זו לא "הפרת סדר", זה הרג אזרחים. מכתב פתוח מחייל לשעבר
כמי שירה כדורי גומי על מפגינים בגדה, אני מניח שרוב החיילים בביתא לא מרגישים נקיפות מצפון על מה שהם עושים. לא משום שהם רעים, אלא בגלל המיסוך שגורם להם למלא פקודות בלי לחשוב
החיילים משוכנעים שהם עושים את הדבר הנכון. חייל ישראלי בכפר ביתא בגדה המערבית (צילום: נאסר אשתאיה / פלאש 90)
תשעה הרוגים כבר גבה צה"ל בהגנתו על המאחז הריק אביתר. שמונה מבני הכפר ביתא, המתקוממים כנגד גזל אדמותיהם, ועוד אחד – טארק סנובר – מהכפר יתמא השכן. ייעודו של הגזל השתנה בינתיים פעמיים: תחילה בנו מגה-מאחז, בהמשך מוצב צבאי, בעתיד מתכננים להקים שם ישיבה. רק רוטינת הנפגעים, פצועים והרוגים, נותרת קבועה. כדור הספוג שירו חיילים ביום שישי האחרון בפניה של שרית מיכאלי ודאי לא יהיה האחרון ברשימה.
לפני קרוב לשלושה חודשים פרסמו אלכס ליבק וגדעון לוי כתבה מכמירת לב על ביקורם בכפר. אז הם הגיעו בעקבות הריגתו של מוחמד חביסה. מאז נהרג גם ג'מיל אבו עיאש ורשימת הפצועים התארכה פי כמה. כדרכו ב"אזור הדמדומים" הנפיק לוי תיעוד מרגש וחשוב. שלא כדרכו, משפט אחד שם חטא דווקא באופטימיות יתר: ״תמונות הראש המנופץ והמוח השפוך מזעזעות", כתב, "הלוואי שהצלף היה רואה אותן. הוא לא היה יורה שוב״.
לצערי, אני סבור שזוהי קביעה שגויה. מניסיון, אני יודע כי לא רבים חשים נקיפות מצפון על פעילותם בגזרה. לא חלילה כי החיילים הם אנשים רעים או שכוונות זדון מנחות אותם, אלא בשל המיסוך שמאפשר למלא פקודות מבלי לחשוב עליהן כמעט כלל. אני יודע את זה כי שירתתי בעצמי כלוחם בגזרה הזו. גם אני נדרשתי לדכא את מה שנהוג לכנות בשפה צה״לית "הפרת סדר", גם אני השתמשתי בכדורי מתכת מצופי גומי וברימוני גז. לא זכור לי שהרגשנו רע עם מה שעשינו. אדרבא, אם קיים איזשהו תסכול בקרב החיילים הוא נגרם דווקא בשל מה שהם תופסים כהוראות פתיחה באש מחמירות מדי.
אני לא בא בטענות אל החיילים, אבל כן רוצה לפנות ישירות אליהם. אני מבקש לדבר אל החיילים שנמצאים בין ביתא לאביתר, ולנסות להפיג מעט את מסך העשן: המאחז, שהוקם כמוקש פוליטי שהוריש נתניהו לממשלת בנט, הוא פרי עבודתם של אנשי תנועת "נחלה". הם שיזמו והובילו, הם שקבעו עובדות בשטח. האם אתם, שנשלחים לשם, רוצים לדעת עבור מי אתם יורים ובעבור מה אתם פוצעים והורגים את תושבי ביתא?
רשות הדיבור לצבי סוכות, ממובילי פרויקט אביתר, חברת תנועת נחלה ותושב יצהר: ״5 איקסים הלילה בפעילות צה"ל מול תשתית שתכננה לרצוח יהודים סתם. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ״, צייץ פעם אחת. ובפעם אחרת, אחרי הריגתו של חביסה, מיהר לפרסם את תמונתו של "תושב כפר הנאצים ביתא", ושוב מנה בעליצות את מתיו. יופי של עסקה סידר לעצמו סוכות עם צמרת המדינה: החיילים נשלחים לשרת את חזונו, והוא יושב בביתו ונדמה שמתמוגג על כל הרוג.
חיילים יקרים, דעו: כשאתם מדכאים את ההתקוממות בביתא, לא את ביטחון המדינה אתם משרתים ולא את ההגנה על גבולותיה. אזרחי ישראל אינם ישנים טוב יותר בלילה בזכות האצבע שתקעו סוכות וחבריו בעיניהם של תושבי ביתא. ההפך הוא הנכון. הפרויקט העברייני שהקימו מסכן אתכם, שנשלחים לשם, ומסכן את כולנו.
נהוג לחשוב שאנשי המרכז בישראל – הגיאוגרפי וגם הפוליטי – הם אלה שאינם רואים את המציאות שמתחוללת בשטחים. אולם כמי שהשתחרר לפני שנים לא רבות, אני יודע שתופעת העיוורון לא פוסחת גם על החיילים שממלאים בעצמם את הפקודות. מי שמכיר את עולם המושגים בו הם חיים מבין זאת היטב. ביתא עבורם הוא "כפר עוין", "שורץ מחבלים". הפגנות הן "הפרות סדר" המהוות "איום ממשי על המרחב", שמצדיק "דרדור אמצעים".
לא את החיילים צריך לבקר ולא הם הכתובת להאשים. את החשבון הזה צריך לעשות מול דרגים אחרים. אולם דבר אחרון אבקש לומר ישירות להם: רגע לפני ש"תנטרלו" את האיום הבא, זכרו שמאחורי כל המלים הצבאיות מסתתרת בביתא אג'נדה ברורה, זו של סוכות ועמיתיו. ודעו שחזונם המסוכן אינו שווה את חייו של ג'מיל אבו עיאש שנורה החודש, ולא את חייו של חברו – שעדיין חי ומתהלך עכשיו בין הבתים בכפרו, מבלי לדעת שהוא האדם הבא שעלול לעלות על כוונתו של צלף.
אריאל ברנשטיין היה לוחם בפלס"ר נח"ל והנו מראיין בארגון "שוברים שתיקה"
לזמן מוגבל - התרומה שלך יכולה להיות שווה פי 12!
הודות לתורם נדיב, בשלושת השבועות הקרובים, עד סוף יולי: בתרומה חד פעמית לשיחה מקומית – התרומה שלך תוכפל. בהצטרפות לתרומה חודשית – התרומה שלך תוכפל פי 12. כלומר סכום התרומה השנתי שלך יוכפל. אם העבודה שלנו בשיחה מקומית חשובה לך - זה הרגע להצטרף לתמיכה.
לתמיכה בשיחה מקומית
