עכשיו גם הרצוג צריך לתמוך בהתקוממות פלסטינית ובלחץ בינלאומי
לנו הייתה הזדמנות להצביע נגד השליטה הצבאית במליוני פלסטינים חסרי זכויות אזרח בסיסיות. בחרנו להמשיך אותה. עכשיו כל מי שמתנגד למלחמה הבאה חייב להתייצב לצד הפלסטינים במאבק הלא-אלים על כל רבדיו
לא ברור אם המשחק של "כן שתי מדינות – לא שתי מדינות" שבנימין נתניהו שיחק כאן בשבוע האחרון הוא יותר מצחיק או יותר עצוב.
זה אמנם לא משך יותר מדי תשומת לב, אבל כבר ביולי האחרון נתניהו הכריז שלא יהיו פה שתי מדינות במשמרת שלו, כפי שמיכאל עומר-מן כתב כאן. ההכרזה ביולי הייתה צריכה לסתום את הגולל על כל פנטזיה שלמישהו עוד הייתה שנתניהו יתמוך בפתרון המדיני שאליו התחייב מסיבות דיפלומטיות בלבד ב-2009. לכך הצטרפו ההכרזות במהלך קמפיין הבחירות האחרון על כך שאף התנחלות לא תפונה, ולקראת סוף הקמפיין שוב ההצהרה הרשמית ששתי מדינות לא יהיו פה.
הזגזוג המתרפס בפני האמריקאים ב-NBC לא משנה דבר או חצי דבר. מי שבשלוש כהונות כראש ממשלה לא קידם את סיום השליטה הצבאית בפלסטינים בשטחים, אלא רק העמיק אותה, ומי שעכשיו יעמוד ככל הנראה בראשות ממשלת ימין מובהקת, הוא לא מי שעומד לחדש את המשא ומתן (את מי ישלח לרמאללה או לוושינגטון לדיונים? את בנט? ליברמן? גלנט? יעלון?), ובטח לא מי שישים סוף לסכסוך.
לא. נתניהו שואף לשמר את הסטטוס קוו בכל החזיתות. מצור על עזה ומלחמה בדרום כל כמה זמן, והמשך שליטה ישירה בכשני מיליון פלסטינים בגדה המערבית תחת משטר צבאי עם התנחלויות מתרחבות סביבם ובתוכם. אפילו לאמריקאים כבר די ברור שכל הצהרה אחרת שלו היא חסרת משמעות.
במצב כזה כל מי שתומך בשלום, כל מי שחושב שלא ראוי להמשיך ולקיים מדינה שבחלק משטחיה יש מערכות חוק נפרדות ליהודים ולערבים, כל מי שרוצה למנוע את המלחמה הבאה – חייב לתמוך בגורמים חיצוניים שיקדמו את זה. לנו, הישראלים, הייתה הזדמנות להצביע נגד מדיניות הכיבוש והמלחמה. היא עברה, וכנראה לא תחזור בשנים הקרובות. אנחנו יכולים וחייבים, כמובן, להמשיך לפעול לשינוי מבפנים, אבל די ברור שהוא לא יגיע תחת הממשלה הזאת.
> למה בחרתי להצטרף לתנועת החרם על ישראל
כמה זמן אפשר להחזיק עם שלם בכלא מבלי שיתקומם? פועלים פלסטינים במחסום שער אפרים (אורן זיו / אקטיבסטילס)
מעתה לא יכולה להיות שום התנגדות בשמאל – גם לא בשמאל הציוני – להתקוממות פלסטינית לא אלימה, המונית, של מרי אזרחי נגד המשטר הצבאי של ישראל בשטחים. אין יותר מקום לעמדות כמו שהציג הרצוג בקמפיין הבחירות עכשיו, ששוללות את הפנייה הפלסטינית לאו"ם, לבית הדין הבינלאומי, לקריאה לחרם ולמשיכת השקעות. לא יכולה להיות יותר דרישה מהפלסטינים לחכות שישבו איתם, או מאירופה ומארה"ב שימשיכו לספק סיוע ביטחוני, מימון, כיפת ברזל דיפלומטית במועצת הביטחון ואת כל שאר הפינוקים שלהם ישראל זוכה לאורך השנים.
אם אנחנו מקבלים את ההנחה שהסטטוס קוו הוא לא בר קיימא, שבשלב זה או אחר המציאות של השליטה בעם הפלסטיני תוביל לעוד מלחמה או עוד פיגועים ורקטות, ושהדרך היחידה היא הסכם שלום, ואם ברור לנו שלא זו דרכו של נתניהו – תמיכה בכלים הלא אלימים אך הנחושים של הפלסטינים ושל הקהילה הבינלאומית היא חובתנו המיידית.
[נ.ב. – יתכן מאוד שנתניהו יודע את כל זה. יכול מאוד להיות שלמרות כל הצהרותיו, ולמרות כשלונה של הממשלה האחרונה, הוא ינסה בכל אופן לפנות ליאיר לפיד או אפילו ליצחק הרצוג בניסיון לשלב אותם בממשלה שלו, אך ורק כדי לקנות לגיטימציה בינלאומית, ואיתה עוד יותר זמן. זה לא יוביל לשינוי ממשי, אלא רק ישפר את האריזה של הכיבוש – כמו שאמר פה לאחרונה עבדאללה אבו-רחמה מבלעין. אפשר לקוות שאם יהיו חיזורים כאלה, הרצוג ידע לדחות אותם ולבנות מחדש את המחנה שלו מהאופוזיציה]
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
כאן אפשר להצטרף
לתמיכה – לחצו כאן
