newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ולא היה אף אחד שיקום וידבר נגד גזענות

ברגע האחרון נחלצנו ממצב שבו גזען מוצהר ידליק את אבוקת הזיכרון, אבל זה לא הצליח להשיב לטקס יום השואה הממלכתי את כבודו. השנה יותר מתמיד היה חייב כל מי שישראל יקרה לו לצאת נגד הגזענות, שהולכת ומתפשטת בינינו כווירוס פנדמי

מאת:

כולנו מכירים את אישי הציבור שנושאים דברים באזכרות ומשנה לשנה, ומדברים פחות על הנפטר ויותר על הדובר. זה מרגיז את המשפחה ומגחיך את הדובר, שאינו מסוגל למצוא עניין אמיתי באדם שאותו הוא מספיד.

נאומיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בערב יום השואה, הם תמיד פחות על השואה ויותר על נתניהו. משנה לשנה זה נהיה הזוי יותר ויותר. יש מוטיבים קבועים כמו איראן, ויש מוטיבים מתחלפים, לפי האינטרס הנוכחי של המלך, סליחה, ראש הממשלה. שילוב של "המדינה זה אני" ו"רק על עצמי לספר ידעתי".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס יום השואה ביד ושם, ב-7 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס יום השואה ביד ושם, ב-7 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

השנה, מטבע הדברים, עמד הנאום בסימן המשא ומתן הקואליציוני. המשפט וההשוואה לדרייפוס הורדו, כנראה, ברגע האחרון, ונשארו רק בפוסט של הבן יקיר לו.

לטקס הממלכתי של יום השואה, כמו לכל טקס ממלכתי, יש רכיבים קבועים. מודה שלא זכרתי שאחת הפעולות שבהן נפתח הטקס היא הדלקת אבוקת הזכרון על ידי יו"ר הנהלת יד ושם. השנה, לראשונה, הדליק  את האבוקה יושב הראש הזמני של הנהלת יד ושם, רונן פלוט.

היינו קרובים מאוד למצב שבו הטקס הממלכתי של יום השואה יתחיל עם הזמנתו של גזען מוצהר להדליק את אבוקת הזיכרון. אך המינוי של אפי איתם ליו"ר הנהלת יד ושם, שקודם בהתלהבות על ידי נתניהו ויד ימינו (דאז) זאב אלקין, נעצר ברגע האחרון בשל הלחץ הציבורי והתחלת התפרקות הממשלה.

עצירת המינוי הבזוי לא הצליחה להשיב לטקס את כבודו. שעות אחדות לפני כניסתו של יום הזיכרון לשואה, צייץ בצלאל סמוטריץ', יו"ר מפלגת הגזענות והטומאה – שראש הממשלה עמל על הכנסתה לכנסת ישראל – כי "ערבים שלא מכירים בכך שישראל שייכת ליהודים, לא יהיו כאן".

הסמוטריץ', שאינו מוכן לשיתוף פעולה גם עם פונדמנטליסטים דומים בשל מוצאם הערבי, עומד, כידוע, בראש רשימה הכוללת את איתמר בן גביר, גנב הסמלים המתהדר בתמונת הרוצח גולדשטיין בביתו; ואת מפלגת נעם, שמגוונת ומוסיפה על שנאת ערבים ולהט"ב גם דרישה למנוע שילוב בעלי מוגבלויות בקהילה. הטרמינולוגיה שלהם מעניינת, וממוקדת ב"נורמלי" וב"טבעי". אבל אסור להשוות.

מתברר שלא רק שאסור להשוות, גם אסור לגנות, לפחות לא בטקס ממלכתי. כי לא מערבבים שואה ופוליטיקה. זה קשקוש, כמובן. השואה היתה אירוע פוליטי לכל דבר ועניין, כמו כל רצח עם, כמו כל פעולה נגד קולקטיב. יש פער עצום בין אמירה פוליטית-מוסרית – שלא רק שאינה אסורה, היא נדרשת ובעיקר ביום השואה, לבין גיוס השואה לקידום האינטרס הפוליטי האישי של ראש הממשלה.

נתניהו אמנם לא יצא נגד שותפו הגזען, אבל הקפיד לשלב בדבריו חנופה לערבים – בכל זאת הוא בעיצומו של מו"מ קואליציוני ואי אפשר לפספס הזדמנות. אצל נתניהו זה פשוט. יש ערבים טובים – אלה שמוכנים לחתום אתו על הסכמים ולקדם את מעמדו כראש הממשלה בהווה ובעתיד; ויש ערבים רעים – כל השאר.

באותו אופן יש גזענים רעים – כל מי שהוא נגד ישראל ייחשב לאנטישמי, גם אם הוא פועל נגד מדיניות ספציפית, למשל נגד עבירה על החוק הבינלאומי האוסר הקמת התנחלויות בשטח כבוש; ויש גזענים טובים: גזענים יהודים, כמובן, אבל גם בני דתות אחרות, שכרתו ברית בלתי קדושה עם הימין הישראלי, ברית שנאה משותפת למוסלמים ולשמאלנים. כמה כאלה אפילו התארחו ביד ושם.

ה"ממלכתיות" נשמרת על ידי האנשים ההגונים, אך על ידם בלבד. הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, בשם ההגנה על מוסד הנשיאות ועל הממלכתיות, חשב שזה סביר להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אדם שפחות מיממה קודם לכן הסית כנגד כל מוסדות השלטון.

הנשיא, שרוממות אחדות העם בפיו, בחר לא "להתלכלך" בביקורת על נבחרי ציבור. אבל בשם הממלכתיות, היה חייב כל מי שמדינת ישראל יקרה לו לצאת נגד הגזענות – בעיקר זו ההולכת ומתפשטת בינינו כווירוס פנדמי. זה נדרש לכבוד הנספים ולכבוד הניצולים ולתפארת מדינת ישראל.

יפעת סולל היא עו"ד, פעילה חברתית, פוליטית וקואופרטיבית

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

יום של תחושת כישלון שלא הצלחנו לעצור מלחמות מיותרות

בילדותי יום הזיכרון היה בעיני יום של עצב טהור. התחושה הזאת התחלפה בזעם על כל כך הרבה מוות מיותר במלחמות על כלום ושום דבר. המסגרת הפוליטית הבאה שתקום בשמאל חייבת להיות כזאת שתתייצב מיד נגד עוד מלחמה מיותרת, בלי תהיות ובלי ספקות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf