newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התוכים של דובר צה"ל חוטאים לתפקידם כעיתונאים

פעם אחר פעם מדקלמים הכתבים הצבאיים את הודעות דובר צה"ל, בלי ביקורת ובלי אפילו לציין שמדובר בטענה חד צדדית שטרם נבדקה. כשמתברר שחיילים הרגו חפים מפשע לפעמים מוציאים עדכון, אבל הסיפור המקורי כבר נדבק

מאת:

חיילי חטיבת כפיר הרגו ביום שישי את איאד זכריה חמיד, 38, בכפר סילוואד. הסיבה לירי בו, שכלל 4 יריות, איננה ידועה, אך ידוע כי חמיד לא היה חמוש ולא היווה סכנה לחיילי כפיר שהיו מוצבים בעמדה במקום. בידיעות הראשוניות שפורסמו בעניין הופץ דיווח כוזב, שנמסר כמידע בדוק מפי העיתונאים הכותבים, לפיו חמיד ירה לעבר החיילים שהיו בפילבוקס שליד ההתנחלות עפרה ולכן נורה. לכן הוא גם זכה לכינוי "מחבל" ש"חוסל". המקור לדיווחים האלו, דובר צה"ל, לא צויין והדברים הוצגו כעובדות, בניגוד לכל סטנדרט עיתונאי בסיסי.

Capture

אתמול (שבת) כבר דווח כי נפתחה חקירת מצ"ח ותיבדק בין השאר הטענה כי לא רק שאדם לא חמוש שלא היווה סכנה נורה למוות, אלא אף שייתכן כי נורה בגבו.

אם זה היה מקרה בודד בו כתבים צבאיים, אשר כמעט כל המידע שלהם מגיע מצה"ל, מפיצים דיווחים כוזבים – אז אפשר היה לפטור אותו כטעות תמימה שיכולה לקרות לכל אחד. אך זה לא המצב.

> אם רק היו מלמדים אותנו בבית ספר על ביטוח לאומי

הלוויתו של איאד זכריה חמיד, שנורה למוות על ידי חיילים ליד סילוואד (STR / פלאש90)

"מחבל ירה וחוסל" או אדם לא חמוש, לא מאיים, שנורה על ידי חיילים, אולי בגבו? הלוויתו של איאד זכריה חמיד, שנורה למוות על ידי חיילים ליד סילוואד (STR / פלאש90)

"פרקטיקה מקובלת"

לפני כחודשיים, ב-21.6, באחת וחצי בלילה, קצין בחטיבת כפיר שנסע בכביש 443 נעמד בגשר נמוך מעל הכביש וירה מספר צרורות במונית שעברה מתחתיו. זאת לאחר שדקות קודם לכן נזרקו באזור אבנים. מהירי נהרג הנער מחמוד בדראן, בן 15, ארבעה מחבריו נפצעו והנהג נורה בראשו. הם היו בדרכם חזרה מבילוי בפארק מים "לין לאנד", בכפר בית סירא, ולא היה שום קשר בינם לבין זריקת האבנים.

בשש בבוקר הוציא דובר צה"ל הודעה על האירוע. באתר Ynet בחרו בכותרת הזאת: "צה"ל חיסל מחבל שהשליך בקבוקי תבערה לעבר כביש 443". גם בחדשות 2 כתבו: "כביש 443: 3 נפצעו מאבנים, מחבל חוסל". בדיווח לא צויין כי מדובר בהודעה של דובר צה"ל, או שהמידע הוא "על פי מקורות צבאיים". הדברים הוצגו לקוראים כאילו העיתונאים אספו ובדקו את העובדות בעצמם, ושכך היה באמת ובדיוק.

Capture

אלא שגם כאן מדובר בדיווחים שאינם תואמים את מה שאירע במציאות. יום לאחר האירוע ב-443 שאלתי את דובר חדשות 2 לפשר הדיווח, והוא טען כי מדובר בפרקטיקה מקובלת ושהכתב שלהם "הביא דברים בשם אומרם". אבל זה בדיוק מה שאין בדיווחים הללו. דברים לא מובאים בשם אומרם אלא כעובדות מוחלטות מפי הכתבים. דובר חדשות 2 הוסיף שדיווחים ראשוניים מטבעם לא מדוייקים וכי טעות דומה יכולה הייתה לקרות גם במקרה והיה מדובר בהרוג יהודי. כלומר, שהרוג יהודי יכונה בטעות "מחבל" ללא שום בדיקה. ירשה לי הדובר לפקפק בזה. לא הצלחתי למצוא דוגמא אחת ויחידה לכך שיהודי שנהרג כונה על ידי כלי תקשורת "מחבל" על לא עוול בכפו.

מדובר בעמדה מיתממת, שכן הטעויות הללו הרי תמיד מתרחשות לאותו הכיוון. בנוסף, אם כבר דיווחים ראשוניים נוטים להיות לא מדויקים, אז דבר זה בדיוק אמור לגרום לכתב משנה זהירות ובטח לדאוג תמיד לציון המקור שעליו הוא נסמך. הדיווח בערוץ 2 תוקן לאחר שדובר צה"ל הוציא הודעה מתוקנת, וסביר מאוד להניח כי לולא הודעה זו הם לא היו טורחים לבדוק את העובדות ולתקן את הידיעה. בערוץ 10 הדיווח של אור הלר עדיין טוען כי חוסל מחבל – גם חודשיים אחרי, גם כשכבר ברור שאין להרוג שום קשר לזריקת האבנים וגם כשנגד הקצין היורה כבר מתנהלת חקירה.

אלון בן דוד, מראשוני המצייצים בטוויטר על האירוע בסילוואד ביום שישי האחרון, שדיווח על "מחבל שירה לעבר עמדת צה"ל בעפרה נורה וחוסל", תיקן את עצמו אחרי שתי דקות בציוץ נוסף בו עדכן שההרוג כלל לא היה חמוש. בתגובה לתהיות העוקבים שלו על המידע הכוזב שצייץ, טען הכתב הצבאי כי "זה טוויטר. לא רוצה ראשוניות אז תמתין לעיתון של מחר".

המדיום של טוויטר לא אמור להצדיק עבודה עיתונאית קלוקלת, אלא אמור לשפר את העבודה העיתונאית. המיידיות של טוויטר היא לא תירוץ לאי בדיקת עובדות. אם בן דוד היה מציין בדיווח הראשוני שמדובר רק בטענה של צה"ל, המצב היה אחר לגמרי.

> חיילים ירו עליך סתם? נשלול לך את אשרת העבודה ונחרים לך את המכונית

התמונה האחרונה. מחמוד בדראן וחבריו. נערים שיצאו לשחייה לילית בבריכה וסיימו את הערב מנוקבים מכדורים.

התמונה האחרונה. מחמוד בדראן (ראשון מימין) וחבריו. נערים שיצאו לשחייה לילית בבריכה וסיימו את הערב מנוקבים מכדורים.

"סרטון מפוברק"

אפשר לציין עוד כמה מקרים בולטים שבהם תקשורת המיינסטרים דיבררה את כוחות הבטחון בלי לשאול שאלות, ומאוחר יותר התברר כי הפרטים הראשוניים היו שקריים.

ב-27 באפריל נורו למוות במחסום קלנדיה מראם סאלח חסן אבו אסמאעיל, צעירה בת 23 משכונת א-ראם במזרח ירושלים, אם לשתי בנות, ואחיה הצעיר, איבראהים סאלח טאהה, בן 16 מבית סוריכּ. על פרטי החקירה המשטרתית הוטל אז צו איסור פרסום, אשר לטענת שופטת בית המשפט השלום בירושלים, ג'ויה סקפה-שפירא, נחוץ לצורך "הבטחת תקינות החקירה ולמניעת פגיעה בביטחון הציבור".

