newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קריאה לבנט: הקם זרם חינוך ממלכתי חילוני חופשי מדת

הורים חילונים שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית, שנפרדת מהדתית והחרדית. אבל גם זו מערכת חינוך מלאה בדת. עכשיו הורים דורשים מהשר בנט חינוך חילוני אמיתי נפרד

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אתמול (חמישי) פורסם בשיחה מקומית פוסט מאת עלא חליחל, הקורא לחברה הערבית לבחור בין חילוניות לח'ליפות. משפט המפתח במאמר (לדעתי) הוא: "האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לנו כחילוניים הוא הפחד והבושה מפני חילוניותנו".

מגיבים רבים מבין היהודים הגיבו באדנות ובעיוורון, וטענו כי הדתיות וההקצנה הדתית הם ממהות האסלאם, והאסלאם בלבד. הם לקו לראות שהפוסט אמנם פונה למוסלמים, אבל רלוונטי מאוד גם לנו היהודים. אדגים את חולשתם של היהודים החילוניים במערכת החינוך.

החינוך הדתי בחינוך החילוני

כידוע, מערכת החינוך מחולקת לשלושה זרמים: חרדי, דתי וממלכתי. היה ניתן לחשוב שהזרם הממלכתי הוא חילוני במהותו, שהרי יש שפע אפשרויות להורים שרוצים לחנך את ילדיהם בדרך הדת, אבל לא. הדתיות של החינוך הממלכתי החילוני מקבלת ביטוי בארבעה רבדים.

הראשון הוא לימודי הדת הישנים והטובים, המסתתרים תחת שם המקצוע "תורה" או "תנ"ך" או "מקרא". מדובר בחובת לימוד של לפחות שעתיים בשבוע, מכיתה א' עד י"ב, וכן בחובה להיבחן בבגרות בתנ"ך. חילוני ככל שתהייה, לא ניתנת לך האפשרות לסיים את מסלול הלימודים בישראל ללא לימודי דת.

> החברה הערבית צריכה לבחור: חילוניות או ח'ליפות

קמפיין הבחירות של הבית היהודי, לוד (סמאח סלאימה)

הכנס את הילד שלך כאן. קמפיין הבחירות של הבית היהודי, לוד (סמאח סלאימה)

ברובד השני יש קצת יִידִישְׁקַיְיט (כלומר "דרך החיים היהודית"), שאכן מפוספסים בלימודים העיוניים של התנ"ך. במשרד החינוך פועל אגף מורשת, המופקד על "מקצועות היהדות, הנצרות, האיסלם והמורשת הדרוזית". לחילונים אין מורשת במשרד החינוך. מלבד תנ"ך ממונה האגף על תוכנית בשם "תרבות ישראל ומורשתו", הנלמדת שעתיים בשבוע מכיתה ד' עד י"ב. לומדים שם דברים כגון "היצירה היהודית", "עם ישראל בראי חגי ישראל", "רעיון הגאולה לאורך השנים" ועוד. דבר-מה חילוני אין בתרבות ישראל או במורשתו, על פי תוכנית משרד החינוך.

הרובד השלישי קיים בפעולות שמעבר לתוכניות הלימודים. זה במידה רבה מובן מאליו שבגנים הממלכתיים החילוניים יתקיים טקס קבלת שבת, שבכיתות ב' יתקיים טקס מתן תורה, ושכיתה ז' תוקדש לבנות ולבני מצווה. איזה מצווה? של הדת היהודית כמובן. למה?

גם אחרי כל זה משרד החינוך בעצמו עדיין אינו מסופק מהזהות היהודית של ילדינו, ועל כן הוא פותח את שעריו לגורמים חיצוניים פרטיים, שיעזרו לו במלאכה המיסיונרית. עמותת "מבראשית", מיסודו של הרב המורשע מוטי אלון, היא אחד הענקים שבהם, אך הם לא לבד. גרעינים תורניים, בנות שירות לאומי ושליחי חב"ד – את כולם תמצאו בבתי הספר הממלכתיים-חילוניים בישראל.

ועדיין רוצים עוד לחזק. לאחרונה ביטל שר החינוך את התוכנית "האחר הוא אני" של קודמו בתפקיד. לדעתו של בנט האחר הוא אחר ועל כן יש לחזק את הזהויות השונות בחברה: "כל ילד במדינה צריך להכיר את המורשת שממנו הוא בא". ומי הן הזהויות השונות להבנתו של בנט? "ילד יהודי צריך לדעת מי הם אברהם ויצחק ויעקב […] כל ילד מוסלמי צריך להכיר את המורשת והתרבות שלו, וכל ילד דרוזי את המורשת שלו". ושוב, מה עם המגזר החילוני?

המכתב: ערכים שונים

כאן אני מגיע למכתב ששלחה מיכל שליו רייכר לפני כעשרה ימים אל שר החינוך, ובו קריאה לייסד זרם חינוך ממלכתי חילוני. להלן עיקרי המכתב (הנוסח המלא נמצא כאן):

אני מסכימה עם דבריך באשר להעצמת הזהויות. אכן, אין מקום לטשטש הבדלים שקיימים ממילא. אך לא מצאתי בדבריך התייחסות לקיומה של זהות שאינה דתית – למשל זהותי שלי.

מאז החלה בתי הבכורה את לימודיה במערכת החינוך הממלכתית (כיום היא בכיתה ה') אני חשה כי הערכים המוקנים לה בבית הספר שונים מהותית מהערכים שלאורם אנו מחנכים אותה בבית ומהערכים אותם ספגתי אני במערכת החינוך הממלכתית בה למדתי. במערכת החינוך הממלכתית כיום ישנו גידול מתמיד בשעות המוקדשות למורשת ישראל וללימודים דתיים. הדבר בא לידי ביטוי הן במערכת החינוך הפורמלית והן בתכני העשרה הניתנים על ידי גופים חיצוניים הנכנסים 'דרך הדלת האחורית'.

