התוכנית לחיסול הביטחון הסוציאלי בישראל

קריסתו משמעה שהציבור הישראלי יהיה כפוף להחלטות תקציביות משתנות על בסיס שנתי לשם מימון זכויותיו. בניין המוסד לביטוח לאומי בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בימים אלה מתנהלים בכנסת הדיונים על חוק התקציב לשנת 2025. מדובר בתקציב ביזיוני, שמעביר חלק לא מבוטל מתקציבי המדינה מישראל הריבונית אל השטחים הכבושים, ומייעד סכומים עצומים לארגונים שמטרתם זריעת הרס וקידום שנאה, למשל גרעינים תורניים.

פרט לכל אלה, הצעת התקציב מבקשת גם להביא לחיסולה של מדינת הרווחה בישראל, באמצעות זירוז קריסתו של המוסד לביטוח לאומי. זאת, בצד העלאה משמעותית של התשלומים של רוב העובדים לביטוח לאומי. מה יקבלו מי שיזדקקו לביטוח הלאומי בעוד כמה שנים יהיה תלוי בהחלטת ממשלה, כי המוסד לא יוכל כבר לממן את מה שהוא נדרש לו על פי חוק.

מזה שנים אחדות מזהירים חוקרים, מהמוסד לביטוח לאומי ומחוצה לו, כי בלא שיוחלו שינויים משמעותיים, נצפה בעוד X שנים בקריסתו של המוסד לביטוח לאומי, דיברו על שנת 2044, הקדימו ל-2036 – אבל הכל מסכימים שהקריסה בדרך. אמנם מדובר בחישובים אקטואריים, כך שרמת הדיוק שלהם לא גבוהה במיוחד, אולם איש אינו מכחיש כי בלי שינויים, הן בסכומים הנגבים לטובת הביטוח הלאומי, הן באופן החלוקה, המוסד לביטוח לאומי, ועימו כלל החברה הישראלית (בניכוי העשירים מאוד), צפויים למשבר חמור.

כל תושב ישראל חייב בתשלום ביטוח לאומי (למעט נשים נשואות שאינן עובדות ומי שמקבל קצבת אזרח ותיק). תשלומי הביטוח הלאומי מתקבלים בעיקרם מאנשים עובדים, שכירים ועצמאים, אשר נדרשים לשלם שיעור מסוים מהכנסתם. גם מי שאינם עובדים (והם לפני גיל פרישה חוקי) נדרשים לשלם סכום מינימלי, העומד כעת על 87 שקל.

סטודנטים שאינם עובדים, משרתים בשירות אזרחי ולאומי ותלמידי ישיבות, נדרשים לשלם 29 שקל בלבד. בעוד קטגוריות כמו סטודנטים ומשרתים בשירות לאומי שאינם עובדים מתארות מצב זמני, הרי שלגבי תלמידי ישיבות מדובר במצב קבוע למדי, שעשוי להימשך עשרות שנים. זו למעשה אחת מן הדרכים השונות שבהן מדינת ישראל מממנת את בחורי הישיבות. ככל שאלה רבים יותר, כך המדינה מממנת בשיעור גבוה יותר את ההפרשים בין מה שהם משלמים ובין מה שנדרש למוסד לביטוח לאומי.

נוסף לתשלומים מהציבור, המוסד לביטוח לאומי מקבל כספים גם מהמדינה, מכיוון שחלק משירותי המוסד הם שירותים שהמדינה מספקת באמצעותו, ובהתאם גם מממנת. המדינה מעבירה מדי שנה למוסד רק חלק מהסכומים הנגבים עבור השירותים שהוא מספק. חלק אחר נותר באוצר.

בחוק התקציב הקרוב הוחלט על העלאה חדה בתשלומים לביטוח לאומי. כל שכיר וכל עובד עצמאי יידרש לשלם עוד 1.6% על המדרגה הראשונה של שכרו. קיימות שלוש מדרגות לגבייה משכר עבודה: המדרגה הנמוכה, שהיא עד 60% מהשכר הממוצע במשק – כיום 7,522 שקל בחודש – 3.95% לשכירים ו-2.87% לעצמאים; מסכום זה ומעלה, שיעור הגבייה גבוה – 14.6% לשכירים ו-12.87% לעצמאים – אבל רק עד שכר או הכנסה מעבודה של 49 אלף שקל בחודש. על החלק שעולה על סכום זה, לא משלמים דבר.

השינוי עכשיו הוא הפגיעה במקבלי השכר הנמוך, כך שהמדרגה הנמוכה ביותר לא תוגדר יותר כשיעור מהשכר הממוצע במשק, אלא תוצמד למדד, כלומר שבהדרגה יוחל שיעור הגבייה הגבוה על הכנסה נמוכה יותר. עוד פגיעה במעמד הביניים היא, כאמור, שכל אחד מהעובדים במשק ישלם עוד 1.6%. מדובר אם כן בההעלאת מס רגרסיבית, אשר פוגעת במקבלי הכנסות נמוכות ובינוניות.

בשל הגירעון האקטוארי של המוסד לביטוח לאומי, הוחלט בשנת 2021 להעלות את חלק הגבייה שיועבר למוסד לביטוח לאומי. החלק המועבר אמור היה לעלות באופן מדורג, להגיע בשנת 2025 ל-59.4%, להמשיך לעלות עד שנת 2028 ל-61.38%, ולהישאר בהיקף זה. תקציב 2025 מבקש להפוך את התהליך: במקום ששיעורי ההעברה ילכו ויעלו, הם ילכו וירדו. כבר בשנת 2025 מוצע להעביר למוסד לביטוח לאומי 49.1% בלבד, ולרדת עד 2028 ל-46.38% בלבד – 15% פחות מהשיעור שהיה אמור להיות מועבר. ההצעה היא שזה יהיה שיעור ההעברה מהמדינה גם לשנים שלאחר מכן.

האוצר טוען בדברי ההסבר לתקציב 2025 כי הסכום שיופחת יהיה בגובה הסכום שיתווסף בשל העלאת הסכום לתשלום לביטוח לאומי, אולם גם אם הסכומים יתאפסו בשנת 2025, הרי שלגבי השנים הבאות מדובר בהפחתה משמעותית של סך ההעברות למוסד לביטוח לאומי. זאת, כאמור, בעת שבה קריסת המוסד היא עניין של שנים אחדות.

קריסת המוסד לביטוח לאומי משמעה שלא יהיו עוד כספים ייעודיים לתשלומים סוציאליים עבור מי ששילמו על שירותים אלה כל חייהם, והציבור הישראלי יהיה כפוף להחלטות תקציביות משתנות על בסיס שנתי, לשם מימון זכויותיו אלה. זה סיכון שהעתיד של כל מי מאיתנו (שיחיה בעוד 12–15 שנה) ושל ילדינו.