בחדשות 2 דווח כי בוצע ניסיון דקירה, בלי לציין שמדובר שמדובר בטענות המשטרה, ושני ההרוגים כונו מחבלים. למרות שלא ניתן לפרסם את פרטי החקירה או את סרטון ההרג הכפול, אפשר לומר בסבירות גבוהה שלפחות הנער לא עשה שום דבר, ושגם האחות לא היוותה שם סיכון לשוטרים. לחדשות 2 אין שום עדות שאכן התרחש במחסום נסיון פיגוע.

 

Capture

מקרה נוסף לדוגמא הוא הירי בשני הנערים בביתוניא במאי 2014. בימים אלו מתנהל משפטו של חייל צה"ל בן דרי. דרי מואשם כי הוא הרג בירי חי את הנער נדים נאוורה. באותו היום, בהפרש של שעה, נורה למוות באותו המקום גם הנער מוחמד סלמה. אולם למרות שמדובר לכאורה ברצח כפול ומתוכנן מראש – מאחר ודרי החליף לפי החשד בכוונה תחילה את הכדורים שהיו ברשותו מגומי לתחמושת חיה – הוא עומד למשפט באשמת הריגה רק על מקרה אחד.

ב-nana10 דיווחו באותו היום כי הפצועים נורו בכדורי גומי, בלי לציין כי מדובר רק בטענות דובר צה"ל, ולמרות שזה חסר היגיון לחלוטין כי שני נערים ימותו מפגיעת כדורי גומי מהמרחק ממנו נטען כי בוצע הירי.

Capture

חמישה ימים מאוחר יותר כאשר נחשף סרטון שתיעד את האירוע בו נרצחו שני הנערים בביתוניא, טען במהדורה הפרשן הצבאי של ערוץ 10 אלון בן דוד כי מעכשיו "נראה פעם בשבוע סרטון כזה שמתפרסם".

לאחר שהסרטון מביתוניא הופץ בכל העולם וגרר דרישה של האו"ם ומזכירות המדינה האמריקאית לחקירה, ציטט אור הלר, גם הוא במהדורת החדשות של ערוץ 10 "גורם ביטחוני בכיר", שטען כי יש סבירות גבוהה שהסרטון מפוברק. גם הלר לא חשב שמתפקידו לבקר עמדה זו או לפחות לאתגר אותה. הלר טען כי למחרת יפורסם תחקיר צה"ל שחושף את הזיוף. מיותר לציין כי זה מעולם לא קרה.

העיתונאי רוני דניאל הסביר במהדורה בערוץ 2 כי על פי צורת הנפילה של הנערים מביתוניא ניתן לראות כי הגרסה הפלסטינית מפופקת. חוש ביקורת לכיוןן אחד. במהדורה הביאו גם ראיון עם "מומחה לירי" שהסביר בביטחון כי לא יתכן שבוצע ירי חי באירוע. שניהם ייצגו את דובר צה"ל יותר טוב ממה שהוא היה מייצג את עצמו, אבל ייצגו הרבה פחות טוב את האמת.

> הרוח האולימפית וקורבנות מלחמת השחרור הנשית

תמונה ממצלמות האבטחה בביתוניא

הכתבים הצבאיים דיברו על סרטון מזויף. עכשיו חייל עומד למשפט על בסיס התמונות. תמונה ממצלמות האבטחה בביתוניא

"פיגוע קלשון"

ההתנהלות הלא אתית של תקשורת המיינסטרים בכל הנוגע לסיקור אירועים בהם חיילי צה"ל הרגו חפים מפשע היא כמובן לא עניין חדש. ב-21 במרץ 2010 יצאו שני בני הדודים סאלח ומוחמד קוואריק מביתם בעוורתא לכיוון אדמות המשפחה. סמוך להתנחלות איתמר הם נעצרו על ידי הצבא ללא סיבה לאחר שמתנחל טען כי חשד בהם. הם נכפתו, ולאחר מספר שעות חייל חטיבת כפיר ירה בהם 29 כדורים. באתר וואינט פורסמה אז הכותרת "סוכל פיגוע קלשון במחסום", ונטען כי שני מחבלים ניסו לתקוף חייל בעזרת קילשונים. מאוחר יותר הפכו הקילשונים למזרק ובקבוק, ובחקירה התברר שגם בחפצים האלו שנמצאו בזירה בני הדודים כלל לא נגעו. המקרה סוקר בהרחבה במסגרת הסדרה "רישיון להרוג".

ב-2 בינואר 2011 הרגו חיילי חטיבת כפיר את מחמוד מוחמד דראגמה, בן 20, תושב טובאס, במחסום בקעות. בוואינט דווח כי פלסטיני הסתער לעבר חיילת עם שבר בקבוק זכוכית בידו וזו, בעזרת חבריה, סיכלה את הפיגוע בירי בו 8 פעמים מטווח קצר. בתחקיר התברר כי מדובר בשקר. דראגמה החזיק בידיו בקבוק שתייה, והיה בדרך לעבודתו. החיילת צרחה עליו מסיבה לא ברורה, טענה שחשה סכנה לחייה ולכן ירתה בו, החיילים הנוספים ירו בו למרות שלא הבינו במה מדובר, כדי לסייע לה. אחד מהם טען שהוא שמע אותו אומר "אללה אכבר". גם במקרה הזה אף אחד מהיורים לא הועמד לדין, אך צה"ל חידד את הנהלים.

הרשימה עוד ארוכה. למעשה, כמעט לעולם לא מציינים אתרי החדשות המרכזיים כי מדובר בהודעות יחסי ציבור של דובר צה"ל ולא בעובדות אשר נבדקו על ידם.

סאלח ומוחמד קוואריק

סאלח ומוחמד קוואריק

מה הציבור רוצה

השאלה המתעוררת אם כן היא למה מערכות החדשות הללו לא מונעות מעצמן את המבוכה בדיווחים הכוזבים על ידי ציון פשוט של מקור הידיעה, קרי דובר צה"ל? למה ממשיכים להכפיש חפים מפשע שאיתרע מזלם להיהרג על ידי חיילי צה"ל? למה למרות שדובר צה"ל נתפס פעם אחר פעם בשקרים בוטים כמו שאפשר לראות לעיל, כאשר אנחנו מדברים בסוגיות של חיים ומוות, הדיווחים שלו ממשיכים להתקבל כעובדות, בניגוד לכל כלל עיתונאי בסיסי?

ייתכן כי מדובר במקרה של כתבים המנסים למצוא חן בעיניי המקור הראשי שלהם – דובר צה"ל. אבל ייתכן גם שמדובר במשהו עמוק יותר. באתר וואלה! למשל פרסמו ביום שישי כותרת ניטרלית: "פלסטיני שהתקרב לעמדת צה"ל ליד ההתנחלות עפרה נורה למוות". בתגובה לכותרת האינפורמטיבית, לצד תגובות ההסתה הרצחניות המוכרות של פעילי ימין ברשת, ספגו בוואלה! מאות קללות שהתייחסו רק לאופן בו נוסחה הכותרת, שלכאורה הסתירה את הירי (שלא היה) על העמדה הצבאית.

כאשר העיתון הפופלרי בישראל הוא "ישראל היום" ברור שתקשורת מסחרית המנסה להיות פופולארית מתקשה מאוד בתפקידה. כאשר הציבור מצפה כבר לכותרות מסולפות, כאשר הציבור רוצה שישקרו לו, בטח בשכבות גיל צעירות הקוסמות למפרסמים, ונע בכמויות אדירות לאתרי תעמולה לאומניים נוסח 0404 או דף הפייסבוק של הצל, כאשר צרכים אלו לא מסופקים לו כנראה שקשה לצפות למשהו אחר.

> יומני האופנוע בפלסטין: למה שלא נסע לעין גדי?

תגובות מאתר "ואלה"

תגובות מאתר "ואלה"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf