newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הרוע משגע אותי. אני מנסה להשיג כל מה שאפשר מתוקף חסינותי"

ח"כ עופר כסיף סבור כי הסגנון הבוטה שלו הוא חלק מאסטרטגיה, וכי הגישה המתונה לא עובדת. "צריך לנער את הציבור, ואי אפשר לעשות את זה בצורה מעודנת", הוא אומר. בינתיים הוא משתתף בכל מחאה, ומוצא גם זמן לדון בפילוסופיה בחוגי בית

מאת:

אחרי שעופר כסיף נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש לפני הבחירות באפריל והחליף את דב חנין, היו מי שכינו אותו "חנין זועבי של היהודים", ומתחו ביקורת על הסגנון שלו. מאז שנבחר, ניתן לפגוש את כסיף בכל מחאה ובכל הפגנה: מחאות עובדים ולהט"בים, הפגנות נגד גירוש ילדים של מהגרות מהפיליפינים, הפגנות נגד אלימות כלפי נשים, הפגנות נגד הכיבוש ופעילות במזרח ירושלים.

"כשאומרים לי חנין זועבי, זה לא עלבון", כסיף מבהיר כבר בתחילת היומיים שביליתי אתו. הוא מסביר שהסגנון התקיף שלו והשימוש במילים חריפות הוא חלק מהאסטרטגיה "לנער את הציבור האדיש", שלא ממש רוצה לשמוע את הדברים.

כסיף טוען כי הגישה המתונה, שאותה ייצג במובנים רבים דב חנין ונועדה להתקרב אל הציבור, לא עובדת. "יש טענה שהדרך הנכונה היא למתן את המסרים כדי לא לעורר אנטגוניזם, וכך לקרב את אלה שכרגע רחוקים מאתנו. אני חושב שזה לא הוכיח את עצמו".

ח״כ עופר כסיף במהלך מחאה בשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (צילום: אורן זיו)

סדר יום עמוס. ח"כ עופר כסיף במהלך מחאה בשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (צילום: אורן זיו)

פגשתי את כסיף לפני כשבועיים, ביום שישי בצהריים, ברחובות – העיר שבה הוא חי כיום עם בת זוגו ובנו. לפני שנבחר לכנסת הוא לימד באוניברסיטה העברית ובמכללת ספיר, ורחובות קרובה לשני המקומות. הוא יורד מביתו לבוש בג'ינס, טי-שירט ונעלי ספורט, אך מחזיק בידו חולצה מכופתרת מגוהצת להמשך היום.

לא נראה שמערכת הבחירות מתעוררת, אבל לכסיף יש סדר יום עמוס. אנחנו נוסעים במכונית שקיבל מהכנסת למזרח ירושלים, שם הוא משתתף בשני אירועי מחאה – בעיסאוויה נגד הנוכחות המשטרתית, ובהפגנה השבועית בשכונת שייח ג'ראח. "לכמה הפגנות אתה מגיע בשבוע?" אני שואל, אחרי שפגשתי אותו כמעט בכל מחאה או הפגנה בחודשים מאז שנבחר. "לכמה שאפשר, תלוי בלוח הזמנים", הוא משיב.

"דרעי הוא פשוט בן אדם רע וציני"

מאז הבחירות באפריל, הכנסת פעלה במתכונת מצומצמת ביותר, מה שאיפשר לכסיף להסתובב בשטח. "העניין הוא מבחינתי לקחת חלק במאבקים, ולנצל במובן החיובי את המקום שאני נמצא בו כדי להשפיע על המאבקים שאנחנו לוקחים בהם חלק", הוא אומר. שבוע לפני כן, כסיף היה מעורב בניסיונות למנוע את הגירוש של רוהאן פרס ואמו רוזמרי, שגורשו בסופו של דבר באישון לילה, שעות לפני שהתקיים דיון בעניינים בבית המשפט המחוזי. כסיף בילה שעות בנתב"ג מול מתקן הכליאה, עד שהותר לו לבקרם.

רוזמרי פרס ובנה רוהן בדיון בבית הדין. שופטת בית המשפט המחוזי הטילה איסור פרסום אף שהם כבר גורשו לפיליפינים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"בהקשר של הפיליפיניות התגלה לי ממש רוע". רוזמרי פרס ובנה רוהן בדיון בבית הדין. שופטת בית המשפט המחוזי הטילה איסור פרסום אף שהם כבר גורשו לפיליפינים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

הוא מספר כי "בהקשר של הפיליפיניות התגלה לי ממש רוע. שר הפנים, אריה דרעי, הוא פשוט בן אדם רע. הוא ציני, לא מעניין אותו אף אחד. הוא לא עונה לפניות שלי. הוא מתנהל כמו איזה ברון שלא חייב דין וחשבון לאף אחד. שלמה מור יוסף (מנכ"ל רשות ההגירה; א"ז) עוד יותר גרוע. הוא עשה הכל שלא אוכל להיפגש אתם, ובסוף הצליחו לגרש בכוונה לפני שמוצו ההליכים. זה משגע אותי הרוע הזה. אני מנסה לנצל את מה שאפשר, להשיג את כל מה שאפשר מתוקף זה שיש לי חסינות ובגלל זה אני יכול להיפגש אתם. חשוב לנסות".

מה הספקת ללמוד בזמן הכהונה הקצר של הכנסת ה-21?

"מכיוון שהכנסת לא באמת תיפקדה, קשה להצביע על משהו אחד שלמדתי באופן שיטתי. אבל גם מהמעט שהיה אתה לומד להכיר את חברי הכנסת בתור בני אדם, גם אלה שאתה לא מסכים אתם. אתה יכול לראות עם מי אתה יכול לעבוד, גם אם יש פער אידיאולוגי פוליטי גדול מהם. למדתי גם את השיח שם. הוא שונה, שונה גם ממה שנראה לך כשאתה עוקב אחרי הכנסת באמצעי התקשורת. יש חברי כנסת שלא אסכים לעבוד אתם אלא אם הם יהיו שרים ולא תהיה לי ברירה אלא לפנות אליהם".

כמו שח"כ ג'מאל זחאלקה סיפר על ח"כ סתיו שפיר, יש כאלה שלא אומרים לך שלום במסדרון?

"יש כאלה שלא אומרים שלום ויש כאלה שלא אומרים לי".

שלושה נאומים רק עד הצהריים

כשאנחנו מגיעים לכניסה לעיסאוויה, שם מתקיימת מחאה של מאות ותושבים ופעילים ישראלים נגד הפשיטות המשטרתיות המתמשכות, תפילת יום השישי בדיוק מסתיימת והשוטרים מנסים לפזר את המחאה. כסיף קופץ החוצה עוד לפני שהרכב עוצר, ורץ לקדמת ההפגנה, נעמד לצדו של ח"כ אחמד טיבי ופעילים ירושלמים.

השוטרים דוחפים את המפגינים – וגם את כסיף, שברגע של הפוגה מבקש מאחד השוטרים שדחף אותו להזדהות. השוטר מסרב, וכסיף פונה לניסו גואטה, מפקד תחנת שלם, שגם מככב בסדרה "מחוז ירושלים". "אני חבר כנסת", אומר כסיף, אחרי שלמד על בשרו שלא כל השוטרים מזהים אותו. "אתה חבר כנסת אלים", מטיח בו גואטה, ומוסיף: "קח את הפרטים שלי, לא של השוטרים שלי".

כשהרוחות נרגעות, ניגש לכסיף סמאר סלימאן, שהמשטרה השתילה נשק בביתו כחלק מצילומי הסדרה "מחוז ירושלים". כסיף מעדכן אותו ששלח מכתב בעניינו ליועץ המשפטי לממשלה, וכעת הוא מצפה לתשובה מפרקליט המדינה.

עשרות מפגינים ממשיכים משם בצעדה לשייח ג'ראח, וכסיף צועד אתם בחום הכבד. רק שבוע קודם לכן הוא הוכה על ידי שוטרים בשייח ג'ראח, שחטפו דגל פלסטין מידיו ועצרו את אחד העוזרים הפרלמנטריים שלו. כסיף מנצל את הצעדה האטית כדי להתקשר לברך את הסרבנית מאיה ברנד-פיגנבאום, שבדיוק שוחררה ממאסר בכלא הצבאי וקיבלה פטור. "מזל טוב", הוא אומר לה, ומבקש שתשמור על קשר. "אני מבקר בכלא כל סרבן או סרבנית", הוא מספר לי.

עד הצהריים, כסיף מספיק לנאום שלוש פעמים: בהפגנה בעיסאוויה, מול המטה הארצי של המשטרה ובמשמרת בשייח ג'ראח. פעם אחר פעם הוא מדבר בלהט נגד הכיבוש, הטיהור האתני וספציפית על המצב במזרח העיר. "כמעט אף חבר כנסת מהרשימה המשותפת לא מדבר על ירושלים", אומר לי עיתונאי מקומי, ומזכיר שכמה אלפי פלסטינים תושבי העיר התאזרחו בשנים האחרונות, ויכולים להצביע בבחירות.

אחרי סיבוב קצר בשייח ג'ראח, בין הבתים שפינו המתנחלים, המפגינים חוזרים לגן הציבורי ומניפים שני דגלי פלסטין. שני שוטרים, שלא נראים להוטים לבצע מעצרים, מבקשים לדבר עם כסיף בצד. הוא מבקש מהם לאפשר עוד כמה דקות מחאה. הם בודקים את הנושא, ומתעקשים שלא יונפו דגלים. אף שרק לפני שבוע היכו אותו שוטרים מאותה תחנה, כסיף מתווך בין השוטרים למפגינים, שמחליטים לקפל את הדגלים ולסיים את ההפגנה, הפעם ללא מעצרים. "הם היו בסדר הפעם, באו לדבר, לא התחילו ישר באלימות", מסכם כסיף את האירוע.

ח״כ עופר כסיף במהלך מחאה בשכונת שייח ג׳ראח במזרח ירושלים (צילום: אורן זיו)

"נתניהו וחבורתו הצליחו לשנות את השיח והשפה. רבים מכחישים כיום שיש בכלל כיבוש". ח"כ עופר כסיף במהלך מחאה בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים (צילום: אורן זיו)

"לא נכנס למשחק גינויים"

אחרי המחאות במזרח ירושלים, אנחנו ממשיכים ברכב לכפר יאסיף בצפון, היסטורית מוקד תמיכה חזק של חד"ש, שם מתקיים באותו ערב אירוע של הרשימה המשותפת בהשתתפות חברי כנסת. בזמן הנסיעה מוציא הצוות של כסיף הודעה לתקשורת, שבה הוא מגנה את רצח הנערה רינה שנרב, שהתרחש כמה שעות קודם לכן במעיין ליד ההתנחלות דולב.

"אני מוציא על מה שנראה לי חשוב ועל מה שיש לי לומר", אומר כסיף. "מה שהיה היום הוא לא מקובל ברמה המוסרית. לפגוע באזרחים חפים מפשע, ועוד קטינים, זה דבר שאני לא מקבל. אני חושב שזה פוגע במאבק הפלסטיני הצודק לשחרור. זה משרת את הימין הקיצוני, בנוסף לכך שאני פוסל את זה ברמה העקרונית המוסרית".

אתה לא מוציא הודעה על כל אירוע של אלימות נגד ישראלים. אתה חושב שניתן להסביר לציבור את ההבדל שאתה רואה בין פגיעה באזרחים לפגיעה בחיילים?  

"אני לא נכנס למשחק גינויים. זה להיכנע לשיח שהגורמים שנגדם אני נאבק, גורמי הכיבוש, רוצים להשליט. האם אני מצליח להסביר? יש כאלה שלא רוצים להקשיב. כשאמרתי שזה לא טרור לפגוע בחיילים ציטטתי את בנימין נתניהו, שאמר בספרו שלוחמי גרילה פוגעים רק בכוחות צבאיים, ואילו טרוריסטים פוגעים בכוחות לא צבאיים. זאת ההגדרה שלו. היא חלקית, אבל מקובלת.

"סמוטריץ' וחבורתו אומרים שאין טרור יהודי. יש כאלה שיגידו את אותו הדבר מהצד השני. אני לא מוכן לקבל את הדבר הזה. מי שפוגע באזרחים חפים מפשע מבחינתי הוא טרוריסט. במובן הזה, הטרור הכי גדול הוא הכיבוש, שמחזיק מיליוני אנשים כבני ערובה ומפעיל נגדם אלימות יומיומית והורג. זאת ההגדרה של טרור".

אתה מרגיש שבאווירה הציבורית הנוכחית אפשר בכלל להסביר את מציאות הכיבוש? 

"אחד הפשעים של נתניהו וכנופייתו ואחת ההצלחות הגדולות שלהם זה שינוי השיח והשפה. אריק שרון, שאף אחד לא יגיד שהיה שמאלן גדול, דיבר על כיבוש. מה עושים אתו זו שאלה אחרת, אבל הוסכם שיש כיבוש. היום חלקים רחבים בחברה מתכחשים לכך שיש בכלל כיבוש".

והתפקיד שלך הוא להזכיר את זה שיש כיבוש?

"השאלה היא איך יוצרים סדק בשיח ההגמוני, ופוערים אותו לכדי ממש שבר. יש אסטרטגיה אחת שטוענת שהדרך הנכונה היא למתן את המסרים כדי לא לעורר אנטגוניזם. לדעתי זה לא הוכיח את עצמו. האסטרטגיה השנייה, שאני דוגל בה, היא שכדי לשבור את ההגמוניה צריך לנער את הציבור, שרובו אדיש וחלקו מבסוט מהמצב. איך לנער? על ידי שאתה מכריח את הציבור להסתכל במראה, ואת זה אי אפשר לעשות בצורה מעודנת ומנומסת. לא צריך לשבור את הכלים, רק לנער אותם. יכול להיות שפה ושם אני טועה והולך רחוק מדי, ואז אני צריך לתקן".

ח״כ עופר כסיף במהלך כנס בחירות של הרשימה המשותפת בכפר יאסיף (צילום: אורן זיו)

"סכר חזק בפני הזרם הקיצוני-ימני בישראל". ח"כ כסיף במהלך כנס בחירות של הרשימה המשותפת בכפר יאסיף (צילום: אורן זיו)

בכפר יאסיף, לקראת שבע בערב, כסיף מתקבל באהדה רבה. מאות משתתפים, רבים מהם צעירים, יושבים בכיכר המרכזית של הכפר. באירוע משתתפים חברי כנסת ומועמדים מארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. גם איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, משתתף באירוע, בהופעה פומבית ראשונה אחרי ההצהרה שיסכים לשבת בממשלת שמאל-מרכז בתנאים מסוימים. כסיף מוזמן לבמה. "אתה סכר חזק בפני הזרם הקיצוני-ימני במדינת ישראל", מתאר אותו מנחה האירוע.

כסיף, שאינו דובר ערבית שוטפת, מדבר בעברית ומזכיר את שתי ההפגנות שבהן נכח בתחילת היום, וגם את המקרה שבו הוכה על ידי שוטרים שבוע קודם לכן. "בשתי ההפגנות השתתפתי כדי לצאת נגד הכיבוש, פשעי הכיבוש שבזמן האחרון מתגברים בכל השטחים הכבושים ובעזה הנצורה. בחודשים האחרונים יש מגמה של הגברת הכיבוש ופשעיו גם במרכז ירושלים הכבושה", הוא אומר, ומזכיר את הניסיון לגרום להגירה מרצועת עזה שפורסם באותו שבוע.

פעיל ותיק בחד"ש מסביר לי בזמן הנאום מה סוד קסמו של כסיף. "בכל הזמן שדב היה בכנסת נוצר ואקום של היהודי שמדבר נגד הכיבוש. דב התעסק בנושאים חברתיים. אנשים מאוד מרוצים שיש מישהו קיצוני שמדבר בעברית על הסוגיות הלאומיות הפלסטיניות". אחרים אומרים דברים דומים. "הוא יותר פלסטיני מפלסטינים", מציין עיתונאי פלסטיני בכיר שנכח באירוע.

פעיל ותיק בחד"ש: "בכל הזמן שדב היה בכנסת נוצר ואקום של היהודי שמדבר נגד הכיבוש. דב התעסק בנושאים חברתיים. אנשים מאוד מרוצים שיש מישהו קיצוני שמדבר בעברית על הסוגיות הלאומיות הפלסטיניות"

"אני רוצה שאבא שלי יבין אותך"

כמה ימים לאחר מכן, בחוג בית ברחובות, כסיף נשאל על דב חנין. הוא משיב: "דב האמין שיוכל לחבר בין מאבקים שונים ומשונים על ידי סוג של מתינות רטורית". כסיף מבהיר כי אין מחלוקת על ערכים בינו לבין חנין, ושניהם חברים בהנהגה של אותה מפלגה. אבל, לדבריו, "זה לא הוכיח את עצמו. דב היה 13 שנה, ואני אומר את זה בצער, זה לא הצליח מבחינת שינוי השיח. היו הישגים. בשכר המינימום, בסביבה, בתחבורה ציבורית. כבודו במקומו מונח. אבל כשאנחנו מדברים מאקרו, מה שהוא האמין בו כאסטרטגיה של חיבור מאבקים לא הצליח לצערי. ויכול להיות שגם מה שאני מנסה לא יוכיח את עצמו".

לחוג הבית, שמתקיים בדירה פרטית בעיר, מגיעים שמונה תושבים מהאזור – חלקם תומכים וחלקם מתלבטים בין הרשימה המשותפת למחנה הדמוקרטי. השיחה הלא רשמית מתנהלת בחופשיות בסלון, ובין שתיית קפה לאכילת אגוזים כסיף מספר על חוויותיו משייח ג'ראח. נראה שלפחות בחוגי השמאל – היהודי והערבי – העובדה שכסיף הוכה על ידי שוטרים נהפכה לשיחת היום. כולם בחדר ראו את הווידאו ומתעניינים בשלומו. "איך הם מרביצים?" שואלת אחת המשתתפות לגבי השוטרים. "תופסים אותך, מוצאים דרך להכאיב", עונה כסיף, ומוסיף בחיוך: "הפנסים הכחולים השאירו לי פנס כחול", כשהוא מציג את זרועו החבולה.

לאחר מכן הוא פותח את החלק הרשמי יותר של הערב: "המדינה שאנחנו חיים בה והשלטון שלה מחוללים את הפשעים, ועלינו חלה חובה כבני אדם ואזרחים להילחם ולצאת נגד הפושעים האלה. לא צריך להיות ערבי פלסטיני, אלא אדם בעל מצפון". הוא מרחיב על הטיהור האתני והשפעת הכיבוש על השיח ועל הגזענות בתוך ישראל. למרות הקהל המצומצם, כסיף מדבר בלהט במשך קרוב לשלוש שעות בלי להתעייף.

"אני רוצה שאבא שלי יבין אותך. עד שהוא לא יבין, אין על מה לדבר. לא נגיע לכלום", אומרת אחת המשתתפות, אשת חינוך, כשהדיון גולש לפסים אקדמיים ועוסק בהומניזם, רציונליזם ואם השמאל צריך להשתמש בדימויים כדי להסביר את משנתו. "כמו שהוא הבין את הצילום של איימן עודה עם תחבושת על הראש באום אל חיראן, שיבין אותך. הוא לא יצליח להבין 'יודונאצים', והוא לא יבין כשאתה מדבר על פוקו", היא אומרת.

"ברור שאני רוצה שיבינו אותי", משיב כסיף. "אבל אני לא רוצה לנטוש את הבסיס הרציונלי, כי זה חלק מהנחות היסוד שלי ותפישת העולם. אולי אני תוצר של הנאורות. אני מארקסיסט, ומארקס הוא הפילוסוף של הנאורות יותר מקאנט…. גם כשאני מתעצבן ופונה לאמוציות, אני עושה את זה במודע. המסד של הדברים שאני אומר הוא תמיד רציונלי ומעוגן בתפישה רציונליסטית". "תפסיק לצטט, רק אז יבינו אותך", מעירה בעלת הבית. "תצטט, אבל בסאונד-בייטס", מציעה משתתפת אחרת.

כסיף ממשיך לדבר על אחד המכשולים הניצבים בפני הרשימה המשותפת."בין 2015 ל-2019 כל חברי הכנסת הערבים, בלי דב חנין, הגישו 3,469 הצעות חוק", הוא מתייחס לתעמולת הימין שלפיה חברי הכנסת הערבים דואגים רק לפלסטינים בגדה ולא למי שבחר בהם. "כמה מהן נגעו לכיבוש? 95 הצעות חוק. רק 3% עסקו בנושאים מדיניים ובכיבוש. השאר ברווחה, חינוך ובריאות". לדברי כסיף, "חלק מהציבור לא הולך להצביע בגלל זה".

אף שלא תכננתי להתערב בחוג הבית, לא הצלחתי להתאפק ושאלתי: "למה זה לא בשלטי החוצות של הקמפיין שלכם?" כסיף משיב: "זה הופיע ב'זו הדרך' (העיתון של המפלגה הקומוניסטית)", ואז מוסיף: "יש מה לשפר בתחום הדוברות".

כמו בכל מפגש של נציגי חד״ש עם קהל יהודי, השיחה מתגלגלת למפלגות האחרות השותפות ברשימה. כסיף מגן על השותפות, ומציין כי בל"ד אינם קיצוניים כפי שמנסים לצייר אותם. על רע"ם הוא אומר: "יש לי מחלוקות עקרוניות אתם מפה ועד הודעה חדשה, אבל הם הרבה יותר מתונים ממה שמציגים. הם לא חבורה של אנשים שחושבים שהאישה צריכה לשבת בבית מכוסה מכף רגל ועד ראש".

ובכל זאת, כסיף לא מתחמק מהנושא הלהט"בי. "כשעאידה (תומא-סולימאן; א"ז) השתתפה בהפגנה של הקהילה הגאה הפלסטינית בחיפה, הדרומית (התנועה האסלאמית, רע"מ; א"ז)  לא אהבה את זה לצערי, אבל לא תקפו. הפלג הצפוני (של התנועה האסלאמית; א"ז)  כיסחו לה את הצורה. אני לא מגן על תפישת העולם שלהם (של רע"מ), אבל לפני חמש שנים התגובה שלהם היתה שונה".

כסיף אומר כי "אני מאוד מקווה שיש הרבה יותר נכונות ולהקשיב מאשר פעם". לזכותו ייאמר שהוא אינו מהסס לדבר גם על נושאים שעשויים להרחיק מצביעים פוטנציאליים שיושבים בחדר. "הדברים דינמיים. לפני 30 שנה מי שהוביל את המאבק באלימות נגד נשים היו אנחנו. גם אז בקהילות מסוימות זה לא היה פופולרי. בתור מנהיג צריך להוביל שינוי, ולא להיות פופוליסט ולדבר רק על מה שרוצים לשמוע. אני מאמין שגם פה דברים ישתנו, אבל צריך לעבוד בחוכמה ולא עם הראש בקיר".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חוק העתיקות הפלסטיני מתייחס לכל התקופות, ללא אפליה של דת או תרבות. מסגד נבי עכאשה במערב ירושלים שהוסב ל"קבר בנימין". (צילום: רפי גרינברג)

חוק העתיקות הפלסטיני מתייחס לכל התקופות, ללא אפליה של דת או תרבות. מסגד נבי עכאשה במערב ירושלים שהוסב ל"קבר בנימין". (צילום: רפי גרינברג)

ואולי צריך להחיל את חוק העתיקות הפלסטיני על ישראל?

בימין טוענים שלפלסטינים אין קשר לממצאים היהודיים בגדה המערבית, ולכן צריך להעביר את האחריות לארכיאולוגיה שם לידי ישראל. אבל ליותר מ-90% מהאתרים בישראל אין קשר להיסטוריה יהודית, אז אולי שהפלסטינים ידאגו להם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf