפו בתוכניות חינוך בלתי פורמלי, לצד קרוב ל-1,000 תלמידות ותלמידים שלא השתתפו בתוכניות אלה, על פי דיווח עצמי.

במדד אחריות כלפי הקהילה נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות. בני הנוער נשאלו עד כמה הם מרגישים אחריות כלפי המקום שבו הם גרים, ועל מידת מעורבותם בנושאים חברתיים וקהילתיים. על שאלות אלו השיבו בחיוב 61% מהמשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי, לעומת 53% מאלו שלא משתתפים.

גם במדדי השייכות נמצא הבדל מובהק. בשייכות לקהילה המקומית הם נשאלו עד כמה הם מרגישים חלק מהקהילה, חשוב להם לפעול למען הקהילה או מרגישים גאווה כלפי הקהילה. על שאלות אלה השיבו בחיוב 71% מהמשתתפים בפעילות בלתי פורמלית, לעומת 63% מאלה שלא משתתפים.

בשייכות לחברה בישראל העידו 50% מהמשתתפים בחינוך בלתי פורמלי (לעומת 34% שלא משתתפים), כי הם מרגישים חלק מהחברה הישראלית, וכי השיוך לחברה הישראלית הוא משמעותי עבורם.

לעומת זאת במדד כישורי ההובלה ובמדד תפיסה עצמית חיובית נמצאו פערים קטנים ולא מובהקים בין הקבוצות. במסגרת זאת הם נשאלו, לדוגמה, עד כמה הם מצליחים לשכנע אחרים בדעתם, או עד כמה הם מרגישים שיש להם במה להתגאות.

תוצאות חיוביות יותר ככל שמשתתפים יותר

במדדים שבהם נמצאו הבדלים בין הקבוצות, נמצא גם שיפור לאורך ציר הגיל. בקרב תלמידות ותלמידים בחינוך היסודי אין הבדל בין מי שמשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי לבין מי שלא. לעומת זאת, בקרב תלמידי חטיבות הביניים נמצאו הבדלים לטובת המשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי, והפערים אף התרחבו בקרב תלמידי החטיבה העליונה.

ממצא זה מתחזק לאור המחקר השני, שבחן 227 צעירות וצעירים שסיימו תיכון והשתתפו בתוכניות המשך לפיתוח מנהיגות, למשל תוכנית שנת מעבר של מכון אג'יק, או תוכניות החממה וראידאת של כוכבי המדבר.

ראשית נמצא כי רוב מוחלט של הצעירים שבחרו בתוכניות מנהיגות בשנה שלאחר תיכון, השתתפו בתוכניות חינוך בלתי פורמלי כאשר היו תלמידים. כלומר, כבר כאן ניתן להעיד את המשכיות ותרומה של מסגרות החינוך הבלתי פורמלי.

בכל מדדי המנהיגות והשייכות, נמצאו תוצאות חיוביות יותר בקרב חניכי תוכניות המנהיגות, בהשוואה לקבוצות תלמידי בתי הספר. הם מעידים על רמות גבוהות של אחריות כלפי החברה, כישורי הובלה ומנהיגות, תפיסת ערך עצמי, שייכות לקהילה המקומית ושייכות לחברה בישראל.

מתוך: דביר מצרי, תוצאות החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית, ראמ"ה

המחקר מעיד על שיפור עקבי (ראו תרשים מתוך דוח המחקר). תלמידי תוכניות ההמשך (לאחר תיכון), מעידים על רמות גבוהות של מנהיגות ושייכות, יותר מאשר תלמידות ותלמידים בבתי הספר שמשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי, והאחרונים מעידים על רמות גבוהות יותר מאשר אלה שאינם משתתפים בחינוך הבלתי הפורמלי.

מאפייני החינוך הבלתי פורמלי בפעולה

בראיונות שבוצעו עם בנות ובני הנוער במסגרת המחקר עלו כמה עקרונות המאפיינים את החינוך הבלתי פורמלי. ראשית עקרון המפגש: בני הנוער מבינים כי כדי לגבש ולחזק את הזהות שלהם, הם צריכים לבוא במגע עם בני נוער אחרים. הכוונה כאן למפגש עם בני נוער ערבים מיישובים אחרים, ולאו דווקא למפגש עם בני נוער יהודים.

למשל, אחת החניכות בסמינר מדריכים צעירים העידה: "זאת הזדמנות ייחודית. הכרתי תלמידים ותלמידות מיישובים אחרים, זה איחד בין יישובים ערביים מאזורים שונים. הסמינר איחד את כל המולדת הערבית".

עקרון שני הוא עקרון ההתנסות והפעלתנות. למשל, חניך בארגון נוער העיד: "יש תלמידים שלא אוהבים ללכת לבית הספר. כאן יש משהו כיפי, מגיעים כי אוהבים להגיע. בית הספר דואג יותר לעתיד שלנו בלהצליח בלימודים. אבל איך אני אצליח אם אין לי ביטחון עצמי? אם לא יודע איך להתגבר על בעיות ואתגרים? בבית הספר מתרחקים מבעיות".

עקרון שלישי, הנגזר מהקודמים, הוא תחושת המסוגלות. בנות ובני נוער בחינוך הבלתי פורמלי ערים למציאות הקשה בחברה הערבית, ומניחים כי בכוחם להתמודד ולהביא לשינוי ולתיקון החברה. כך, למשל, העיד חניך בן 16 בקורס מדריכים: "יש הרבה דברים קשים בחברה שלנו. יש דברים שאנחנו כן יכולים להשפיע ויש דברים שאנחנו לא […] הרעיון הוא שנפתור את הבעיות. נתמודד איתן. לא כמו איך שהמבוגרים חושבים".

חניכות וחניכי תוכניות ההמשך (לאחר תיכון), הדגישו את עקרון הסימטריה והשיתוף של בני הנוער. המסגרת הבלתי פורמלית מאפשרת "מרחב בטוח" שבו אנשים רוצים ונכונים להקשיב זה לזה. כפי שהעידה אחת החניכות: "אנחנו אוהבים שיש את האפשרות לביטוי עצמי, להביא את הניסיון האישי, ולפתח את הניסיון האישי, ההכלה, השייכות, החמלה, קבלת האחר, את זה שיש מישהו שמקשיב לך ברצינות".

מדריכים ורכזים בתוכניות החינוך הבלתי פורמלי הוסיפו מניסיונם כי יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים. הם העידו על הצורך לשקף להורים את ההישגים של בני הנוער בפעילות הבלתי פורמלית, כדי שילמדו להעריך את חשיבותה. כמו כן, הם הזכירו את הצורך לקבל תמיכה תקציבית ומורלית מהרשות המקומית וממנהלי בתי הספר.

מי שצריך להוביל את הפעילות הבלתי פורמלית הם בני המקום וחברי הקהילה. תחושת השייכות של המדריכות והמדריכים, האחריות שהם מגלים כלפי הקהילה, היא שמזכה אותם באמון ההורים וגורמי הממסד, ומאפשרת להם להניע ולקדם את הפעילות.

החינוך הבלתי פורמלי עובד

תוצאות המחקר לא מפתיעות מנקודת המבט המקצועית. הדברים עולים בסקירת הספרות של עשרות מחקרים מרחבי העולם, שבחנו את תרומת החינוך הבלתי פורמלי. ההשתתפות מחזקת כישורים כגון: עצמאות, התמדה, ארגון עצמי, ניהול זמן, שיתופיות, חברותיות ועבודה מול בעלי סמכות. כל אלה מתרגמים לדימוי עצמי גבוה יותר, תחושת שליטה וביטחון עצמי, ואף לתחושת סיפוק ואושר.

בסופו של דבר, כל המחקרים מראים כי השתתפות בחינוך בלתי פורמלי מחזקת תכונות אישיות, ומתרגמת להישגים גבוהים יותר גם בחינוך הפורמלי. נמצא גם שהתרומה מתקיימת בכל רבדי החברה. כלומר, תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש שמשתתפים בחינוך הבלתי פורמלי מגיעים להישגים לימודיים גבוהים יותר בהשוואה לחבריהם מאותו רקע, שאינם משתתפים.

מדוח עדכני של אינג'אז (עמותה לקידום הרשויות המקומיות הערביות) עולה כי יש שיפור משמעותי בתקצוב החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית, מינוי בעלי תפקידים ובניית מתקני פעילות. בהתאם יש גם עלייה במספר התלמידות והתלמידים המשתתפים בפעילות, בהשוואה לשנים קודמות. אולם היקף ההשתתפות בחינוך הבלתי פורמלי עדיין אינו גדול, ומגיע עד חמישית מכלל האוכלוסייה הרלוונטית, והוא עדיין נמוך משיעורי ההשתתפות בחברה היהודית.

שורה תחתונה: יש סיבות טובות להבטיח את המשך המימון והפיתוח של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הערבית.