הקוד האתי של בנט וכשר הוא בגידה בהוראה
הקוד האתי האמיתי של ההוראה הוא הטלת ספק. כבר בשנת 1632 נכתב המבנה הבסיסי של שיעור, התואם את דרך החקירה המדעית: להבחין, למיין, לשאול, לשער, להקיש ולהסיק, ולהמעיט בפרשנות מצד המורה. בנט וכשר רוצים לחנך את כולם לאמת אחת
הקוד האתי של נפתלי בנט ואסא כשר מדגים היטב את ההבדל בין "הוראה" לבין "חינוך" במובנים השגורים שלהם. הוראה היא כלי מסייע ללמידה, ומכאן שהיא פועלת להתפתחות רוח האדם. חינוך, כמו בצרוף השכיח "חינוך לערכים", פועל לריסון הילדים, לדיכוי התפתחותם העצמאית, ולהאחדה שלהם בהתאם לתמונת הבוגר הרצוי של החברה. התפתחות הרוח מחייבת את האומץ לערער על מה שקיים וידוע, ולהתמיד ולחפש חדש. דיכוי הרוח מחייב אנשים כמו נפתלי בנט ואסא כשר.
> חשיפה: מאז נחקק החוק נגד אפליה במועדונים הוגשו אפס כתבי אישום
ספק הוא תנאי מוקדם ללמידה
הוראה, כאמור, נועדה לשרת את התפתחות רוח האדם. ראש וראשון לתובנה זאת היה פרנסיס ביקון, שחי ופעל באנגליה סביב שנת 1600. הוא היה אחד מדור הנפילים, בהם קפלר, גלילאו, שקספיר ורמבראנט, אם להזכיר את המפורסמים מתוכם. בעוד הם פעלו וחידשו, כל אחד בתחומו, הרי ביקון היה הראשון לזהות את התמונה הגדולה: את פריצת הדרך החדשנית והמלהיבה, באופן שבו בני אדם מתייחסים לעולם ולומדים אותו.
החידוש הגדול היה בניסיון להתבונן על הדברים מנקודת מבט שהיא חיצונית לנו. לחפש אחר התכונות של הדברים, שהם לא בהכרח התכונות הנגלות לנו בחושים. לשם דוגמה, מנקודת מבטנו נראה שהכוכבים כולם סובבים סביב הארץ, כפי שאכן תפסו בני האדם במשך אלפי שנים. נדרשת נקודת מבט חיצונית, כדי להבין שזאת אשליה הנוצרת כיוון שאנחנו עומדים על הארץ, הסובבת סביב צירה.
ביקון הגדיר למעשה את שיטת החקירה המדעית, הנהוגה עד היום. ביסודה: לבחון את הדבר מנקודות מבט רבות ושונות, ותחת תנאים משתנים, ולהכליל את סך כל התצפיות להבנה אחת. פחות או יותר, זה הכול. אולם השיטה המדעית לא תיתכן ללא תנאי מוקדם אחד: להטיל ספק. שכן אם לא מתחילים בערעור על המוכר והקיים, ממילא לא תתפתח שום חקירה.
> יד אליהו: עיריית ת"א חילקה קנסות באלפי שקלים בגלל שלטי מחאה
להם יש רק אמת אחת. נפתלי בנט, אסא כשר. (צילומים: פלאש90)
בשנת 1605 פרסם ביקון ספר בשם "אודות המיומנות וההתפתחות של הלמידה, האלוהי והאדם" (בקיצור: The Advancement of Learning) ובו כתב בין השאר:
שתי דרכים להתבוננות: אם נתחיל בוודאות, נגמור בספקות; אבל אם נתחיל עם הספקות, ונתמודד איתם בסובלנות, נסיים בוודאות.
לאמור, מורה אשר מכתיב לתלמידיו את הבנת העולם שלו, סופו שתלמידיו יגלו יום אחד שיש פרשנויות נוספות מלבד האחת שלמדו, והם יאבדו אמון בכל מה שמורה זה לימד אותם. לעומת זאת, מורה שמציב מלכתחילה את הספקות על השולחן, מקנה לתלמידים דרך בטוחה ואמינה לחיות עם הספק, ולהגיע בעצמם לתשובות שמספקות מידה של איזון.
יוהאן קומניוס, בן דורו של ביקון, היה הראשון להתאים את הרעיונות האלה לשיטת הוראה. בספרו "תורת ההוראה הגדולה", משנת 1632 הוא כתב למורים את המבנה הבסיסי של שיעור, התואם את דרך החקירה המדעית: להבחין, למיין, לשאול, לשער, להקיש ולהסיק. ובלשונו:
התלמיד צריך תחילה להבחין בדברים ולתפוס את הדברים; אחר כך למיין אותם מחדש, בהתייחס לאיכויות בסיסיות חדשות; אחר כך לשער את ערכם ואת תפיסתם בצירופים, בחפשו אחר המה? האיפה? והלמה? והאם זה ודאי או ארעי. כאשר הוא רכש ניסיון מספיק בכך, הוא יכול להתקדם להקׇשה ולחפש איך להוציא מסקנות מהשימוש בדבר, ולבסוף הוא יכול בקלות להסיק נסיבות.
המורה שותף כמובן לתלמיד בתהליך החקירה כמלווה, וקומניוס מדגיש יפה באיזה תנאים מותר למורה להציע לתלמיד את התשובה המוכרת:
לבסוף תינתן לתלמיד פרשנות, אבל רק איפה שהדבר הכרחי. כיוון שמי שרכש מומחיות בנושא ביסודיות, נזקק רק במעט לפרשנות, אבל בקרוב יהיה במצב לכתוב אחת משלו.
חינוך לאמת היחידה
להבדיל מהוראה, שהקוד האתי שלה הוא לעורר ספק ככל שניתן, הרי חינוך, לפחות במובן השכיח של "חינוך לערכים" או "חינוך לזהוּת", פועל בכיוון ההפוך. מי שניסח לראשונה את החינוך המרסן היה יוהאן גוטליב פיכטה, באגרות לעם הגרמני משנת 1806: "החינוך החדש הופך במדויק את הסדר [!]. עבורו העולם שנתפס באמצעות המחשבה [של המורה] הוא האמת היחידה והקיום האמיתי של העולם, ואותו הוא שואף להכיר לתלמיד ממש מן ההתחלה".
ואת זה פיכטה הציע על מנת להשיג את מטרת החינוך, כהגדרתו: "שעבוד דחף האנוכיות [של היחיד] לאידאל של החברה". לאור מטרה זאת, ברור באיזה צד נמצאים נפתלי בנט ואסא כשר.
הקוד האתי של נפתלי בנט ואסא כשר הוא בגידה בהוראה, בלמידה ובהתפתחות רוח האדם. לכן אין ולא תהייה לו תקומה. אלא שבדרך הוא נועד להשיג מטרה נוספת והיא להפחיד את העוסקים בהוראה. מכאן הקריאה למרצים ולמורים – אל תכנעו למסע ההפחדה של בנט. ערערו על הקיים, כי זאת הדרך שבה תקנו לתלמידיכם את הזכות לקחת חלק בהתפתחות רוח האדם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
