"ראיתי את הכדור עף בכיוון שלי וידעתי שנפצעתי"

שרית מיכאלי, פעילת זכויות אדם ורכזת קשרי חוץ בבצלם, נסעה לתעד את המחאה השבועית של תושבי ביתא ביום שישי. מדי חודש היא מגיעה לשם, להביע סולידריות עם התושבים, המוחים נגד מאחז אביתר, שהוקם במאי על אדמותיהם. בצהריים של יום שישי, שרית ישבה בתוך אמבולנס, עם דימום מהאף, לאחר שחייל ירה כדור ספוג שפגע לה בפנים. בערב, כשהיא בבית החולים, פצועה קל ומחכה לחוות דעת רפואית, סיפרה:

"הייתי די רחוקה מזירת העימותים. ראיתי את הכדור עף לכיוון שלי, וישר ידעתי שנפצעתי. כבר כמה חודשים שהמפגינים לא מצליחים להתקדם מביתא כי הצבא עוצר אותם. יש יידוי אבנים וירי של החיילים, ולפני ההפגנות הצבא מביא דחפורים גדולים, וחופר את כל האדמות שמסביב לזירת העימותים, כדי להקשות על אנשים להגיע. זה יוצר מצב שבו אמבולנסים לא מצליחים להגיע לפנות פצועים. לכן פינו אותי רגלית באלונקה משם".

מהאלונקה העבירו את מיכאלי לאמבולנס פלסטיני, שהוריד אותה במחסום, ומשם אסף אותה אמבולנס ישראלי. לדבריה, בניגוד להפגנות קודמות, העימותים השבוע היו בעוצמה נמוכה, ולמעט מקרה אחד, חיילים לא עשו שימוש באש חיה. לפי דוברת הסהר האדום, שלושה מפגינים בביתא נפגעו מכדורי גומי וספוג, שניים מהם יהודים שהגיעו להפגין סולידריות. אכן, מספר נמוך ביחס לשבועות האחרונים.

"בארץ לא מדברים על זה, אבל בביתא נמשך המאבק מדי שבוע", אמרה מיכאלי, "הנקודה העיקרית בסיפור, היא שכל זירת העימותים הזו לא היתה קיימת אם הצבא לא היה מאפשר את הקמת המאחז. שמונה אנשים נהרגו מאש חיה במחאות האלו מאז מאי. כלומר, יש מאין, הצבא והרשויות יצרו זירת עימותים חדשה, בכפר בו לא היו עימותים קודם לכן, וזה גבה את החיים של שמונה אנשים, פלוס עוד אחד בכפר סמוך, שנהרג בהפגנות הקשורות למחאה. זה הקונטקסט".

ההר שעליו קם המאחז נקרא בערבית ג'בל סְבֵּיח ובו אדמות של תושבי הכפרים ביתא ויתמא. מאז 2013 מתנחלים ניסו להקים מאחז במקום, אך פונו על ידי הצבא. ב-2 במאי נרצח בפיגוע ירי תלמיד ישיבה בשם יהודה גואטה, בן 19. הרצח שימש כזרז להקמת המאחז. עוד באותו לילה מתנחלים עלו להר.

הכל נעשה נגד החוק אך באופן גלוי: מאות הגיעו לסייע בהקמת המבנים, בהם חברי כנסת, ראשי מועצות, ואף חיילים – תוך העלמת עין של הרשויות. גיוס המונים של תנועת נחלה אסף 1.2 מיליון שקל מהציבור לטובת הקמת המאחז. הצבא דיכא את מחאת התושבים הפלסטינים, שלא איחרה לבוא, בזמן מתיחות בכל הארץ ומלחמה בעזה.

לפי תצלומי אוויר של הארגון "כרם נבות", חלק מהאדמות במאחז היו מעובדות עוד בשנת 1980. ולמרות זאת, אחת מההחלטות הראשונות של "ממשלת השינוי" בחודש יוני היתה להגיע לפשרה עם המתנחלים: בתמורה לכך שיפנו את המאחז באופן זמני, ישראל תציב במקום נוכחות צבאית קבועה, הבתים לא ייהרסו, ומשרד הביטחון יבדוק את מעמד הקרקע במטרה לברר כיצד ניתן לאשר התיישבות במקום. מאז, כך מדגישה שרית מיכאלי, מי שמשלם את מחיר הפשרה בדם ובהרג – אלו תושבי ביתא, המוחים נגד הגזל.

"בביתא, מאז מאי, הצבא משתמש באש חיה באופן מופקר", העידה, "נפגעתי בעבר מכדורי ספוג, אבל לא בכזאת עוצמה. חשוב לי להגיד שלא ירו עלי, אלא כנראה על צעירים במסגרת העימותים. זו היתה הפגנה רגועה יחסית שראיתי בחודשים האחרונים, אבל זה לא הפריע לצבא לירות כדורי ספוג, וגז מדמיע".

הפלסטיני האחרון שנהרג במהלך המחאות בביתא הוא ג'מיל אבו עיאש, נגר בן 31, שנפגע מאש חיה בראשו ביום שישי, 10.12. רופאים בבית החולים רפידיה בשכם קבעו את מותו. לאביו יש עשרים דונם של אדמות חקלאיות על ג'בל סביח.

הפלסטיני הראשון שנהרג במחאות בביתא הוא עורך הדין עיסא ברהם, שעבד כפרקליט במשרד המשפטים הפלסטיני. הוא לא השתתף בעימותים ונורה בבטנו כאשר הגיע למקום לסייע בפינוי פצועים. ברהם הותיר אחריו ארבעה ילדים.

וכך נהרגו עוד שבעה תושבים במחאות או במארב כתוצאה מהקמת המאחז: בספטמבר נורה בראשו מוחמד עלי חביסה, בן 28, שלפי הצבא יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון. באוגוסט נורה למוות עימאד דוויכאת, בן 38, במהלך העימותים. ביולי נורה למוות שאדי סלים, שרברב שטיפל בשסתומים הסמוכים לכפר, ונורה מהמארב מסיבה שאינה ידועה. ביוני, חיילים ירו למוות בשני קטינים במהלך המחאות נגד המאחז: אחמד בני שמסה, בן 15, שנורה בראשו מאחור לאחר שתלה דגל פלסטין על עץ, ומוחמד חמאיל, בן 16. ביום השישי האחרון של חודש מאי ירו למוות בזכריא פלאח, בן 25, ושבועיים קודם לכן קטלו את טארק סנובר, תושב יתמא, שנורה בחזה.