מסדר זיהוי של השב"כ: האם תוכלו לזהות את החשודה?
כבר יותר מחצי שנה נמשך משפטה של חברת הפרלמנט הפלסטיני, ח'אלדה ג'ראר, בבית המשפט הצבאי. הדיון השבוע התמקד בעד שהיה צריך לזהות את ג'ראר מבין תמונות של שישה גברים ואישה. כשהשופט רמז שבסוף יאלץ לשחרר אותה איים התובע שיכניס אותה למעצר מנהלי
כבר הייתי בלא מעט דיונים משפטיים בחיים שלי, גם סרטי משטרה ופשע ראיתי לא מעט, ואני חושב שיש לי בראש איזה דימוי די ברור על איך אמור להיראות מסדר זיהוי, בין אם מול העד מציבים אנשים חיים ובין אם תמונות. אבל מסדר זיהוי כמו זה שבו נתקלתי אתמול (ראשון) בבית המשפט הצבאי בעופר – לא ראיתי. ועוד במשפט של נבחרת ציבור: חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר.
בפני העד שנדרש בחקירתו בשב"כ ובמשטרה לזהות את ג'ראר הוצגו שבע תמונות. שש מהן היו של גברים, ואחת של אישה. עכשיו נחשו מי מביניהם היא חברת הפרלמנט שעומדת למשפט:
זה כבר כמה חודשים מתנהל בבית המשפט הצבאי בעופר, סמוך לרמאללה, משפטה של ח'אלדה ג'ראר, חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם החזית העממית. ג'ראר מואשמת ב-12 סעיפים של חברות ופעילות במסגרת מפלגתה, שמוגדרת על ידי ישראל כהתארגנות אסורה. כמעט כל הסעיפים עוסקים בפעילותה הפרלמנטרית הציבורית, כגון השתתפות בהפגנות, ראיון לתקשורת, ביקור באוהל תמיכה באסירים ונשיאת נאומים. רק סעיף אחד מייחס לה הסתה לחטיפת חיילים, אך העד בעניין סעיף זה אומר בעצמו שאינו בטוח ששמע את ג'ראר אומרת את הדברים.
המשפט מעורר עניין בינלאומי רב: ברוב הדיונים נוכחים גם נציגי האיחוד האירופי ופעילי ארגוני זכויות אדם כדי לצפות בהליך. מהצפייה המתמשכת עולה ביקורת רבה על התנהלותה של התביעה, ואכן – בדיון בו נכחתי אתמול אפשר היה להבין מאיפה מגיעה הביקורת הזאת.
אי נחת מתעוררת כבר מקריאת סעיפי האישום הרבים והמוזרים בחלקם, כאמור – כולל ראיונות בתקשורת. היא נמשכת בבחירה להותיר את הנאשמת במעצר ממושך, מאז מרץ האחרון, למרות תפקידה הבכיר שהיה אמור להקנות לה איזושהי מידה של חסינות. אבל השיא מגיע בחומר הראייתי המביך ובהתנהלות גוררת הרגליים של התביעה בתיק.
"זה נראה כמו גבר"
הדיון אתמול התמקד בחקירת עד תביעה אחד ויחיד. היה זה שוטר, שחקר עד פלסטיני, שעדותו היא אחת הראיות המרכזיות בתיק. העד סיפר בחקירת השב"כ שעבר כי בארוע בו השתתפה ג'ראר בשנת 2012 שמע אותה קוראת בין היתר לחטיפת חייל או חיילים. העד עצמו נחקר בבית המשפט בדיון הקודם, ולאחר שבעדותו התגלו סתירות ואף שקרים, ולאחר שסיפר גם שעבר עינויים בחקירה, זומן הפעם לעדות השוטר החוקר וסיפר על מהלך החקירה.
מדברי השוטר עולה כי מדובר בהליך כמעט טכני, בו עובר החוקר עם הנחקר על זכרון דברים שנכתב במהלך חקירת השב"כ ובו עדותו. הדברים מתורגמים לערבית והוא נשאל עליהם ובסוף נדרש לחתום על מסמכי העדות המשטרתיים המתורגמים בסיום התהליך לעברית.
מתשובותיו לשאלות ההגנה אתמול עלה כי החוקר למעשה לא ביצע כל הליך חקירתי מול הנחקר, אלא על פי תיאור פעולותיו הסתפק בתרגום מסמך עדות השב"כ לערבית ושוב לעברית ולבסוף החתים את העד, וגם זאת ביום למחרת ולא ביום החקירה מטעם שלא ידע להסביר.
"סיפרת קודם על נסיונך רב השנים כחוקר ועל האופן המקצועי בו אתה מנהל חקירות", פנה אליו הסנגור, עו"ד מחמוד חסאן. "מה שאני שומע כאן זה משהו אחר לגמרי. הליך טכני לחלוטין של תמלול לערבית, לא של חקירה. יש פה פשוט קופי פייסט של חקירת השב"כ, בלי שום פעולות חקירה שלך. המילים זהות לחלוטין. מדוע למשל לא שאלת את הנחקר על הקריאה לחטיפת חיילים? איך זה שהסתפקת באמירה הכללית והקצרה של העד ששמע אותה קוראת לחטיפה כזו. לא היה לך חשוב להבין את הנקודה המרכזית הזו בכתב האישום לעומקה? כיצד אמר, מה בדיוק אמר?"
"לא", השיב העד, "הסתפקתי במה שאמר בחקירת השב"כ. אני מניח שאם היה לו מה להרחיב בנושא היה אומר".
> דיפלומטים אירופאים בפתיחת משפטה של חאלדה ג'ראר
ואז הגיע הרגע שהפיל את כל היושבים באולם בתדהמה. העד השוטר נשאל על מסדר זיהוי על פי תמונות שבוצע לעד הפלסטיני, בו נדרש לזהות אל חברת הפלמנט החשודה מבין שבע תמונות. "ספר לי על המסדר הזה", ביקש ממנו עורך הדין מחמוד חסאן. "הצגתי בפניו שבע תמונות אקראיות ובהן גם תמונה של החשודה והוא נדרש לזהות אותה ביניהן", ענה השוטר.
"ונכון שמבין שבע התמונות, שש היו של גברים והתמונה היחידה של אשה היתה תמונת החשודה?"
"אני כבר לא זוכר. זה היה לפני זמן רב".
"אז בוא, אעזור לך להזכר. אקריא לך שמות ותציין בפני בית המשפט האם זה שם של גבר או של אישה. השם הראשון הוא יעקוב. זה שם של גבר או שם של אשה?"
"לא יודע", התחכם העד. "היום הורים נותנים גם שמות של בנים לבנות וההיפך".
"אז בוא נצפה בתמונה. מה אתה רואה בה? גבר או אשה?"
"זה מישהו שנראה כמו גבר…"
עורך הדין הציג בפני בית המשפט שבע תמונות, ואכן שש מהן תמונות של גברים והשביעית תמונה של הנאשמת. כך נראה מסדר זיהוי.
השופט צחק במבוכה. התובע שתק במבוכה. עורך הדין הוסיף שגם מסדר הזיהוי היה חזרה מדוייקת וטכנית בלבד על אותן תמונות שבעזרתן ביצע גם השב"כ את הליך הזיהוי בו נדרש העד לזהות את החשודה.
בעקבות העדות ביקשה ההגנה להביא את חוקר השב"כ לעדות, אולם התביעה מושכת זמן בעניין לאורך מספר דיון ועדותו נדחית, פעם בטענה שהשטח חם ופעם אחרת בטענה ש"החוקר אמנון בחופש".
במקום משפט
פעמיים במהלך שני חלקי הדיון אתמול נזף השופט בתובע וביקר אותו על התמשכות ההליך המשפטי – כבר יותר מחצי שנה. "אני ותיק ממך בבית המשפט ויש לי נסיון רב , ולא זכור לי הליך משפטי שהתמשך ככה", אמר סגן נשיא בית המשפט הצבאי, סא"ל צבי היילברון. "יש לך רשימה ארוכה של מעל עשרה עדים. בינתיים העידו מעטים וכל פעם יש דחיות, ביטולים, איחורים, עדים שלא הובאו. דעתו של בית המשפט אינה נוחה מכך. אני מתכוון לקצוב לשלב הזה בתיק הזה לא יותר מעוד שלושה או ארבעה דיונים. ובקצב הזה נאלץ לשחרר גם אותה לחלופת מעצר בשל התמשכות המעצר".
התובע בתגובה שלף ג'וקר מדהים לא פחות: אם כך יקרה, השיב לשופט, נאלץ לזנוח את ההליך הפלילי ולחזור לבקשה המקורית של התביעה למעצר מינהלי. במלים אחרות, התובע מאיים בכך שאם בית המשפט יחליט לשחרר את ג'ראר, אחרי יותר מחצי שנה בכלא, ישלח אותה הצבא לישיבה ממושכת נוספת בכלא ללא כתב אישום, ללא משפט וללא מועד שחרור ברור. מבחינת התובע הגיוני באותה מידה לנהל משפט, או לחילופין סתם לזרוק חברת פרלמנט לכלא בלי משפט, אם השופט יחשוב בטעות לשחרר אותה
> מכתב פתוח מפליטה פלסטינית לציבור הישראלי.
בשיחה קצרה שקיימתי בתום הדיון עם עורך דינה של ח'אלדה ג'ראר, מחמוד חסאן, הוא חזר על הטענה שהשמיע גם בית כתלי בית המשפט: "יש פה גרירת רגליים מכוונת של התביעה. זה משפט פוליטי מיותר, כתב האישום מגוחך לגמרי. כל ההליך הזה מונע מנקמנות.
"אולי חשוב להזכיר לקוראים שלכם שחברת הפרלמנט ג'ראר דחפה בכל שנות פעילותה כמחוקקת להצטרפותה של הרשות לאמנת רומא, שתאפשר לה לתבוע את ישראל בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. הרשות היססה ורק לאחרונה חתם הנשיא עבאס על האמנה. היא גם פעלה לקיום חרם סחורות על ישראל באירופה. כל הדברים האלה, שהם חלק ממאבק פוליטי לגיטימי של נבחרת ציבור, הפריעו לישראל בנושא שהוא רגיש עבורה, ולכן מדינת ישראל באמצעות המפקד הצבאי ביקשו לבוא איתה חשבון ולהרחיק אותה.
"מה שאנחנו רואים עכשיו זה שהתביעה מנסה לשבור את רוחה של חברת הפרלמנט, להתיש אותה בנסיעות ארוכות ודיונים רבים, שחלקם אף בוטלו בשל אי זימון עדים והיא טולטלה בנסיעה הקשה בפוסטת האסירים לחינם. כל זה פשוט כדי לגרום לה להתייאש ולהודות ולהסכים לעסקת טיעון עם התביעה. אין להם ראיות לכלום, כי הכל הרי מומצא, וגם הראיות כביכול שיש, כפי שראינו היום, הן לא בדיוק ראיות חזקות ואמינות במיוחד".
* הערה חשובה: כל הציטוטים המובאים כאן בלשון דיבור מתוך הדיון המשפטי הנם ציטוטים חופשיים מתוך הזכרון שנרשמו זמן לא ארוך לאחר הדיון ולא ציטוטים מתוך פרוטוקול הדיון שמסיבות טכניות התקשיתי לשים עליו יד.
הפוסט מתפרסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן