newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מוחמד עביד נקבר, עיסאוויה עדיין בוערת

מזה שבועות משטרת ירושלים הגבירה את הלחץ האלים על השכונה המזרח ירושלמית במעצרים תכופים, דו"חות ופשיטות ליליות. אחרי שגופתו הוחזקה במשך ימים, הצעיר שנהרג ע"י שוטרים הובא לקבורה אך התושבים לא אופטימיים: אנחנו משלמים את מחיר הנחישות לשמור על זהותנו הפלסטינית

מאת:

ביום חמישי הרגה המשטרה את הצעיר מוחמד עביד בירי חי במהלך עימותים בשכונת עיסאוויה שבמזרח ירושלים. מיד לאחר הירי גופתו נלקחה בכוח על ידי המשטרה שסירבה לשחרר אותה אלא בתנאים מחמירים: קיום הלוויה של עד חמישים איש, מחוץ לעיסאוויה, וללא סממנים פוליטיים. לאחר שהמשפחה התעקשה לקבור אותו בשכונתו והעימותים במחאה על החזקת הגופה התפשטו לכל מזרח ירושלים, הסכימה אתמול (שני) המשטרה לשחרר את הגופה.

אלפים השתתפו בהלוויה, ומיד בסיומה נכנסו שוטרים לכפר, תוך עימות עם צעירים פלסטינים. השוטרים אף צעדו בהפגנתיות לתוך הרחוב של משפחת הקורבן, ועצרו באלימות לפחות ארבעה צעירים. בשכונה מדגישים שפשיטות המשטרה והעירייה גברו בשבועות האחרונים, ורואים בהן ניסיון לכפות את הריבונות הישראלית בכוח.

שתים עשרה שעות בשכונה שמסרבת לקבל את הכיבוש הישראלי.

נשים ממתינות לגופתו של מוחמד עביד שנהרג מאש שוטרים בשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הלווייתו של מוחמד עביד שנהרג מאש שוטרים בשכונת עיסאוויה במזרח ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מחיר הזהות הפלסטינית

הכניסה המרכזית לשכונה היא מכיוון הגבעה הצרפתית-הר הצופים. ב-2007 הוצב שם שלט ״ללא מוצא״, כדי שישראלים לא יכנסו לשם בטעות. 12 שנים אחרי, מוצב במקום שלט בעברית וערבית עם שם השכונה וניידת משטרה משקפיה על הכפר, 24 שעות ביממה. נראה שבמקום לנתק את השכונה, המשטרה מנסה בשבועות האחרונים, ביחד עם עיריית ירושלים, לכפות את נוכחותה ״עד ששוטרים יכלו ללכת פה בלי לחטוף אבנים״, כפי שמתאר לי אחד התושבים את המטרה של הפשיטות המשטרתיות.

״אנחנו משלמים את מחיר על כל מה שקורה באזור לאחר העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אנחנו הקורבן המיידי״, אומר לי האני עיסאווי, אחד מנכבדי השכונה, כשהוא יושב בסוכת האבלים שהקימה משפחתו של עביד. ״המתח והעימותים קיימים שנים, אבל בזמן האחרון הכל קיבל תנופה בגלל הפעילות של המשטרה בשכונה. אפשר להגיד שהמנוע לכך הוא שני אלמנטים: העבודה שבעיסאוויה לא מוותרים על הלאומיות הפלסטינית, והשני הוא מצב החיים בשכונה שסובלת מהזנחה מתמדת״.

לדברי עיסאווי, הסירוב של תושבי עיסאוויה לוותר על הזהות הפלסטינית, והעובדה שהם יוצאים למחות על מה שקורה במסגד אל אקצה או על המתרחש בעזה, גוררת תגובה משטרתית קשה. בעוד המחאה בשכונות אחרות במזרח ירושלים דעכה בעקבות הדיכוי המשטרתי, בעיסאוויה המחאות נמשכות. לכך מצטרף ההיבט של חיי היום יום, בהם התושבים משלמים מיסים אך לא מקבלים תמורה. ״הרשויות גובות ארנונה, מיסים, ביטוח לאומי וקנסות מוגדלים, למרות שאין שום שירותים או שיפור במצב. זה מביא את הבחורים לצאת לרחוב״.

"בזמן האחרון הכל קיבל תנופה בגלל הפעילות של המשטרה בשכונה". שוטרים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ביום חמישי האחרון התקיימה הפגנה של תושבי השכונה ופעילי שמאל ירושלמים נגד ההתעמרות המשטרתית שהתגברה בשלושת השבועות האחרונים. מדי ערב נכנסים שוטרים ופקחים של עיריית ירושלים, מחלקים דוחות למכוניות, בודקים רישיונות, מחפשים ועוצרים – הכל כחלק מהניסיון להכיל את ״הריבונות״ על מזרח ירושלים. כמה שעות לאחר ההפגנה החלו עימותים בשכונה, ושוטר ירה כדורים חיים במוחמד עביד, בן 20, אשר לטענת המשטרה ירה זיקוקים לעברם.

״מהמקום שבו השוטר עמד וירה ועד איפה שמוחמד נפל אין 13 מטרים״, מספר מוחמד אבו חומוס, פעיל מרזי בשכונה, כשהוא עומד ליד המקום בו נורה עביד, שם נערמו אבנים ונתלו פוסטרים לזכרו. ביום חמישי בלילה הוא היה עד להתרחשויות. ״לא היתה סכנת חיים למשטרה, זה קרה חמישים מטר מהכניסה לבית שלו, בכביש פנימי של השכונה. מה יש למשטרה לחפש שם?״

כמו שניתן לראות בווידאו שצולם רגעים לאחר הירי, השוטרים רודפים אחרי חבריו של עובדי שמנסים לפנות אותו לטיפול. ״במקום לעזור לו דרכו עליו והוא מת. רצינו לקחת אותו להדסה (הר הצופים א.ז), עצרו אותנו בדרך״ מספר אבו חומוס. ״הם יודעים שהוא פצוע, קבל כדור. במקום לעזור לו, עצרו אותו ולקחו אותו עם משטרה עד לתחנת דלק שם העבירו אותו לאמבולנס וזה לקח זמן, לפחות 18 דקות. הרגשנו שהוא נפטר במקום״. לדברי גורם במשטרה, השוטרים פינו את עביד לניידת שנסעה לכיוון הכניסה לכפר, שם הועבר לאמבולנס. לדברי הגורם, השוטרים ביקשו לסייע לפצוע.

זיקוקים בעיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

״לפני הירי בעביד הגענו כדי לדבר עם השוטרים כדי להרגיע את הרוחות״, משחזר עדנאן עביד, בן דודו של ההרוג. ״תוך כדי הדיבורים נפצע חבר שלנו, ביקשנו שיאפשרו לנו לצאת לקחת אותו לבית חולים. כשבאנו לצאת, שמענו ירי, ראיתי שמוחמד שוכב על הרצפה. אני היית ליד השוטר שירה בו. רצנו לקחת אותו, בא הקצין, עשה בדיקה בצוואר שלו ואמר לנו באותו רגע ׳הוא הרוג'". לדביר עביד, בניגוד לטענות המשטרה על סכנת חיים לשוטר היורה, לא נשקפה לו כל סכנה. ״אומרים הגנה עצמית? לא היתה שום סכנה, זה נראה לי מוגזם״.

קצב האירועים בשכונה מאז הריגתו של עביד כל כך מהיר שקשה לעקוב אחרי כל מה שהתרחש. רבים מהאירועים לא זכו לתשומת לב רבה בכלי התקשורת הממוסדים, אך עוררו סערה ברשתות החברתיות הפלסטיניות. בחמישי בלילה עביד פונה לבית החולים הדסה הר הצופים, הנמצא רק דקות נסיע בודדות מהשכונה. בבית החולים שוטרים עצרו בכוח את אחד הצעירים הפצועים. באותו הלילה הוצת מבנה המנהל הקהילתי בשכונה, שנשרף כליל. למחרת, ביום שישי בשעות אחר הצהריים עשרות צעירים התעמתו עם שוטרים בכניסה לכפר, וגם בשכונות אחרות התקיימו הפגנות דומות. המשטרה עצרה שני צעירים, וגם בלילה נכנסה לכפר ועצרה מספר צעירים. בשעות הלילה שבין שבת לראשון הגיעה המשטרה לסוכת האבלים שהקימה המשפחה, החרימה פוסטרים עם צילומים של עביד, ועצרה חמישה מבני המשפחה, אחד מהם חובש. באותו הלילה פרצו השוטרים לבית החולים אל מוקסד שבשכונת א-טור בטענה שהם מחפשים פצוע מהעימותים. במקרה נוסף במהלך סוף השבוע ירו שוטרים כדור ספוג לתוך אוטובוס מלא בנוסעים, ובמקרה אחר שוטר תועד כשהוא חובט בפטיש ברכב חונה, ללא סיבה ברורה.

רבים מהתושבים ששוחתי איתם רואים קשר ישיר בין התמיכה הרחבה שישראל זוכה לה בזירה הבינלאומית, מצד ממשל טראמפ אך גם מדינות המפרץ, לבין הפעולות היומיות בשכונה. ״ההרגשה דומה לתקופה שאחרי מלחמת 1967, הרגשת הניצחון מדומה, כשהישראלים לא רוצים לראות שום סימן של התנגדות לשלטון הישראלי״, אומר עיסאווי. ״חשוב לשלטונות לנסות ולשדר לעולם תמונה של ריבונות ישראלית מוחלטת בירושלים, אך כל מי שבא לכאן רואה שיש מזרח ירושלים ויש מערב. כל עוד יש פלסטינים בירושלים, הם לא יצליחו לכפות את אופן החיים שהם רוצים, מזרח ירושלים תישאר ערבית״.

משא ומתן על גופה

ביום שני בבוקר, חמישה רכבי משטרה חונים ליד המסגד המרכזי בשכונה, בסמוך לבית הקברות בו מבקשת משפחת עביד לקבור את בנה. מספר קצינים, בניהם מפקד מחוז ירושלים דורון ידיד, משוחחים ביניהם, כשמוכתר הכפר ומוחמד אבו חומוס מבקשים לדבר איתם בניסיון להגיע להסכמה לגבי הלוויה. לפני שהשוטרים מסכימים לדבר עם אבו חומוס, הם מסננים לעברו ״שוב הבאת את התקשרות?״

״תהיה אבן אחת – יבוא צוות אחד, יהיו שתיים – יגיעו שני צוותים״, פורש דורון את המדיניות החדשה-ישנה בפני נציגי השכונה. ״אם יהיה פה בלאגן, יהיה על כל מטר שוטר. לא כולם בירושלים אוהבים אותי, זה בסדר. נביא לפה מדרכות, הכל יעשו לכם״.

אחרי שהחזיקו בגופה למשך מספר ימים, כפי שקורה לא פעם עם גופות של פלסטינים שנתפסים כ"מחבלים", במשטרה מבקשים להגיע להסדר חדש, מתוך הבנה שללא קבורה – העימותים ברחבי מזרח ירושלים ימשכו. בזמן המשא ומתן הקצר, שמתקיים על המדרכה, שוטרים אחרים עוצרים רכבים, בודקים אותם במשך דקות ארוכות ומחלקים דו״חות. רכבי המשטרה הרבים שחונים על נתיב התנועה הצר ממילא, גורמים לפקק תנועה.

״תהיה אבן אחת – יבוא צוות אחד, יהיו שתיים – יגיעו שני צוותים״. משא ומתן על שחרור גופתו של מוחמד עביד, עיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

נשים משקיפות על שוטרים שפלשו לכפר. עיסאוויה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

לקראת הצהריים, מתכנסים באוהל האבלים שליד בית המשפחה תושבים רבים. עורך הדין מוחמד מחמוד מגיע ומסביר לקרובי המשפחה את תנאי המשטרה – הלוויה בשכונה כפי שדרשו, אך בתנאי שלא יהיו קריאות ״הסתה״ ובלי דגלים של התנועות השונות. חלק מהצעירים מתקוממים נגד התנאים, אך לבסוף המשפחה מסכימה ונענית לדרישה נוספת – חתימת ערבות בסך חמישים אלף שקל לכך שההלוויה ״תעבור בשלום״. אם התנאים יופרו – ילקח מהם הכסף.

בבית המשפחה, רק עשרות מטרים מהכין שנהרג עביד, מחכות עשרות נשים, אחיותיו של עביד, קרובות משפחה וחברות. ״הגעתי לכאן לומר לכן דבר אחד״, אומרת אחת הנשים שהגיעה לנחם את אמו של עביד. ״כל הכבוד לעיסאוויה, מהילד הכי קטן עד האדם המבוגר ביותר, איש פה לא נכנע לכיבוש, וככה זה ימשך״.

אמו של עביד מספרת לכלי התקשורת הפלסטינים שהגיעו להלוויה על בנה. ״הוא היה רק בן עשרים, ישב ארבע שנים בכלא הישראלי. היה לי אותו חזרה רק לשנה לאחר שהשתחרר, אני מקווה שכעת הוא במקום טוב יותר״.

"אתם לא מכבדים אותנו"

לאחר שאמבולנס ישראלי מעביר את גופתו של עביד לאמבולנס פלסטיני בבסיס צבאי סמוך, תהלוכה של אלפים נושאת אותה לבית המשפחה. למרות הסיכומים, זיקוקים נורים באוויר, וצעירים מכוסי פנים, אך ללא נשק, צועדים בכפר. עשרות שוטרים משקיפים על הנעשה. בעוד השוטרים מתקדמים במורד הרחוב, צעירים מתחילים לירות לעברם זיקוקים ואז נעלמים. בזאת ניתנה האות, ומכל כיוון מגיעים מאות שוטרים שסורקים את הרחובות והסמטאות.

תושבים רבים מביטים מהחלונות, כאילו התרגלו למחזה היומי. לקראת השקיעה, כשנראה שהכל נרגע, עשרות שוטרים מתחילים לצעוד לעבר ביתו של עביד. נשים רבות עומדות מול השוטרים בשורה, ומספר גברים מדברים עם השוטרים ומנסים להרגיע אותם. אחד מהם צועק לעברם ״אתם לא מכבדים אותנו״, ואז הם מאבדים את סבלנותם ומסתערים לעבר הבית, כשהם עוצרים באלימות ארבעה צעירים ומתיזים גז פלפל על הנשים המנסות למנוע את המעצר. ״מגיע להם יום שחור״, אומר אחד השוטרים, בהתייחסו להפרת ״ההסכמות״ על הלוויה. למרות האלימות הקשה מצד השוטרים, אבו חומוס ומנהיגים אחרים נושאים ונותנים עם השוטרים כדי שיתרחקו מעט ומפצירים בצעירים הזועמים ללכת הביתה. לפי עורך הדין מוחמד מחמוד, 37 צעירים עדיין מוחזקים במעצר מאז תחילת האירועים, לא כולל את יום ההלוויה.

״החברים הישראלים שלי יודעים מה קורה פה, הם פשוט נשארים חסרי מילים״, אומר לי תושב השכונה שמזדהה בשם של המשורר הפלסטיני המפורסם, מחמוד דרוויש, כשהוא עומד מטרים מהשוטרים הרבים שפלשו לשכונה. ״אבל לשוטרים כאן אין בושה, אם היתה להם הם לא היו עומדים כאן״.

בשכונה מעריכים שגם בלילות הקרובים תגיע המשטרה כדי לעצור, להפחיד, ולהסיר את השלטים שנתלו מחדש לזכרו של עביד- במקום אלו שהוחרמו. פעילים ישראלים הגיעו אתמול (שני) לשכונה ומתכוונים להמשיך מידי יום, בתקווה שנוכחתם תרסן מעט את האלימות המשטרתית.

מהמשטרה נמסר בתגובה:

משטרת ישראל מבצעת אכיפה למניעת עבירות מסכנות חיים בכל רחבי העיר, ובתוך כך ממקדת פעילותה במוקדים השונים בהם ישנם ריבוי עבירות לצד פעילות הסברה, והכל במטרה לשמור על חייהם של התושבים ולשנות את תרבות הנהיגה ונורמות הציות לחוק.

כל ניסיון להציג אכיפה לגיטימית המונעת תאונות דרכים ושומרת על חייהם של התושבים באור אחר, פסול וחוטא לאמת.

צר לנו שיש אנשים שבמקום להישמע לשוטרים ולבחור בדרך של נהיגה בטוחה, בוחרים דווקא ליידות לעבר השוטרים אבנים וחפצים ולהתעמת עמם במטרה למנוע את פעילותם.

משטרת ישראל תמשיך לפעול ולאכוף את חוקי התעבורה בכל זמן ובכל מקום, ובד בבד תפעל בנחישות נגד אלו המנסים לשבש את פעילות המשטרה ולפגוע בשוטרים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf