newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפתרון לטביעות בים התיכון: מחנה פליטים בגולן

עשרות גופות נמצאות במשאית קירור באוסטריה, מאות נשטפות לחופי איטליה. מליוני פליטים מחפשים הגנה בין ירדן לגרמניה. רק ישראל, מדינת הפליטים, מתנהגת כאילו המלחמה בסוריה לא נוגעת לה בכלל

מאת:

"אני מצטער אמא, שלא ניצלתי ושטבעתי. תסלחי לי על כל ההלוואות שלקחת כדי שאברח כמו צעירים רבים כמוני. אני מצטער שלא אשלח חמישים יורו כל חודש לאחי כמו שהבטחתי. אל תחפשו אותי, אמא, אין לך כסף להובלה וקבורה של גופתי הנגוסה. אני מודה לים שפתח את ליבו לגופי בלי אשרת כניסה ובלי דרכון. מודה אני לדגים שאכלו את בשרי להנאתם בלי לשאול מי אני ולאיזה דת אני שייך ומה עדתי.

"דייגים וצוללים יקרים, איני יודע איפה טבעתי ואיפה תמצאו אותי, אך ברור שלא אהיה עול יותר על מנהלת ההגירה באף מקום. שתי דקות ממהדורות החדשות יתנו לי עם מותי, וזהו – אני נעלם". את המלים האלה כתב צעיר סורי שגופתו נמצאה בים.

גוועים למוות בתוך משאית

התמונות של גופות הפליטים הסורים, שנפלטו לכל העולם מארצם, לא מרפות לרגע מתודעתי. לא מנעתי מעצמי לחפש עוד פרטים ועוד תמונות של אנשים ושל סיפורי מסעות המוות שלא מסתיימים. אין סיפור שלא מופיע בו צמד המלים "פלסטיני-סורי" או "סורי-פלסטיני".

התקשורת הישראלית נמנעת כמעט מדיווחים אודות האסון ההומניטרי שמעסיק את העולם, ומעדיפה להשאיר את עם ישראל מרותק מפחד מבואם של משוחררי מתקן חולות לתל אביב. איך אפשר להתעלם ממקרים זוועתיים כמו משאית הקירור לעופות, בה נספו עשרות פליטים מחנק וחום בגבול אוסטריה, או מחמישים הגופות שהגיעו לחופי לוב, או מעשרות שטבעו אי שם בין איטליה ליוון? איך אפשר להשאר אדישים לתמונות אלפי הפליטים והמשפחות שמנסים לעבור דרך מקדוניה ומדינות אחרות לעבר גרמניה, הולנד, דנמרק או שוודיה?

> תמיד פליטים: למצוא את המשפחה שלך באל-ירמוכ ולאבד אותה שוב

פליטה כורדית שברחה מהעיר קובאני שברחה מן העיר קובאני שבסוריה יושבת במבנה אותו השמישו פליטים למגורים, העיר סורוק, תורכיה, אוקטובר, 2014. תמונה: פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס

פליטה כורדית שברחה מהעיר קובאני שברחה מן העיר קובאני שבסוריה יושבת במבנה אותו השמישו פליטים למגורים, העיר סורוק, תורכיה, אוקטובר, 2014. תמונה: פאיז אבו-רמלה/אקטיבסטילס

בקיץ הזה הפסקתי לחכות לתשובות ולידיעות האם יש פליטים מסג׳רה – הכפר של משפחתי – בין הקורבנות. בשלב מסוים השאלה האם יש קורבנות מסג׳רה מאבדת משמעות, ומהר מאוד שכבות השייכות לעיר בסוריה, לכפר קטן ונידח, או למחנה פליטים כמו אל-ירמוכ או אל-עאאדין נמסות במי הים המלוחים ומשאירות בני אדם חסרי כל שנאבקים בגלי הסערה עד הרגע האחרון בחייהם.

כל יום מביא עמו סיפור קשה אחר וסרט האימה שמסרב להסתיים. הרבה מבני משפחתי וחברים הפסיקו לעקוב מרוב ייאוש ויגון. אחרים משתפים בסיפורים בפייסבוק ומנסים בייאוש לזעזע עוד קבוצה קטנה של אנשים שעושים לייק ולפעמים מעירים "אלוהים תעזור להם", או "בוז למדינות ערב הבוגדות, בושה וחרפה".

קבוצת הכפר הווירטואלי שלנו נעה בין תמונות פרחים ואיחולים לניצולים וידיעות מרות על נעדרים. החודש הזה נשבר שיא כל הזמנים, עם הסרט של האבא שמחזיק שני ילדים ושוחה לקראת החוף ומעודד את הקטנים המותשים: "הנה הגענו, עוד קצת וזהו. ניצלנו, אבא, ניצלנו. יום אחד תספרו על זה לכל העולם, על היום שנסגרו גבולות ארצות ערב בפנינו והגענו לכאן".

לתמונות האלה נוספו המעצר האלים של המשפחה הסורית על גבול הונגריה, ומשאית החנק, וכאילו כל זה לא מספיק קשה מישהו אסף את תמונות כל הילדים הקטנים שטבעו בים ופרסם אותן יחד. בכל הדיווחים האלה אף אחד לא מדבר על תיעוד של שמות הנספים, וגם לא על סיום הלחימה. לא ברור אם אסד ייפול, מה יהיה בסוריה עם דאעש וכנופיות אחרות, ונדמה שהלחימה שם לא תפסיק עד שאחרון הסורים יירצח או יברח ממנה.

השכנה היחידה שלא קולטת פליטים

כל המדינות השכנות כבר רוויות פליטים: ירדן הענייה ולבנון הקטנה ותורכיה כמובן. במדינות האלה כבר התחילו לקטר מעול מאות אלפי הפליטים מחפשי הפרנסה. גברים משכילים מנקים רחובות בירדן, "הסינים החדשים" בונים את עמאן, אומנים מוכשרים משמשים בלהקות רחוב שמנעימות את זמני התיירים ברחבי איסטנבול, וצעירות סוריה הפכו לשפחות המין של העולם הערבי – תעשיית השידוך המסרסר חוגגת.

בעולם המערבי מארגנים כנסים וכינוסים, נותנים הקלות למדינות קולטות ומתחייבים לסיוע שאף פעם לא מספיק. כולם מעורבים מקרוב או מרחוק במעשים או דיבורים.

רק מדינה אחת מתעלמת לחלוטין ממה שקורה אצל השכנים, וקוראים לה ישראל. פה ושם התוודענו על סיוע ללוחמים נגד דאעש, שמענו על כמה פצועים ומאושפזים בצפת וברמב״ם בתחילת הלחימה, ואחרי פרסום הסיפור של הלינץ' באמבולנס בידי אזרחים דרוזים ישראל לא יכולה להכחיש את מעורבותה בסוריה יותר.

ואני האישה התמימה הכואבת מהצד חשבתי לעצמי: למה ישראל מתנהגת כמו הילדה המפונקת בגן של המזרח התיכון? מי נתן לה את הפטור הבלתי מוגבל הזה מאחריות? למה מילוני פליטים סורים עושים דרכם מהתופת בארצם, דרך מסעות המוות לאירופה, בזמן שישראל השכנה ממשיכה את עסקיה כרגיל באטימות פושעת?

> מהתופת בסוריה לרחובות אתונה, חסרי כל: מסעם של פליטים פלסטינים

"חשבנו שנטבע בים כמו רבים אחרים". פליטים פלסטינים נמלטים מסוריה

"חשבנו שנטבע בים כמו רבים אחרים". פליטים פלסטינים נמלטים מסוריה

אותה גרמניה שרצחה יהודים בשואה לפני שבעים שנה למדה לקח והיא פותחת את זרועותיה לזרים מסוריה מבלי שתהיה מעורבת בלחימה בפועל. היא קולטת פליטים למרות ההתנגדות הפנימית והנטל הקשה כלכלית וחברתית על כתפיה. במקביל אותה מדינת פליטים שמבוססת על סיפור היהודים הנרדפים וזכותם למקום בטוח בעולם הזה ממשיכה להתעלל בכל מי שהוא לא יהודי, כמו פליטי דארפור וקורבנות מלחמות הטיהור האתני באפריקה ובמהגרי העבודה.

אני יודעת שהרעיון להקים מתחם פליטים בגולן (שנכבש מלכתחילה מהסורים), שנקרא לו נגיד "מתקן גולנות" ויהיה שייך לאו״ם – יקפיץ את חלקכם מהמקום.

סוריה עצמה קלטה אלפי פליטים עם המלחמה ב-1948, ובינם את רוב בני המשפחה שלי. ב-1923 אלפי פליטים מיוון הגיעו בספינות לחופי סוריה. תחשבו לרגע כמה יהודים נקלטו בארצות הברית, אוסטרליה ודרום אמריקה אחרי מלחמת העולם השנייה. זה מה שקורה לחפים מפשע במלחמות, וזה הרעיון של אדם לאדם ערב.

יתכן שיום אחד העולם יתחשבן עם ישראל ועם עמדתה האדישה – ויש שאומרים המלבה – ביחס למלחמה בסוריה. יתכן ועוד ידברו על חלקה של ישראל בנטל האנושי יחד עם הקהילייה הבינלאומית במשבר הסורי. המחשבה הזאת חייבת להדיר שינה מעיניכם.

יש גם מה להרוויח

מדינה שנטועה בלב המזרח התיכון, שליקטה את רוב אזרחיה מכל מדינות העולם בטענת הגזענות והאנטישמיות נגדם, גרמה לאסון אצל הפלסטינים והפכה את רובם לפליטים נצחיים – המדינה הזאת באה אחרי שבעים שנה ומתנהגת כאילו נחתה מכוכב לכת סמוך ולא אכפת לה כלל. כל עוד יהודים לא על הכוונת, שיישרף העולם? מי יסלח לישראל ויעזור לה בעת צרה? ומי יאמין למוסריות ולאנושיות של מדינת "זכויות האדם והדמוקרטיה" היחידה כביכול במזרח התיכון אם היא מתנהגת כישות בלתי נראית בסיפור הזה?

לי ברור שאם ישראל תבנה מחנה פליטים בגולן היא תדע להפיק ממנו גם תועלת רבה: הלבנת שמה בינלאומית, גיוס כספים ועוד רווחים דיפלומטים רבים שדני דנון לעולם לא ישיג בנאומים חסרי תוכן שנתניהו ישלח לו. מה שלא מבינים בישראל הוא שאין כזה דבר מדינה טהורה אתנית או דתית בעולם.

אומת ההיי-טק בטח יודעת שאנחנו חיים בכפר אחד גלובלי ואין אפשרות להישאר בבועה מוגנת כל הזמן מכל הגבולות והצדדים תחת כיפת ברזל, בזמן שהעולם נשרף בחוץ והופך לאט לאט לעפר אחד גלובלי שעליו כולנו דורכים כפליטים שווים אחד לשני.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> בתמונות: ביקור במחנות פליטים בגבול תורכיה-סוריה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אורנה לנדאו (מימין) ומירי רוזובסקי, העורכות והבעלים של הוצאת "שתיים" (צילום: אורית פניני)

אורנה לנדאו (מימין) ומירי רוזובסקי, העורכות והבעלים של הוצאת "שתיים" (צילום: אורית פניני)

פמיניזם, קהילה ובית: הוצאת שתיים מציעה מודל חדש בשוק המו"לות

העורכות הוותיקות מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו הקימו הוצאת ספרים שמנסה להתמודד עם הכשלים בשוק הישראלי. המודל שפיתחו מבוסס על איכות, כשהסופרים (בעיקר סופרות) נשארים בעלים מלאים של הזכויות על ספרם ושותפים בתהליך ההוצאה לאור

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf