newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התקווה שמביא איתו טראמפ לשמאל

משימתו החשובה ביותר של השמאל האמריקאי כרגע היא להוציא את המאבק אל הרחוב ולהפוך את הכעס על בחירתו של טראמפ וכל מה שהוא מייצג לכלים של התארגנות פוליטית. שינוי פוליטי מתחיל ברחוב ולא מסתיים בהצבעה בקלפי

מאת:

נצחונו של טראמפ מביא אל קדמת הבמה את הגזענות והקסנופוביה כשהן מגובות בכח פוליטי, לאחר שמערכת הבחירות הביאה את הקיטוב הקיים בתוך החברה האמריקאית לעימות ממשי. כעת, משהסתיימו הבחירות, הופכת המציאות לזירה בין שני מחנות אידאולוגיים שהמאבק בינם נדחף אל מחוץ לשדה הבחירות. מאבק בין מחנה גזעני שאוחז בשארית כוחותיו בפריווילגיות שלו לבין מחנה שמורכב משחורים, נשים, מהגרים, ואנשי שמאל.

והמאבק הזה צריך לצאת מהקלפי ולהגיע לרחוב. הוא צריך להפסיק להיות חבוי ומנוהל בעיקרו בתוך סבך הביורוקרטיה של המדינה וממערכת בחירות למערכת בחירות. ומכאן צריכה לבוא התנגדות לקריאה של אנשי הממסד לכבד את הבחירות ולתת לטראמפ ולכל מה שהוא מייצג להתחיל את הנשיאות בצורה קלה וחלקה.

להעביר את הזירה הפוליטית לרחוב

לאורך כל ההיסטוריה של ארה"ב פעילי זכויות אדם מעולם לא הגבילו את עצמם לעבודה מתוך מסדרונות הממשל. כשהציבור האמריקאי בחר פעם אחרי פעם בהמשך הדיכוי והגזענות ומלחמות כלפי אוכלוסיות אחרות, אותם פעילים התנגדו במגוון דרכים. בתקופת העבדות בהתארגנות למאבק מיליטנטי נגד בעלי העבדים, בתקופת האפליה הגזעית הם התארגנו למאבק בלתי אלים ואלים, במאבק לשוויון זכויות לנשים, בהפגנות נגד המלחמה בוויאטנם ונגד אין ספור המלחמות שארה"ב מכריזה על כל מקום בעולם. דווקא הפעולות האלה הן מה שהביאו לשינוי, הרבה יותר מהצבעה בקלפי.

לשמאל בארה"ב יש אחריות לחנך את הציבור האמריקאי להבין את יחסי הכוחות בעולם ואת האחריות של ארה"ב להמשך הדיכוי של מאות מיליונים ברחבי העולם השלישי. את התמיכה בדיקטטורים, בממשלות בובה, ובכוחות מזוינים רק כדי לשמר אינטרסים אמריקאים בדמות המשך הניצול הכלכלי של העולם השלישי. את הטענה כאילו יש אינטרסים של הציבור האמריקאי לעומת אינטרסים של יתר העולם יש לנפץ. להפסיק בכל האמצעים האפשריים את המשך הניצול והשעבוד הכלכלי והכיבוש הצבאי של העולם בידי ארה"ב.

בתגובה לאחד המאמרים שכתבתי נגד הילרי קלינטון, פורסם מאמר תמיכה בקלינטון שבמרכזו המשפט ש"קשה לי להגיד משהו לחברים פלסטינים בפייסבוק, שלא סובלים את קלינטון ורואים בה לא פחות גרועה מטראמפ". למה לעזאזל לאמריקאים ולפלסטינים צריכות להיות תובנות שונות לגבי האימפריאליזם האמריקאי? גם אם נכון שקלינטון תיכננה לקדם תכניות רווחה ובריאות לאזרחי ארה"ב (שגם קשורות לניצול הכלכלי של העולם השלישי), כפי שנטען במאמר – מדוע הן מצדיקות הצבעה לעוד מועמדת שתתמוך בהמשך הדיכוי והרצח של פלסטינים בידי ממשלות ישראל?

משנודעו תוצאות הבחירות החלו הפגנות בערים שונות ברה"ב נגד בחירתו של טראמפ. זוהי משימתו החשובה ביותר של השמאל האמריקאי כרגע, להוציא את המאבק אל הרחוב ולהפוך את הכעס על בחירתו של טראמפ וכל מה שהוא מייצג לכלים של התארגנות פוליטית. להרחיב את המאבק אל מעבר למנגנוני השלטון, ולהעמיק את הבקע והמאבק בין קהילה מדוכאת, לבין מי שרוצה להמשיך לדכא אותה. להעלות תודעה למי שעדיין תקוע בחשיבה כי "שינוי פוליטי" הוא הצבעה פעם בארבע שנים, או חמור מכך, נסיון לשנות בפעם המיליון את המנגנון המושחת והחולני של המפלגה הדמוקרטית. אותו מנגנון שהיה מוכן לחבל בניסיונות של ברני סנדרס להיות המועמד של המפלגה, למרות שאם היה מתמודד, ככל הנראה היה לו סיכוי גבוה יותר להביס את טראמפ, שניצח בעיקר בגלל השנאה למועמדת של הממסד ובעלי ההון.

כעת, לאחר מותה של התקווה לשינוי דרך מערכת ההצבעה בארה"ב (או מתוך תקווה שהיא מתה), כשלעשרות מיליוני אמריקאים אין אפילו את התקווה השקרית שמישהו יקשיב להם במסדרונות הממשל, הם יכולים להיפתח לאפשרות שהזירה הפוליטית יכולה וצריכה להיות ברחוב, למקום ממנו מגיע השינוי האמיתי. ליצירת תקווה חדשה דרך תנועות עממיות, איגודים, סטודנטים ונוער. אולי בבחירת טראמפ תמונה התקווה לשינוי אמיתי.

> מרד המיואשים: לא הניצחון של טראמפ אלא ההפסד של קלינטון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פרופ' רפאל גרינברג (צילום: אורן זיו)

"אנחנו אמורים להיות גאים ולבנות עתיד חדש, והעתיקות שלנו מורידות אותנו כל הזמן". פרופ' רפאל (רפי) גרינברג (צילום: אורן זיו)

"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"

ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf