newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קריאה לבנט: הקם זרם חינוך ממלכתי חילוני חופשי מדת

הורים חילונים שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית, שנפרדת מהדתית והחרדית. אבל גם זו מערכת חינוך מלאה בדת. עכשיו הורים דורשים מהשר בנט חינוך חילוני אמיתי נפרד

מאת:

אתמול (חמישי) פורסם בשיחה מקומית פוסט מאת עלא חליחל, הקורא לחברה הערבית לבחור בין חילוניות לח'ליפות. משפט המפתח במאמר (לדעתי) הוא: "האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לנו כחילוניים הוא הפחד והבושה מפני חילוניותנו".

מגיבים רבים מבין היהודים הגיבו באדנות ובעיוורון, וטענו כי הדתיות וההקצנה הדתית הם ממהות האסלאם, והאסלאם בלבד. הם לקו לראות שהפוסט אמנם פונה למוסלמים, אבל רלוונטי מאוד גם לנו היהודים. אדגים את חולשתם של היהודים החילוניים במערכת החינוך.

החינוך הדתי בחינוך החילוני

כידוע, מערכת החינוך מחולקת לשלושה זרמים: חרדי, דתי וממלכתי. היה ניתן לחשוב שהזרם הממלכתי הוא חילוני במהותו, שהרי יש שפע אפשרויות להורים שרוצים לחנך את ילדיהם בדרך הדת, אבל לא. הדתיות של החינוך הממלכתי החילוני מקבלת ביטוי בארבעה רבדים.

הראשון הוא לימודי הדת הישנים והטובים, המסתתרים תחת שם המקצוע "תורה" או "תנ"ך" או "מקרא". מדובר בחובת לימוד של לפחות שעתיים בשבוע, מכיתה א' עד י"ב, וכן בחובה להיבחן בבגרות בתנ"ך. חילוני ככל שתהייה, לא ניתנת לך האפשרות לסיים את מסלול הלימודים בישראל ללא לימודי דת.

> החברה הערבית צריכה לבחור: חילוניות או ח'ליפות

קמפיין הבחירות של הבית היהודי, לוד (סמאח סלאימה)

הכנס את הילד שלך כאן. קמפיין הבחירות של הבית היהודי, לוד (סמאח סלאימה)

ברובד השני יש קצת יִידִישְׁקַיְיט (כלומר "דרך החיים היהודית"), שאכן מפוספסים בלימודים העיוניים של התנ"ך. במשרד החינוך פועל אגף מורשת, המופקד על "מקצועות היהדות, הנצרות, האיסלם והמורשת הדרוזית". לחילונים אין מורשת במשרד החינוך. מלבד תנ"ך ממונה האגף על תוכנית בשם "תרבות ישראל ומורשתו", הנלמדת שעתיים בשבוע מכיתה ד' עד י"ב. לומדים שם דברים כגון "היצירה היהודית", "עם ישראל בראי חגי ישראל", "רעיון הגאולה לאורך השנים" ועוד. דבר-מה חילוני אין בתרבות ישראל או במורשתו, על פי תוכנית משרד החינוך.

הרובד השלישי קיים בפעולות שמעבר לתוכניות הלימודים. זה במידה רבה מובן מאליו שבגנים הממלכתיים החילוניים יתקיים טקס קבלת שבת, שבכיתות ב' יתקיים טקס מתן תורה, ושכיתה ז' תוקדש לבנות ולבני מצווה. איזה מצווה? של הדת היהודית כמובן. למה?

גם אחרי כל זה משרד החינוך בעצמו עדיין אינו מסופק מהזהות היהודית של ילדינו, ועל כן הוא פותח את שעריו לגורמים חיצוניים פרטיים, שיעזרו לו במלאכה המיסיונרית. עמותת "מבראשית", מיסודו של הרב המורשע מוטי אלון, היא אחד הענקים שבהם, אך הם לא לבד. גרעינים תורניים, בנות שירות לאומי ושליחי חב"ד – את כולם תמצאו בבתי הספר הממלכתיים-חילוניים בישראל.

ועדיין רוצים עוד לחזק. לאחרונה ביטל שר החינוך את התוכנית "האחר הוא אני" של קודמו בתפקיד. לדעתו של בנט האחר הוא אחר ועל כן יש לחזק את הזהויות השונות בחברה: "כל ילד במדינה צריך להכיר את המורשת שממנו הוא בא". ומי הן הזהויות השונות להבנתו של בנט? "ילד יהודי צריך לדעת מי הם אברהם ויצחק ויעקב […] כל ילד מוסלמי צריך להכיר את המורשת והתרבות שלו, וכל ילד דרוזי את המורשת שלו". ושוב, מה עם המגזר החילוני?

המכתב: ערכים שונים

כאן אני מגיע למכתב ששלחה מיכל שליו רייכר לפני כעשרה ימים אל שר החינוך, ובו קריאה לייסד זרם חינוך ממלכתי חילוני. להלן עיקרי המכתב (הנוסח המלא נמצא כאן):

אני מסכימה עם דבריך באשר להעצמת הזהויות. אכן, אין מקום לטשטש הבדלים שקיימים ממילא. אך לא מצאתי בדבריך התייחסות לקיומה של זהות שאינה דתית – למשל זהותי שלי.

מאז החלה בתי הבכורה את לימודיה במערכת החינוך הממלכתית (כיום היא בכיתה ה') אני חשה כי הערכים המוקנים לה בבית הספר שונים מהותית מהערכים שלאורם אנו מחנכים אותה בבית ומהערכים אותם ספגתי אני במערכת החינוך הממלכתית בה למדתי. במערכת החינוך הממלכתית כיום ישנו גידול מתמיד בשעות המוקדשות למורשת ישראל וללימודים דתיים. הדבר בא לידי ביטוי הן במערכת החינוך הפורמלית והן בתכני העשרה הניתנים על ידי גופים חיצוניים הנכנסים 'דרך הדלת האחורית'.

למעשה, כיום אין לבתי כלל חשיפה לתכנים הומניסטים שאינם יהודיים והיא אינה יכולה לנהל בבית הספר דיון ביקורתי באשר לתיאוריות ערכיות ומוסריות. בתי ועמיתיה לספסל הלימודים אינם נחשפים כמעט בכלל לדיונים המאפשרים להם להטיל ספק, לשאול שאלות קשות ולחלוק על הסדר הקיים, ולהתעצב כאזרחים טובים המבינים את האחריות המוטלת עליהם – וכן את אחריותה של המדינה כלפיהם; אזרחים היודעים לתת – אך גם לדרוש.

משיחות עם הורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתי-דתי אני למדה על מעלותיהם של בתי הספר הממלכתיים-דתיים: על התוכן הרלוונטי לילדים דתיים, על הדגש על העשרת עולמם הרוחני, על המשמעות הרבה שמהווה בית הספר בחייהם. וחשוב מכך: בתי הספר הממלכתיים-דתיים אינם מתיימרים לערער את תפישת עולמם של התלמידים, ואינם חושפים אותם – בכוונת מכוון – לתכנים שהינם חילוניים או 'כלליים' במובהק. ואין בכך רע. זכותה של כל קבוצת אוכלוסיה בעלת צביון מובהק – בוודאי קבוצה גדולה כל כך ובעלת זכויות – ליהנות ממערכת חינוך שתגדל את הדור הבא בהתאם לרוח הקבוצה.

כאזרחית נאמנה, המשלמת מסים וממלאת את חובותיה האזרחיות, ואף משקיעה ממרצי למען מאבקים ציבוריים אני סבורה כי גם אני – גם אנו, האזרחים החילוניים – זכאים לזרם חינוך ממלכתי חילוני, – שיעשיר את עולמם הרוחני של ילדינו, ייתן להם מזון למחשבה, ולא יגרום להם לבלבול ולתהייה באשר לעולם הערכים שבו הם גדלים ובו מתעצבת נפשם הרכה. אפשר שהתכנים הללו יכללו גם הגות יהודית, אבל באופן פרופורציונלי ללימוד הערכים החשובים לנו כחילונים.

אנו לא מעוניינים לשלוח את ילדינו לחינוך הפרטי ומאמינים שחינוך אינו שירות שיש להפריט לגופים פרטיים. אני כמהה לחינוך המעולה לו זכיתי במערכת החינוך הממלכתית. אני רוצה לספק חינוך כזה לבנותיי.

לאחרונה התגבשה קבוצת הורים שמטרתה לקרוא להקמת זרם חינוכי עצמאי – חינוך ממלכתי חילוני. אשמח אם תוכל לפגוש אותנו כדי לשמוע את הצעתנו.

חילונית שאינה מוגדרת על דרך השלילה

מאז פורסם המכתב הוא זכה להדים רבים, וסביב מיכל התגבשה קבוצת הורים שלקחה על עצמה לקדם את הרעיון. ייסוד זרם חינוך חילוני נמצא גם על סדר יומו של הפורום החילוני. ד"ר רם פרומן, יו"ר הפורום, פרסם מספר מאמרים בעניין, בהם: חילונים, הצילו את ילדיכם.

דעתי שלי (גיל) אינה כה נחרצת. מצד אחד אני משוכנע שחינוך ההורים משפיע לאין שיעור יותר מאשר זה של החינוך הבית ספרי. לפיכך, נראה לי שגם אלף רבנים ושרי חינוך דתיים לא יצליחו להחזיר בתשובה ילד הגדל בבית שבו להורים השקפת עולם חילונית מהותית.

מצד שני, אני בהחלט מתרגז מהגישה של אנשי החינוך הדתיים, המגדירה את החילוניות על דרך השלילה. להבנתם, חילוני הוא מי שלא נחשף מספיק לתכנים יהודיים דתיים. מכאן נובעת דרישתם לעוד ועוד שעות של לימודי דת, במסגרתם יתקנו המורות והמורים את המעוות. במילים אחרות, מכיוון שלא נחשפת לדתיות בבית הוריך, נשלים עבורך את החסר במערכת החינוך.

לזה אני משיב – באמת תודה, אבל אין צורך. החילוניות שלי איננה נובעת מאי אמונה, כשל תרבותי, מחסור בידע או חולשה של הזהות. החילוניות שלי היא בעלת מהות עוצמתית משל עצמה, והיא איננה מקבלת ביטוי במערכת החינוך הממלכתית בישראל.

> שר חינוך שמאמין שיש רק אמת אחת הוא סכנה לילדינו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf