newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקריאה היהודית לשותפות עם הערבים היא הכאה על חטא

המאמר שקרא להצטרפות למסגרת פוליטית יהודית-ערבית, שעליו אני חתום לצד יהודים נוספים מלב הממסד, משקף הבנה שנדרש תיקון עצום ביחסו של השמאל היהודי לאזרחים הפלסטינים. אפשר להגדיר את החותמים כאנשי האתמול, אך לא ניתן להתעלם מכך שהצגנו את החזון של המחר

מאת:

ב-15 בינואר פירסמתי כאן מאמר תחת הכותרת: "מפלגה יהודית ערבית – מיד לאחר הבחירות". הדברים נכתבו מיד לאחר שמרצ קיבלה את הצעת יו"ר המפלגה, ניצן הורוביץ, להדיח את עיסאווי פרייג' ממקומו ברשימה לכנסת ולשריין לפניו את יאיר גולן – החלטה שהבליטה יותר מבעבר את הדומיננטיות היהודית במפלגה.

במאמר ההוא כתבתי: "בישראל לא קיימת היום מפלגה המשקפת שוויון מלא בין היהודים לערבים, עם תרבות, שפה, גיאוגרפיה, יעדים ואינטרסים משותפים, ב-3 במרץ נתחיל בהקמת מפלגה משותפת אמיתית, שתהיה 'אור לישראלים'".

ב-3 במרץ התעוררנו למציאות חדשה: הרשימה המשותפת הצליחה מאוד, וקיבלה 15 מנדטים. מעולם לא הגיע המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל לייצוג גדול ומוצלח כל כך. גם אלפי ואולי רבבות אזרחים יהודים תמכו ברשימה.

פלסטינים ישראלים, כמעט בעל כורחם, הפכו לחזית הפרוגרסיבית ביותר של החברה הישראלית, בשל התעקשותם על הגדרה אזרחית של החברה הישראלית. הפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב, אוגוסט 2018 (תומר ניוברג / פלאש 90)

הפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב, באוגוסט 2018 (תומר ניוברג / פלאש 90)

הצלחת הרשימה הניבה יתרונות רבים לאזרחי ישראל כולם, ובוודאי לאזרחים הפלסטינים ולתומכי השמאל. אך כמו בכל יתרון, גם כאן יש חיסרון מסוים. המיעוט הפלסטיני המודר והמופלה, שהוכה לפני שנתיים שוב באמצעות חוק הלאום, הבין שאולי יותר טוב לו לבד. לאחר שבמשך דורות ניסה להתקבל כשווה בשמאל הישראלי והציע שוב ושוב שותפות, הגיע המיעוט לעמדה של חוזק.

מצד שני, אנשי השמאל היהודים הוכו מכה ניצחת. העבודה ומרצ קיבלו יחד 6 מנדטים, ושניים מהם ערקו לשורות נתניהו. מה שלא עשה הציווי המוסרי עשה אולי הכישלון: יותר ויותר אנשי שמאל יהודים החלו להכות על חטא, ולהבין שנדרש תיקון עצום ביחסו של השמאל היהודי לאזרחים הערבים.

ביום ראשון פירסמנו ב"הארץ" 12 אנשים, בעיקר ח"כים לשעבר, כולם יהודים, קריאה לשותפות יהודית-ערבית. אפשר וצריך לזלזל במניעים. אפשר וצריך להגדיר את החותמים כאנשי האתמול. אבל לא ניתן להתעלם מכך שהצגנו את החזון של המחר.

מלב הממסד, עמרם מצנע, אלוף בדימוס שעמד בראש מפלגת העבודה; חיים אורון, איש הקיבוץ הארצי שעמד בראש מרצ; אופיר פינס, שהיה שר מטעם מפלגת העבודה; אברום בורג, שהיה יושב ראש הסוכנות היהודית ויושב ראש הכנסת; קסניה סבטלובה, שכיהנה כחברת כנסת מטעם התנועה; שלמה מולה, שכיהן כחבר כנסת מטעם קדימה; ואחרים, מכים על חטא – וקוראים לדרך אחרת.

בקריאה נכתב, בין השאר: "באיחור של דורות אנו מבקשים לצאת יחד עם האזרחים הערבים לדרך ישראלית שונה, חדשה,לא עלי תאנה ייצוגיים ולא פוליטיקה של זהויות, אלא שותפות אמיתית, עמוקה ומשמעותית, המחויבת לשלום בין העמים ומדינותיהם, שכנות טובה…סוף לכיבוש, לאיבה ולאדנות" – הכאה על חטא של יהודים מלב הממסד.

בצדק נשאלנו מדוע חתמו רק יהודים על המאמר. הסיבה למעלה. זהו מאמר של הכאה על חטאנו כיהודים – החטא של מרצ; החטא של מפלגת העבודה; החטא של הממסד. אנחנו רוצים לתקן.

בהיותנו שייכים לקבוצת הרוב, שלה יש יותר כוח, האחריות היא עלינו. אנחנו מושיטים יד חזרה ליד הערבית המושטת לשותפות מזה שנים רבות.

אני מאמין שבקרוב יגיבו להושטת היד שלנו אזרחים ערבים ויושיטו שוב את ידם, ולתגובתם יגיבו עוד יהודים – וכך יחל להתגלגל כדור השלג של בניית רשימה משותפת, מחציתה ערבים ומחציתה יהודים, מחציתה גברים ומחציתה נשים, רובם צעירים.

החברה הערבית והחברה היהודית זקוקות לכך.

מוסי רז הוא ח"כ לשעבר מטעם מרצ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf