"התמיכה בטרנספר חשפה את פרצופו האמיתי של המרכז-שמאל"

"תמיכה בטרנספר ממי שחשבנו שהם שותפים שלנו". יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן בישיבה של ראשי האופוזיציה בכנסת, נובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

"אם מחר יבוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וישמע על מקרי הרצח בנצרת ועל מצב השירותים הגרוע בה, ויחליט, מתוך דאגה לערכה ההיסטורי והדתי של העיר, להעביר את תושביה ליוון או לטורקיה ולהפוך אותה לאתר תיירותי מצליח, סביר להניח שהפוליטיקאים בישראל יקבלו את החלטתו בברכה ואיש לא יתנגד, אפילו לא אלה שעד אתמול ראינו בהם שותפינו".

>> גם אם תוכנית טראמפ לא תתקדם, הנזק כבר נעשה

הציוץ הזה, שפרסם צעיר מנצרת, משקף את התחושה של רוב האזרחים הפלסטינים בישראל, בעקבות התמיכה הגורפת בציבור היהודי בישראל בהצעה של טראמפ "להעביר" את תושבי רצועת עזה למדינה אחרת, לא לתת להם לחזור ולהפוך אותה לריביירה נוצצת על חוף הים התיכון.

לפי הסקרים בחדשות 12 ובחדשות 13, בין 68% ל-72% מכלל הציבור בישראל תומכים בתוכנית הטיהור האתני של טראמפ, מה שאומר שהתמיכה בה חורגת בהרבה מהימין הקיצוני. שום אזרח פלסטיני בישראל לא הופתע מהתמיכה בתוכנית מצד השרים וחברי הכנסת של עוצמה יהודית, הציונות הדתית, הליכוד וישראל ביתנו. לא היה אפשר לצפות לעמדה אחרת מפוליטיקאים שאחד מהם הציע להטיל פצצת אטום על עזה.

אבל העמדות של פוליטיקאים מהמרכז-שמאל היהודי, שרק לפני שנתיים ביקשו את תמיכת המפלגות הערביות בניסיונם להקים ממשלה – בני גנץ, שאמר שתוכניתו של טראמפ היא "יצירתית, מקורית ומעניינת"; ויאיר לפיד שאמר שמסיבת העיתונאים שבה הציג טראמפ את הרעיון היתה "טובה לישראל" – היו יותר מפתיעות ומקוממות. יאיר גולן, מנהיג "הדמוקרטים", היורשת של העבודה ומרצ, הסתפק תחילה באמירה שהתוכנית "לא מעשית", אבל אחר כך תיקן את עצמו ובמאמר ב"הארץ" כתב כי "טרנספר הוא רעיון המנוגד ליהדות ומנוגד לציונות".

"אני לא מאלה שנותנים אמון בישראל ובהנהגתה, על כל זרמיה הפוליטיים, למעט כמה דמויות שוליות וחסרות השפעה בזירה הפוליטית", אומר השייח' איברהים צרצור, לשעבר יו"ר מפלגת רע"מ. "הקונצנזוס ברור. לא הופתעתי מהתמיכה, כמעט מקיר לקיר, במלחמת ההשמדה בעזה, ואחר כך בתוכניתו של טראמפ לטיהור אתני של העם הפלסטיני ברצועת עזה".

לא הופתע מהתמיכה בהשמדה ובטרנספר. חבר הכנסת לשעבר איברהים צרצור, דצמבר 2013 (פלאש90)

"הפוליטיקאים המזוהים עם המרכז, או מה שנותר ממה שנקרא בעבר השמאל הישראלי, נמצאים במצוקה אמיתית", אומרת סוהא סלמאן מוסא, מנהלת שותפה של מרכז מוסאוא. "אין להם עמדה נחרצת, לא לגבי המלחמה, לא לגבי העסקה, ולא מול ההקצנה שמובילים המתנחלים. הם מעדיפים ללכת עם הזרם במקום לנקוט עמדות עקרוניות, וזה מה שגרם להם לאבד את אמון הציבור הישראלי, שכבר אינו רואה בהם הנהגה חלופית".

סלמאן מוסא אומרת שהיא לא ציפתה למשהו אחר מהמרכז-שמאל היהודי. "ההפתעה האמיתית היא עד כמה הם חלשים מול ההגמוניה הימנית הקיצונית", היא אומרת. "אירועי 7 באוקטובר חשפו את פרצופם האמיתי. הם מעולם לא החזיקו בחזון חלופי לימין, גם אם טענו זאת".

גם ג'ידא רינאווי זועבי, שכיהנה כח"כ במרצ בממשלת בנט-לפיד, מתארת תהליך דומה של אכזבה. "הגעתי למסקנה הזו עוד לפני 7 באוקטובר", היא אומרת. "ראיתי פוליטיקאים מהמרכז ומהשמאל, שחלקם נראו שמאלנים עד לשד עצמותיהם כלפי חוץ, אבל עמדותיהם חשפו בהמשך שהם לא באמת מאמינים בערכי השמאל. הם אוחזים בהם רק כדי להרגיש טוב עם עצמם. ראיתי בתוך הממשלה ובקואליציה איך הם מתייחסים לערבים. זה שמאל מזויף. ואז הגיע 7 באוקטובר והסיר את המסכה מעל פניהם לחלוטין".

בעיני רינאווי זועבי, העובדה שפוליטיקאים מובילים במחנה המרכז-שמאל לא מביעים התנגדות עקרונית לתוכנית טראמפ היא הוכחה נוספת לטענה שלה. היא מודעת שמאשימים אותה כי בגלל ההצבעות שלה ממשלת בנט-לפיד נפלה, אבל לטענתה לא החלפת הממשלה היא מה שהביא למצב הנוכחי. "עמדותיהם של לפיד, בנט ואפילו יאיר גולן מוכיחות שגם אם 7 באוקטובר היה מתרחש בתקופת שלטונם, התגובה הישראלית האכזרית בעזה היתה דומה לזו של ממשלת נתניהו".

"אני לא מבינה למה אנשים מופתעים מעמדות המרכז-שמאל", אומרת נסרין מורקוס, מזכ"לית תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות בישראל) ומרצה באקדמיה. "האמת היא שהחלום הרטוב והיפה של רוב מנהיגי התנועה הציונית ושל מנהיגי ישראל תמיד היה שהארץ הזו תהיה 'נקייה' מערבים", היא אומרת. "אין לנו שום ציפיות מהמפלגות הפוליטיות בישראל, על כל גווניהן. הן חיות באותו חלום ישן ולפיו הבעיה תיפתר לחלוטין אם הסכסוך יסתיים ב'ניקוי' הארץ מהפלסטינים. אני אומרת את זה בדאגה עמוקה לעתיד. בכל מקום אחר בעולם, כל מי שמדבר על טרנספר נתפס כגזען, אבל ליהודי מותר לחשוב ולדבר על זה".

שמאל מזויף. חברת הכנסת לשעבר ג'ידא רינאווי זועבי, ינואר 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

הדיבור על הטרנספר לפלסטינים בעזה מזכיר כמובן לפלסטינים בישראל את הנכבה. סמוטריץ' אפילו התייחס לכך במפורש, והצהיר כי משום שקרוב ל-80% מתושבי עזה הם פליטים, גירושם לא ייחשב כעקירה מאדמתם, כי ממילא הם פליטים. פעילים פלסטינים צייצו בתגובה כי "אם רוצים לגרש את תושבי עזה משום שהעיר הרוסה, אין בעיה, שיחזירו אותם לערים ולכפרים שמהם גורשו במקור".

סלמאן מוסא מציעה לא לזלזל בתוכנית טראמפ. "יישום התוכנית אומנם לא נראה מציאותי, אך לעצם העלאתה יש השלכות חמורות", היא אומרת. "היא מחזקת את ההקצנה, ותורמת לנכונות לשימוש בכוח נגד הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. היא מעניקה לגיטימציה להסית ולרדוף את הפלסטינים בתוך ישראל, במקומות עבודה, בבתי חולים, באוניברסיטאות, בתחבורה הציבורית או בערים המעורבות. היא יוצרת אווירה שמאפשרת פשעי שנאה ללא חשש מעונש".

גם סלמאן מוסא מודאגת מהשפעת שיח הטרנספר על הפלסטינים בישראל. "בהיעדר אלטרנטיבה אמיתית, צפוי שהלחץ על החברה הפלסטינית בתוך ישראל יגבר, דרך חוקים מפלים, הסתה או מעקבים ביטחוניים ופוליטיים", היא אומרת. "במציאות הזו, יגדל הפער בינינו לבין הכוחות הפוליטיים בישראל, אלא אם ייווצרו שותפויות אמיתיות שמבוססות על עמדות ברורות נגד הכיבוש והגזענות".

צרצור משוכנע שהתוכנית תיכשל, כי הוא סומך על יכולתו העם הפלסטיני להיאחז באדמתו. "העם הפלסטיני למד את השיעור, לא יהיה גירוש", הוא אומר. ובכל זאת, יש לו תקווה. "אם הממשלות בישראל חושבות שעוד דיכוי ועוד אפליה כלפי הערבים-הפלסטינים יגרמו לנו להגר, הם טועים", הוא אומר. "העם הפלסטיני בשני צדדי הגבול שואף לחירות מלאה ומוכן לשלם את המחיר הנדרש עבור חירותו, גם אם המחיר כבד וכואב. על ישראל לבחור אם לחיות בשלום עם העם הפלסטיני שייהנה מכל זכויותיו הלאומיות, או להמשיך במצב של דימום שלא יועיל לאף אחד, ובמיוחד לא לישראלים".

הפלסטינים בעזה הם בין כה וכה פליטים. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ינואר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הסופר מוחמד עלי טאהא הוא עצמו פליט. הוא נולד בכפר מיעאר שנעקר, ומתגורר כיום בכפר קאבול שבגליל המערבי. גם הוא, כמו צרצור, משוכנע שתוכנית טראמפ תיכשל. "כבר מאה שנה מנהיגי ישראל חולמים על טרנספר", הוא אומר, "והיום הם רוצים אותו בשלושה שלבים: הוא מתחיל מעזה, עובר לג'נין ואז מתפשט לאום אל-פחם, אבל הם נתקלים בעם שנאחז במולדתו: كأنه سبعون مستحيلاً في سخنين وغزّة والخليل ('שבעים פעם בלתי אפשרי, בסכנין, ועזה וחברון', שורה משיר של תופיק זיאד; ב"ז)".

טאהא לא מופתע שהחברה הישראלית נותנת לגיטימציה לטרנספר. "אחרי 7 באוקטובר ראינו שהקשרים בין יהודים וערבים בארץ הזו רופפים, הטרנספר מושרש במנטליות של מנהיגי המפלגות הישראליות, וישראל היא מדינה דמוקרטית רק ליהודים", הוא אומר. "הרוב המוחלט של הישראלים לא מכיר ולא רוצה להכיר בכך שהכיבוש הוא הסיבה העיקרית לכל הרעות. נתניהו הצליח להרדימם".

עם זאת, טאהא לא מוכן להיכנע למציאות הזו. "אני לא מיואש, כי הייאוש הוא מה שהימין רוצה שיתפשט", הוא אומר. "אף שהם מעטים, קיימים קולות חכמים ואמיצים ברחוב היהודי, ועלינו לשתף פעולה איתם ולתמוך בהם. אנחנו חיים באותה ספינה. לא נאפשר לימין הקיצוני ולשנאה משני הצדדים לנצח".