למעשה, כיום אין לבתי כלל חשיפה לתכנים הומניסטים שאינם יהודיים והיא אינה יכולה לנהל בבית הספר דיון ביקורתי באשר לתיאוריות ערכיות ומוסריות. בתי ועמיתיה לספסל הלימודים אינם נחשפים כמעט בכלל לדיונים המאפשרים להם להטיל ספק, לשאול שאלות קשות ולחלוק על הסדר הקיים, ולהתעצב כאזרחים טובים המבינים את האחריות המוטלת עליהם – וכן את אחריותה של המדינה כלפיהם; אזרחים היודעים לתת – אך גם לדרוש.

משיחות עם הורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתי-דתי אני למדה על מעלותיהם של בתי הספר הממלכתיים-דתיים: על התוכן הרלוונטי לילדים דתיים, על הדגש על העשרת עולמם הרוחני, על המשמעות הרבה שמהווה בית הספר בחייהם. וחשוב מכך: בתי הספר הממלכתיים-דתיים אינם מתיימרים לערער את תפישת עולמם של התלמידים, ואינם חושפים אותם – בכוונת מכוון – לתכנים שהינם חילוניים או 'כלליים' במובהק. ואין בכך רע. זכותה של כל קבוצת אוכלוסיה בעלת צביון מובהק – בוודאי קבוצה גדולה כל כך ובעלת זכויות – ליהנות ממערכת חינוך שתגדל את הדור הבא בהתאם לרוח הקבוצה.

כאזרחית נאמנה, המשלמת מסים וממלאת את חובותיה האזרחיות, ואף משקיעה ממרצי למען מאבקים ציבוריים אני סבורה כי גם אני – גם אנו, האזרחים החילוניים – זכאים לזרם חינוך ממלכתי חילוני, – שיעשיר את עולמם הרוחני של ילדינו, ייתן להם מזון למחשבה, ולא יגרום להם לבלבול ולתהייה באשר לעולם הערכים שבו הם גדלים ובו מתעצבת נפשם הרכה. אפשר שהתכנים הללו יכללו גם הגות יהודית, אבל באופן פרופורציונלי ללימוד הערכים החשובים לנו כחילונים.

אנו לא מעוניינים לשלוח את ילדינו לחינוך הפרטי ומאמינים שחינוך אינו שירות שיש להפריט לגופים פרטיים. אני כמהה לחינוך המעולה לו זכיתי במערכת החינוך הממלכתית. אני רוצה לספק חינוך כזה לבנותיי.

לאחרונה התגבשה קבוצת הורים שמטרתה לקרוא להקמת זרם חינוכי עצמאי – חינוך ממלכתי חילוני. אשמח אם תוכל לפגוש אותנו כדי לשמוע את הצעתנו.

חילונית שאינה מוגדרת על דרך השלילה

מאז פורסם המכתב הוא זכה להדים רבים, וסביב מיכל התגבשה קבוצת הורים שלקחה על עצמה לקדם את הרעיון. ייסוד זרם חינוך חילוני נמצא גם על סדר יומו של הפורום החילוני. ד"ר רם פרומן, יו"ר הפורום, פרסם מספר מאמרים בעניין, בהם: חילונים, הצילו את ילדיכם.

דעתי שלי (גיל) אינה כה נחרצת. מצד אחד אני משוכנע שחינוך ההורים משפיע לאין שיעור יותר מאשר זה של החינוך הבית ספרי. לפיכך, נראה לי שגם אלף רבנים ושרי חינוך דתיים לא יצליחו להחזיר בתשובה ילד הגדל בבית שבו להורים השקפת עולם חילונית מהותית.

מצד שני, אני בהחלט מתרגז מהגישה של אנשי החינוך הדתיים, המגדירה את החילוניות על דרך השלילה. להבנתם, חילוני הוא מי שלא נחשף מספיק לתכנים יהודיים דתיים. מכאן נובעת דרישתם לעוד ועוד שעות של לימודי דת, במסגרתם יתקנו המורות והמורים את המעוות. במילים אחרות, מכיוון שלא נחשפת לדתיות בבית הוריך, נשלים עבורך את החסר במערכת החינוך.

לזה אני משיב – באמת תודה, אבל אין צורך. החילוניות שלי איננה נובעת מאי אמונה, כשל תרבותי, מחסור בידע או חולשה של הזהות. החילוניות שלי היא בעלת מהות עוצמתית משל עצמה, והיא איננה מקבלת ביטוי במערכת החינוך הממלכתית בישראל.

> שר חינוך שמאמין שיש רק אמת אחת הוא סכנה לילדינו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין ויו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ, במושב הפתיחה של הכנסת ה-20, ב-31 במרץ 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין ויו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ, במושב הפתיחה של הכנסת ה-20, ב-31 במרץ 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

תסמונת עדר במקום חיסון העדר: גנץ ופרץ בדרך לממשלת הסיפוח

לראשי כחול לבן והעבודה לא היתה כל מניעה לשתף פעולה בענייני ההתמודדות עם הקורונה גם מספסלי האופוזיציה. במקום זה, הם בחרו להיות אסקופה נדרסת בממשלת ימין קיצונית. ובינתיים, חברי המשותפת מלמדים את כולנו שיעור במהותה של אופוזיציה ובסולידריות ומחויבות ציבורית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf