כך משניאה המדינה על הציבור את הדואר כדי להביא להפרטתו

כותבים אורחים: מורן סבוראי ואמיר בשה

"ככה לא בונים רפורמה", כתבו הדס מגן וגד פרץ ב"גלובס" (1.10.2015, מוסף G) על הרפורמה בדואר ישראל, על חבילות שהתקבלו באיחור או לא מגיעות בכלל, על התורים הארוכים ועוד, "הזמנה שנשלחה בדואר מהיר – הגיעה אחרי החתונה", כתבה קרן יעקובי ב-ynet לפני כשבוע.

שירות הדואר היה בעבר חלק ממשרד הדואר (שמו הקודם של משרד התקשורת) עם סמל האיילה הדוהרת ("סמל הצבי") בחזיתו, ועובדיו היו עובדי מדינה. לימים, הפך שירות הדואר לרשות ממשלתית ובגלגולו האחרון, רק מ-2006, הוא הפך לחברה ממשלתית, תחת השם דואר ישראל בע"מ ועובדיו הפכו לעובדי החברה הממשלתית. ב-2007 הופרט שירות הדואר הכמותי (חשבונות, דואר עסקי, פרסומים) ל"תחרות" ובפועל פעילות בו שתי חברות בולטות נוספות בלבד.

בשנים האחרונות ובעקבות רפורמות בשירות הדואר, שכללו פיטורי צמצום חוזרים, מתקשה השירות לעמוד בעומס הרב המוטל עליו, וכפועל יוצא על עובדיו, והשירות מוצא עצמו תחת ביקורת, חלקה מוצדקת, מצרכנים שמוצאים עצמם עומדים בתורים ארוכים, דברי דואר שמגיעים באיחור ניכר וימי חלוקה שהתמעטו.

באחד מפרקי הסדרה האמריקנית "סיינפלד", קרמר, מגיבוריה של הסדרה, מטיל ספק בהמשך הצורך בשירות דואר, וזאת עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת אל מול השינויים הטכנולוגים שהפציעו כבר אז: פקסימיליה ודואר אלקטרוני. קרמר צדק לגבי הירידה הדרמטית בשימוש המסורתי במכתבים לטובת אמצעים אחרים ואולם, הוא טעה כשלא חזה את העלייה הדרמטית בשירותי משלוח חבילות, בצרכנות אינטרנטית שמשנה את פני המסחר, בישראל וב"כפר הגלובאלי" כולו. מכאן, אין מחלוקת לתפקידו וחשיבותו של שירות דואר גם כמעט יותר מ-15 שנה מאז ירידתה של הסדרה "סיינפלד" מעל מסך הטלוויזיה.

> עובדים ללא משכורת: המגזר הציבורי המורעב של עזה

מדיניות עלומה אינה מאפשרת לשירות הדואר לבצע את עבודתו תוך פיטורי עובדים ושימוש בהסברים ובמילים מכובסות כמו "התייעלות" ו"רפורמה. (צילום: זאב ברקן, פליקר CC BY 2.0)

עם זאת, מדיניות עלומה אינה מאפשרת לשירות הדואר לבצע את עבודתו תוך פיטורי עובדים ושימוש בהסברים ובמילים מכובסות כמו "התייעלות" ו"רפורמה". אלה הביאו לעומס בלתי-סביר, באופן הממאיס את שירות הדואר על הציבור. זה מפנה את חצי הביקורת שלו לעבר העובדים האומללים באשנבי הדואר או אלה העושים את דרכם בחום היום אל תיבות הדואר, שאינם יכולים לבצע את עבודתם נאמנה.

מדובר במדיניות של "הפרטה זוחלת", בה אותו גוף ציבורי אינו מצליח לעמוד בביצוע משימותיו לצד פגיעה איטית בגוף ובעובדיו וביכולת שלו להעניק שירות יעיל, תוך יצירת לגיטימציה ציבורית לתמיכה בהפרטתו וכניסתם של "מתחרים" פרטיים.

שירות הדואר הוא לא הגוף הממשלתי הראשון שתלוי על חבל הכביסה לייבוש במסגרת הפרטה זוחלת. כך למשל, לצדו מתנופף לו ברוח החמה גם שירות התעסוקה. פעם אחד הגורמים המשמעותיים במשק וכיום – לרוב – אמצעי תיווך בלבד בין מחפש העבודה לבין דמי אבטלה של המוסד לביטוח לאומי. למעשה המדינה התנערה מחובתה לחפש ולאתר לאזרחיה מקומות עבודה ועובדים למקומות עבודה, והותירה את העובדים והמעסיקים לחסדי השוק החופשי ומתווכי כוח האדם, בין אם באמצעות חברות כוח אדם, חברות יישום וחברות קבלניות ואתרים לחיפוש עבודה, חלקם בתשלום.

מדיניות ההפרטה הזוחלת מעדיפה לנטוש שירותים ציבוריים לאנחות, על חשבון הציבור, באמצעות ייבוש איטי, תוך פגיעה בלגיטימיות של השירות אותו הם מעניקים. במקום שירות דואר יעיל וענייני, ההולם את הרעיון של הכפר הגלובלי ואת המהירות בה ניתן כיום להזמין מוצרים (בלחיצת כפתור), מקבל הציבור שירות איטי ביותר, הנובע מעומס. העובדים, והעבודה המאורגנת, שגם כך חשים כי מקום עבודתם בסכנה, סופגים ביקורת קשה מצד הציבור – ואולם על לא עוול בכפם.

חברת הדואר ושירות התעסוקה עדיין תלויים לחים על חבל הכביסה לייבוש. רשות השידור היא כבר תוצאת הסיום, כנראה, של הפרטה זוחלת, החודש "פרשו" ממנה עובדים נוספים, ועתידה ועתיד השידור הציבורי לא ברור.

ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה הם עורכי דין המתמחים ביחסי עבודה.

> ביטוחי התלמידים הופרטו, המחירים זינקו והחלשים נפגעו יותר מכולם