הבחירה בידכם: חג שבועות של חסד או של עינויים

כותב אורח: יקי שגיא

כיצד תחגגו את חג השבועות? בכמה פיכחון תבחנו את מוצרי החלב אשר יוגשו לשולחנכם? האם במבט נוקב וצלול, המבקש דין וחשבון עם השאלה "במה כרוך תהליך הפקת הגבינות והביצים", או שמא בהפניית עורף אדישה ונרפית? שמא תאמרו כי ידוע לכם מכלול הזוועות המתחייב מהפקת תוצרי החיות, וכי חרף עשרות סוגי החלב הצמחי, מאות התחליפים הנהדרים ואלפי המתכונים הטבעונים – את תוצרי הסבל אתם צורכים?

הקריאה הטבעונית להימנע מאכילת בעלי חיים ומשימוש בתוצרי גופם גוברת לקראת חג השבועות, המשווק על-ידי חברות ענק באופן תועלתני וציני, ואף שגוי מן ההיבט ההיסטורי, כ"חג החלב". חלב וביצים מהדהדים בעצם נוכחותם על שולחן החג סבל בל יתואר שהתחייב לשם ייצורם. בהשוואה אליהם עומד רק בשר החיה עצמו, הפגיעה האולטימטיבית, האחרונה, סוף הדרך של מסלול הייסורים.

> "ככל שהם יפרידו אותנו למעמדות, שבטים ומגזרים אנחנו חייבים לחבור יחד"

כיצד אפשר למדוד את המרחק ההולך ונפער בין העגל שזה עתה נולד, לבין אמו, הפרה? (צילום: דנה כשדי)

שלא ינקרו עצמן מרוב ייאוש

כיצד אפשר למדוד את המרחק ההולך ונפער בין העגל שזה עתה נולד, לבין אמו, הפרה? האם במידת האהבה ביניהם, בעוצמת הדחף לינוק, גוף נוגע בגוף, לשון האם בפרוות הבן, לשון הבן בעטיני האם? שמא נמדד המרחק בצעדים גסים, בפסיעות המגפיים של הרפתן אשר גוזל אותו מחיקה; בהזרעת הפרה בכפייה, שוב ושוב במהלך השנים הספורות שהוקצבו לה טרם השחיטה, בגזל העגל הנולד לאחר תשעת חודשי הריונה, ובמכונות השאיבה הפוצעות ללא רחם את פטמותיה. את החלב מבקש העגל עבור עצמו, אך יש להפרידו ממנה למען שאיבת תוצרי גופה, עבורנו. אל מקום היעדרו היא נוהגת לשוב, תרה אחר נקודת הפרידה האחת, זו חלקת אדמה ספוגת ריח חריף וחום גוף מהביל, מקום-חלל, קשר לא ישוב. ויש שמספרים, שקול צווחותיה בעת הפרדתם הוא מעל לכל מרחק.

כיצד בכלל נמדד עוול? בגדרות, בכלובים, בזעקות ההפרדה בין אם לעגלה, ולבסוף – השחיטה. זה מכבר חשפו פעילי שחרור בעלי החיים את מלוא ממדי העוול. ביקרו בעוז רוחם בגוב מתקני הכליאה הסגורים, הביטו למנהלי התופת בעיניים, ושבו כדי לספר. הכל צולם ותועד, קירות הפכו שקופים. הכיכר הדהדה את רעש ההפגנות, האנשים זעקו במלוא גרון. שלט החוצות הונף אל על. נכתבו שירים, הוקמו דוכני הסברה, נערמו אלפי מתכונים. אספלט הרחוב לאחר המחאות – חם ומהביל כאדמת הקרע אם-תינוק. שוב לא תוכלו לטעון שאינכם יודעים: הנה כי כן, לא רק תעשיות הבשר והחלב מגדישות את שאת הייסורים, גם תעשיית הביצים. כדי לקיימה יש להיפטר מן האפרוחים הזכרים, גם במשקי ביצי ה"חופש". גריסת האפרוחים החיים – 15 אלף ביום. והתרנגולות הדחוסות בכלוב הקטן לא יכולות לפתוח את הכנף, כך שנתיים, ובכדי שלא ינקרו עצמן מרוב ייאוש, קוטמים את מקורן.

ביחידות של טעם נמדד העוול. בבלוטות העונג, בפעימת הבליעה של התענוג. יש נקודה אחת, בעומק הלשון, שם החומר הנלעס הופך להנאה, מרקם הופך סיפוק. שם תובעת מכם הטבעונות בחירה. זהו צומת החרב המתהפכת. החיה מתה פעמיים: רחוק מן העין, ושוב פעם סנטימטרים מתחתיה, בחלל הפה, במגע עם הלשון, השיניים, מורד הגרון – כל המשמש כדי לדבר ולזכור ולהקים לתחייה על-ידי מילים, פועל לפתע כדי להמית ולשכוח.

בהחסירכם את ערך החיים של בעל החיים מערך תענוג החך של האדם – תקבלו בחירה. רק בחירה. תמיד בחירה. אנחנו מבקשים מכם לבחור בחמלה על החיה על פני נטילת חייה. אנא התפכחו מן האשליה המבקשים ללא הרף להנחיל לנו בתרבות, כאילו ישנו מימוש תאוותני ללא מחיר. אנא חשבו על האחר. חשבו על החיה שמאחורי הסורגים. אל-נא תתכסו בצידוקים מסוגים שונים, לכל הפחות אמרו נכוחה: "אנחנו יודעים, יודעים ואוכלים, יודעים ולא מספיק רוצים לחמול".

כיצד תחגגו את חג השבועות? האם יהיה זה חג לכם ואסון לאחרים. האם יהיה זה זמן של טוב וחסד ומידת הרחמים. קציר החיטים, יום הבאת הביכורים. דרך חדשה.

יקי שגיא הוא פסיכולוג קליני וכותב בנושא שחרור בעלי חיים.

> הרפורמה בקצבת השירותים המיוחדים – צעד ראשון בתיקון עוול היסטורי ומוסרי