newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"השטח פתוח, אבל אנחנו כלואות": סיפורן של נשות מסאפר יטא

פרויקט חדש מבקש להשמיע את קולן של הנשים בקהילות המיועדות לגירוש, תוך התמקדות בהחלטה 1325 של מועצת הביטחון, שעוסקת בפגיעות הייחודיות בנשים במצבי סכסוך. "הדגש אינו רק על הנשים כקורבן, אלא מראה גם את הכוח שלהן"

מאת:
נשים בכפר ח'ירבת א-תבאן במסאפר יטא, המיועד להריסה (צילום: ריאן רודריק ביילר)

לא מוותרות. נשים בכפר ח'ירבת א-תבאן במסאפר יטא, המיועד להריסה (צילום: ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)

אנחנו כמעט ולא יוצאות מגבולות הכפר. אנחנו כלואות כאן. אמנם את רואה שטח פתוח, אבל בפועל אנחנו כלואות. עכשיו אנחנו אפילו כלואות בתוך הבית ולא רק בתוך הקהילה. לפני שבוע התחילו אימון באש חיה. אנחנו רואות את הטנקים ולא מעזות לצאת מהבית מרוב פחד שיירו לעברנו או שניפגע מכדור תועה"

עדותה של סאמיה, תושבת אחת מקהילות מסאפר יטא שבדרום הר חברון, היא אחת משורת ראיונות המתפרסמת בפרויקט יוצא דופן שמובילות נשות עמותת איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי, ומרכז א-טופולה, המבקש להשמיע את קולן של נשות הקהילות המיועדות לגירוש.

בנוסף לראיונות עם 12 נשים, הפרויקט כולל גם נייר עמדה פמיניסטי הבוחן לעומק את השלכות גירוש הקהילות על נשים וילדות; קריאה של 40 ארגוני חברה אזרחית לעצור את הגירוש; סרטוני וידאו, שבהם העיתונאית סנאא חמוד מקריאה עדויות של נשים; עצומה ציבורית לעצירת הגירוש, ועוד.

העוגן שממנו יוצא הפרויקט הוא החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2000, העוסקת בפגיעות הייחודיות בנשים במצבי סכסוך, בנחיצות ההגנה על נשים מפני כל סוגי האלימות – הן במרחב הפרטי והן בציבורי, ובצורך להשתתפות שוויונית של נשים במוקדי קבלת ההחלטות כחלק בלתי נפרד מההגנה הנדרשת.

"המהלך הזה נוצר בשותפות עם נבילה אספניולי ממרכז א-טופולה, שביחד עם עמותת איתך-מעכי מובילה את פורום ארגוני הנשים היהודיות והפלסטיניות לקידום החלטה 1325", אומרת עו"ד נטע לוי, שמנהלת יחד עם ד"ר נידא שגרי את פרויקט 1325 בעמותת איתך-מעכי.

"אנחנו מנסות כבר הרבה שנים להחדיר את החלטה 1325 לתוך ישראל, מתוך תפיסה שהיא עוסקת בנושאים של נשים, שלום וביטחון, ואמורה להביא את ההטמעה של החשיבה המגדרית לצורך סיום ומניעת סכסוכים אלימים, ואין מקום לעסוק בזה בצורה יותר רלוונטית ואמיתית מאשר כאן. לצורך כך יצרנו קואליציה די רחבה של ארגוני נשים, שעוסקים ב-1325 תחת הובלה של שני הארגונים שלנו".


סרטון מתוך הפרויקט "קולות הנשים ממספאר יטא": להתקלח

כחלק מאותו מהלך, ביקשו נשות איתך-מעכי וא-טופולה לבחון את המשמעויות הפרקטיות של הנושאים בהם עוסקת החלטה 1325 בשטח, ולשם כך בחרו להתמקד בנשות קהילות מסאפר יטא, אשר השטח שעליו הן יושבות הוכרז על ידי ישראל כשטח אש ובג"ץ אישר לפני שנה את גירוש תושביו – יותר מאלף איש.

"אחרי פסיקת בג"ץ, ברמה המשפטית הטהורה העותרים הגיעו למבוי סתום. לכן כיום אנחנו חושבות שהפוטנציאל היחיד למנוע את הגירוש בפועל זה לחץ ציבורי ובינלאומי.

"בהתחלה יצאנו לשני סיורים, יחד עם ארגון שוברים שתיקה. החלטנו מראש שהסיורים יהיו מזווית ראייה פמיניסטית, כך שבאוטובוס יישבו רק נשים, המשקפיים פמיניסטיים, ובשטח משוחחים רק עם נשים", מתארת לוי את לידת הפרויקט.

מי שקיימה בפועל את הראיונות עם הנשים היא עו"ד ריהאם נסרה, פעילה ותיקה באזור, שגם כתבה את נייר העמדה. "ההיכרות של ריהאם עם השטח ועם הנשים אפשרה לה לקיים איתן שיחות אינטימיות, כי לא פעם יש חסמים של אמון. ביחד עם נבילה כיוונו את ריהאם לשאלות המהותיות הקשורות להחלטה 1325. אחד הדברים שהיו לנו מאוד חשובים הוא שהדגש לא יהיה רק על הנשים כקורבן, אלא להיפך – להראות גם את הכוח שלהן, שבא לידי ביטוי בכך שהן שהובילו את המהלך לבניית בתי ספר במסאפר יטא, הן שיזמו והגנו על מהלך הבנייה, הן שותפות פעילות בפרנסת המשפחות, וזה אחד הדברים שנגדעו כששטח האש הפך לפעיל והן כבר לא יכולות לצאת לרעות את הצאן. בזה הכניסו את הנשים עמוק הביתה".

לסוגיית הבנייה של בתי הספר והריסתם, מציינת לוי, יש השפעה מגדרית ייחודית נוספת: אחרי שבתי הספר נהרסו, הילדות היו הראשונות להיפגע, כי בניגוד לבנים, הן כבר לא יילכו לבית ספר המרוחק מביתן.

"נטל הטיפול נופל על הנשים"

החיים נהיו קשים מאוד, אבל אני לא מרפה ולא מוותרת. אני רוצה לחיות כאן. בשנת 1997 ולמרות שאז לא הרשו לנו לבנות, החלטנו, אנחנו הנשים, שאי אפשר להפקיר את זכות ילדינו לחינוך. אי אפשר שהם ייאלצו ללכת לבית הספר עשרות קילומטרים. לכן הקמנו ועד פרויקטים, והחלטנו לבנות בית ספר. הסנקציות של הצבא לא איחרו להגיע והם התחילו לעצור את הגברים ולהחרים את כלי העבודה, אבל אנחנו המשכנו ובנינו כיתות לשלוש שכבות. בהמשך, בית המשפט הוציא צו ביניים שמונע את ההריסה, ואנחנו הנשים ניצלנו זאת ובנינו עוד כיתות לעוד שכבות".

כאמור, לצד נייר העמדה המושקע, הסוקר ביסודיות ובשלוש שפות את הרקע להחלטת הגירוש ואת השלכותיו על נשות הקהילה, הפרויקט כולל גם עצומה הפתוחה לחתימת הציבור.

"אחת הקריאות של הנשים האלה היא, השמיעו את הקול שלנו. הן מבקשות להביא את הקול שלהן לציבור ולגורמים בינלאומיים, וזאת המטרה העיקרית של העצומה", אומרת לוי. "רוב הציבור היהודי בישראל לא יודע מה זה מסאפר יטא, אז מבחינתנו יש גם חשיבות בהעלאת המודעות של הציבור היהודי למה שקורה באחריותנו, ממש מתחת לאף. ואם כבר מדווחים משהו, אז מה שהציבור רואה בדרך כלל זה את המאבקים שקורים בחוץ, אבל את מה שעובר על הנשים שמנסות להתמודד עם המאבק ועם ההשלכות שלו, לא רואים".

עו"ד נטע לוי (צילום: יניב ברמן)

"הכניסו את הנשים עמוק הביתה". עו"ד נטע לוי (צילום: יניב ברמן)

מה הדבר המובהק ביותר שעולה מקולן של נשות מסאפר יטא?

"מה שהתחוור לי באופן מאוד חזק הוא עד כמה נטל הטיפול, בכל רמה של השלכות המצב, הוא על הנשים. החל מהילדים שהן שולחות כל בוקר לבית ספר – כשיש בית ספר – במצב של אי ודאות, וכלה בזה שכשיש אקטיביסט שנאבק, כמו הארון אבו עראם, והפך למשותק, בעצם מאותו רגע כל החיים של אימו ואחותו הוקדשו לטיפול בו בתנאים בלתי אפשריים. זה ממחיש מאוד את הפער בין כמה נשים מושפעות אבל לא משפיעות".

השפעה נוספת שנשים סובלות ממנה במציאות של מתח קיצוני היא עלייה באלימות המגדרית.

"נכון. זה נושא שמאוד התלבטנו איך לגעת בו, גם בגלל חשש מצד הנשים. רובן לא העלו את זה ביוזמתן, או שהעלו באופן מאוד מינורי, וגם חששנו ליפול לפח של סטריאוטיפים. אבל זה דבר ברור לחלוטין, בכל שכבות האוכלוסייה, שברגע שיש משבר ומתח קיצוני אז יש התגברות של אלימות מגדרית, לכן היה לנו ברור שגם זה חלק מהתמונה ואנחנו לא יכולות להתעלם מזה, אבל לא רצינו להפוך את זה לדגש המרכזי".

יש עוד מקרי בוחן שבדקתן במסגרת העיסוק בהחלטה 1325 בהקשר המקומי?

"לגמרי במקרה אנחנו יוצאות השבוע לסיור בנגב, שיזמנו באותה מסגרת, ונייר העמדה הבא שלנו יעסוק בהשלכות של הריסות הבתים בכפרים הבלתי מוכרים על נשים, דרך הזווית של 1325. בעבר הגשנו ליועמ"ש חוות דעת מגדרית בנושא שייח' ג'ראח. צריך לזכור ש-1325 היא החלטה שישראל מחויבת לה, לכן אנחנו משתמשות בה ככלי, אמנם לא מאוד קשיח, אבל ישראל מספרת לארגונים בינלאומיים על המחויבות שלה להחלטה הזו, ואנחנו חושבות שהיא צריכה לעשות את זה בשטח".

אתן עוסקות גם בהשלכות הסכסוך על נשים יהודיות?

"גם בזה אנחנו עוסקות. אצל נשים יהודיות אנחנו רואות את זה גם בהקשר של טיפול בפוסט טראומה וגם בנושא של היעדר הייצוג של נשים שמביאות את הקול האזרחי לתוך מוקדי קבלת ההחלטות בנושאי שלום וביטחון. כי כשכבר יש במקומות האלה נשים, הן בדרך כלל מגיעות מרקע צבאי, ואחד הדברים שאנחנו מביאות ביחד עם הפורום זה את הצורך בנוכחות של נשים מתחומי מומחיות אזרחיים מגוונים: אקלים, חינוך, רווחה, ביטחון אישי ועוד. גם כלכלית נשים סובלות יותר מכל פגיעה במשק, מפיטורין ומהאתגר לחזור ולמצוא עבודה.

"כמובן שיש הבדל בין חרדה של אישה שמריצה באמצע הלילה את הילדים שלה למקלט לעומת מה שעובר על אישה בעזה, אז קשה מאוד לעשות את ההשוואה, אבל ברור שגם מה שעובר על הנשים האלה הוא חלק מנושאי ההתייחסות של 1325".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf